מסכים עם אלישע... אבל מסיק אחרת
הוספת תגובה לדף  מכופפי העובדות - ההסבר שניפקו הדוברים בכנס העשור להסדר הקיבוצים ולפיו הקיבוצים צמחו בזכות "השיטה החדשה" הוא דוגמא מובהקת של יצירת רושם מוטעה
שם הכותב:  חבר מהמכרז
נושא / כותרת  מסכים עם אלישע... אבל מסיק אחרת
תוכן ההודעה:  אם שתי הטענות הבסיסיות של אלישע אני מסכים
אבל המסקנה לצערי נגזרת מהנחות ומשתנים אחרים לגמרי.

אני מסכים עם אלישע שאין קשר בין המעבר לשכר דיפרנציאלי והמאמצים הנוספים שעשו או לא עשו החברים בעקבות השינוי לגידול ברווחי הקיבוץ. אני בספק האם בכלל מישהו בכנס טען טענה כזו, ואם כן אז אלו באמת דברים חסרי הגיון והבנה של התהליך שאנו עוברים בקיבוץ המתחדש.

למה? כי אם הרעיון היה שהחברים יעבדו יותר, ירוויחו יותר, ויעבירו יותר כסף במס לקופה הציבורית (רווחי הקיבוץ), אז לא בשביל זה עשינו את השינוי.

השינוי נעשה למען החברים ולא למען הקיבוץ ואת זה אני לא בטוח שאלישע מבין מספיק ולעומק.

אותנו במתחדש פחות מעניין מצבו הכלכלי של קיבוץ X או Y כפי שמופיע בשנתון התנועתי, יותר מעניין אותנו "החבר" ומצבו הכלכלי האישי וכל שאנחנו מנסים לעשות זה לשחרר את התלות בין מצבו העסקי העולה ויורד של הקיבוץ למצב הכלכלי של המשפחות החיות בו.

כך אנחנו מצליחים ליצור מצב שבקיבוץ שהוא כמעט חדל פירעון, יכולה רמת החיים של החברים להיות לפחות כמו זו שבעין השופט ובמשמר העמק, ושביעות הרצון שלהם מרמת החיים שלהם אולי אפילו גדולה יותר (בגלל חופש הבחירה והעדר התלות בועדות). זו תמצית המטרה שלשמה נעשה השינוי במעבר לשכר הדיפרנציאלי.

אבל, השינוי הוא לא רק מעבר לשכר דיפרנציאלי, השינוי הוא גם בדפוסי הניהול ובהפרדה אמיתית בין העסקים לקהילה, תיאגוד, שיוך נכסים ועוד.

שינוי זה הביא לשינוי דרמטי לא רק בעמיעד כפי שמעיד עוזי בתגובה הקודמת, אלא בקיבוצים רבים אחרים שלפני השינוי לא ידעו לכלכל את כלכלתם נכונה בגלל השיטה השיתופית. האם בקיבוצים "החזקים" יודעים לכלכל את כלכלתם וקהילתם נכון יותר? האם הם מראש ידעו לכלכל את עצמם נכון יותר? האם השיתופיות היא המשתנה שעושה אז והיום את ההבדל ?

קשה מאוד לקבוע ולהשוות (כפי שגם אלישע טוען).

אנחנו לא יודעים כמה שמנת נגרפת מרווחי העסקים של קיבוצים אלו לניהול לא אחראי של חיי החברה בהם והתקציבים המשותפים (הקהילה בשפה של המתחדשים).

אנחנו לא יודעים כיצד יתמודדו אל מול חס וחלילה קריסה או אפילו ירידה משמעותית ברווחיות הענף העסקי עליו מבוסס הקיבוץ.

