אורי יזהר צודק בניתוח, אבל מה המסקנה?
הוספת תגובה לדף  משנה מהונדסת - בנירים – אחד מ-29 המופלאים השיתופיים – הלכנו לבדוק מה קרה לקיבוצי השינוי באזור. גילינו שהתוצאות (החיוביות) אינן תואמות את
שם הכותב:  חבר מהמרכז
נושא / כותרת  אורי יזהר צודק בניתוח, אבל מה המסקנה?
תוכן ההודעה:  אני מסכים עם כל הטענות המרכזיות בניתוח של אורי יזהר ושואל את עצמי מה המסקנה האופרטיבית שלו:

אני מסכים לנקודות המרכזיות הבאות במאמר:

1. הקיבוצים שעברו לשכר דיפרנציאלי עשו זאת לא רק ואף לא בעיקר בגלל הכרח כלכלי.

2. יש קיבוצים שהיו במשבר כלכלי קשה ויצאו ממנו בלי לפגוע בשיתוף.

3. השכר הדיפרנציאלי הוא תוצאה של רצון המנהלים והפרטת התודעה (אני הייתי מסתפק בהגדרה "רצון החברים").

4. הפרטת התודעה היא תופעה כללית בישראל (ובעולם המערבי) וגם חברי הקיבוצים עברו אותה.

5. הפרטת התודעה נגרמה מנפילת הקומוניזם, עליית התאצ'ריזם והעדר מנהיגות אידאולוגית בקיבוצים.

עד כאן הכל נכון והשאלה שעולה היא מה המסקנה?
מה היא החלופה הנכונה להתקדם בה?
האם להמשיך בקיבוץ השיתופי?
האם לשדרג לקיבוץ המתחדש? האם יש לאורי יזהר דרך שלישית?

ביחס לתהליכים העולמיים שאנחנו חלק מהם וכנראה שבעידן הגלובליזציה לא ניתן ללכת נגדם, העובדות מדברות בעד עצמם.

אנגליה של אחרי תאצ'ר היא מדינה מצליחה ומשגשגת כלכלית שהאזרחים בה מאוד מאוד מרוצים.

בגוש הקומוניסטי לשעבר, אחרי נפילתו, הכלכלה השתפרה ברמה דרמטית וכך גם איכות ורמת החיים של האנשים.

במציאות "תאצ'ריסטית" של כלכלה חופשית נקיה משחיתות, בזבוז ושיקולים זרים יכולה מדינה לבחור מנהיג כמו טוני בלייר, לפעול ברמה גבוהה יותר לסולידריות ואחריות חברתית וגם להגיע להישגים.

המסקנה שלי מאוד פשוטה וברורה.

בהנחה שיש מנהיגות שמובילה את העסק אני רואה שתי חלופות:

1. הסתגרות ויצירת קהילה מבודלת בצורה קיצונית מהחברה בה היא חיה השוקדת על חינוך אידאולוגי כדי להבטיח ששלטון הכלל על הפרט יהיה מתוך בחירה אישית.

2. שחרור הרסן והחבל מהפרטים וחיפוש מנגנונים קהילתיים שיתנו ערך מוסף לשאיפות לקהילתיות, סולידריות ותמיכה חברתית במציאות של עצמאות כלכלית אישית.

אני מעריך שלחלופה השניה סיכויי ייתכנות גדולים בהרבה מהראשונה.

אני מעריך שכך גם מעריכים מרבית חברי הקיבוץ וכנראה שהוא שיהיה.

ביצירת הקיבוץ המתחדש נימצא המאבק האידאולוגי האמיתי אורי ולא במרחבי הזר"ש המנפיק מנהיגות "כאילו" שאינה מציעה דבר חדש ואינה סוחפת באמת איש לשום מקום.
ראה איזה סחיפה יש לקיבוץ המתחדש ותבין משהו על סיכויי הייתכנות של הרעיון השיתופי בקיבוצים באלף השלישי ודרכי יישומן.
העתקת קישור