כך נוצרים אגדות ומיתוסים. מכותרות, ומתאורים חלקיים
הוספת תגובה לדף  משנה מהונדסת - בנירים – אחד מ-29 המופלאים השיתופיים – הלכנו לבדוק מה קרה לקיבוצי השינוי באזור. גילינו שהתוצאות (החיוביות) אינן תואמות את
שם הכותב:  עכבר עתוני-נייר וצג
נושא / כותרת  כך נוצרים אגדות ומיתוסים. מכותרות, ומתאורים חלקיים
תוכן ההודעה:  http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=1000214934&fid=845
כך נוצרים אגדות ומיתוסים. מכותרות, ומתאורים חלקיים ופשטניים:
*
כדי להיות שיתופי צריך להיות אמיד - 8:57 27/5/07 *
המאבק על ראשות העבודה תלוי בקולות חברי הקיבוצים. ואיך הקיבוצניקים?
*
מאת: גיא משיח (הכותב הוא עו"ד המתמחה בשוק ההון) *
בשנים האחרונות נסוגה התנועה הקיבוצית, הסמל המובהק ביותר של מפלגת העבודה, מדרכה המיוחדת, והשתלבה היטב בנורמות ובערכים של החברה הישראלית, על כל תחלואיה. מסתבר שכדי להיות שיתופי, צריך קודם כל להיות אמיד. תשאלו את הקיבוצניקים לשעבר, אהוד ברק ועמי איילון, שהפכו מקיבוצניקים צנועים לאנשי עסקים. (רק בעוד שברק הרוויח מאז פרש כ-30 מליון שקל מהרצאות, עסקאות ייעוץ ותיווך, אילון הצליח הרבה פחות בעסקים, כנציגה של קרן הון סיכון, שהשקיעה בישראל 40 מליון דולר, ופשטה את הרגל.)

כשהמאבק בין המועמדים לראשות מפלגת העבודה הפך תלוי למעשה בעיקר בקולות חברי הקיבוצים, אין פלא שעמיר פרץ בחר אתמול לתקוף, בכנס שערך בקיבוץ יגור, את ברק ואילון, בהיותם "מחויבים לבעלי ההון", לעומתו, היחיד, לדבריו, מבין המועמדים, שעדיין מחזיק "באידיאולוגיה של הקיבוץ".
בעוד המתמודדים נאבקים ביניהם, מי ימכור טוב יותר את מוצר ה"ביטחון" הצבאי, מערכות התמיכה החברתיות בקיבוצים (כמו בכל יתר הארץ) קורסות. מפלגת העבודה, שראתה בעבר את עצמה כמפלגה חברתית, משאירה, ערב הפריימריס, טעם של מפלגה קטנה, בדרך להפרטה.
הקיבוצים עשו מיליונים עוד קודם להפרטת תנובה, ולא רק "קיבוצי הנדל"ן". המפעלים הקיבוציים, המנוהלים ע"י מועצות מנהלים מקצועיים מאוד רווחיים. ההכנסות גדלות והקיבוצניקים מדברים בלי בושה על כסף, בונוסים ואופציות. כשהשניצל הצמחי של טבעול והטפטפות של "נטפים" נמכרים במאות מיליוני דולרים בכל רחבי העולם, ומפעל האופטיקה של קיבוץ שמיר הונפק בנאסד"ק ב- 225 מליון דולר - אף אחד כבר אינו מתפלא כשהחברים מגיעים לחדר האוכל במאזדה מודל 2007.
אלא שלרווחה הכלכלית כתוצאה ממודל ההפרטה הקפיטליסטי מחיר חברתי ואישי כבד של הבדלי מעמדות ופערים כלכליים. בשנים האחרונות עברו כשני שליש מהקיבוצים לשיטת שכר דיפרנציאלי. לחברים אמנם יש עכשיו חופש לעבוד איפה שהם רוצים, אבל כל חבר גם מרוויח בהתאם, המשכורת נכנסת ישירות לחשבון הבנק, והנכסים הבית וחלקת הקרקע הצמודה לו - משויכים לחברים. בחלק מהקיבוצים הפך חדר האוכל למוסד בלתי רלוונטי. מי שעדיין רוצה לאכול בחברותא או לכבס במכבסה השיתופית, נדרש לשלם על כך. בחלק מהקיבוצים אף בוטלה "הלינה המשותפת", והילדים ישנים בבתים.
הצלחת המודל מביאה כיום עכברי עיר לא מעטים לפנטז על בתים אדומי גג המוקפים בשדות ירוקים. אלא שהביקוש גבוה וההיצע נמוך, וב"קיבוץ החדש" על המועמד להוכיח, שהוא במצב כלכלי איתן, ויכול לפרנס את עצמו. הרף שמציבות ועדות הקבלה הוא כה גבוה, עד שהאבות המייסדים חוששים, שעוד מעט תהיה עדיפות בקבלת בעלי מקצועות חופשיים ואנשי עסקים על פני "הבנים החוזרים".
(הכותב הוא עו"ד המתמחה בשוק ההון)
העתקת קישור