אנחנו לא יודעים באילו קיבוצים אכן יש ניהול ברמה, מושכל ורציני (ראה שמיר ולוחמי הגיטאות במתחדש ועין השופט ומשמר העמק בשיתופי) ובאילו קיבוצים לא. איני רוצה לנקוב בשמות של קיבוצים לסוגיה זו, אך קיבוצים רבים המוגדרים כשיתופיים (שלא עשו את השינוי) ושאלישע אינו נוקב בשמם במאמרו, הם חשודים רציניים בעיני לנושא זה. את חלקם אני מכיר ואני גם יודע שהם יודעים שזו אך שאלה של זמן ושל מנהיגות שיעשו שינוי מתוך בחירה או יגיעו למקום שממנו אין בחירה וחייבים לעשות שינוי.

אמרתי שאני מסכים עם אלישע בטענתו הראשונה לחוסר קשר בין השכר הדיפרנציאלי לשיפור ברווחי הקיבוץ, ואני גם מסכים עימו בכך שהשיטה השיתופית עובדת טוב יותר מהשיטה הדיפרנציאלית בהשבחת העסק ודאגה לרווחיותו.

יש רק בעיה אחת קטנה שהיא תנאי לכך שהעסק "המוצלח יותר" הזה יעבוד. התנאי הזה שהיה קיים בעבר ובעודפים, הוא היום במחסור וקיים פחות ופחות וכנראה גם הולך ופוחת בקיבוצים השיתופיים.

התנאי הוא "חברים" מגויסים המאמינים בדרך ומוכנים לוותר על הפרטי כדי להשקיע את כל הונם ומרצם בשביל הציבורי. חברים המוכנים לוותר על חירותם האישית בשביל מערכת הגדולה מהם שאת סיפוקם בחיים הם שואבים ממנה ואך ורק ממנה.

פעם זה היה ככה, היום כבר לא.

אם רצפת הייצור שלך במפעל המצליח מוצפת פועלים קשי יום מחבר העמים המרוויחים שכר מינימום ונותנים אינטליגנציה של מהנדסים, אז אתה עוסק בניצול מחפיר כמו כל עם ישראל כדי להגדיל את הרווחים שלך ואתה כבר די רחוק מהסיפור של השוויון והשותפות שאתה רוצה לקדש.

אם החברים נהנים מהשיטה אבל דואגים "לעצמם" יותר ויותר במסלולים עוקפים של ירושות, העלמות שכר קטנות, הטבות על חשבון מקום העבודה וכיו"ב, אתה כבר במסלול של סטייה מהחלום שיצרת.

אם לא הצלחת לאטום את המערכת להשפעות חיצוניות של החברה הישראלית, "והחלום האמריקאי" המשודר מעל מסכי הטלוויזיה כל היום וכל הלילה... דינך נחרץ.

אלישע הוא מנהיג מהדור הישן וכמוהו גם שאר מנהיגי הזר"ש.

אפשר להגדיר את התהליך המתרחש בתנועה הקיבוצית כמהפכה עממית, בה החברים הפשוטים אמרו למנהיגים הותיקים "די" ו"לא עוד" לשיטה והחלו לעשות לביתם. ממש כפי שהתרחש בכל הגוש הקומוניסטי לשעבר.

יכולים פרופסורים ניאו מרקסיסטים לנתח ולהסביר לנו את הכשל בשיטה החדשה ואת היתרונות בישנה, אבל המציאות היא זו שקובעת והבחירה של החברים ברורה למדי.

יכולים צעירים נמרצים כמו ד"ר אודי מנור לנסות להפוך למנהיגי הדור "ולהחזיר עטרה ליושנה", אך כדי שזה יקרה חייבת להיות אוכלוסיה אמיתית שזה מדבר אליה.

מסך מחשב שסובל הכל זה לא מספיק.

ושיהיה לכולם חג שבועות שמח בפנינות האקולוגיות שיצרנו, בריקודי עם עתיקים של קיבוץ של פעם והרבה גאווה על המקום שאליו הגענו למרות הכל אל מול כל עם ישראל.

חג שמח.
העתקת קישור