עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

גבולות ההפרטה בישראל ובקיבוץ - סיכום יום עיון מ-31.10.07
גבולות ההפרטה בישראל ובקיבוץ - סיכום יום עיון מ-31.10.07

 

אלישע שפירא, רכז המטה השיתופי בתנועות הקיבוציות, פתח את יום העיון.

 

יש קושי בהגדרות המושג הפרטה היות ומשתמשים בו לתיאור עניינים שונים זה מזה. תהליכים של העברת האחריות מהציבור לפרט, מתרחשים במדינה וגם בקיבוץ. הדיונים בהפרטה בקיבוץ קשורים לנעשה במדינה. איננו ניגשים לנושא מתוך שלילה מוחלטת של כל ההפרטות. עלינו ליצור סרגל של השיקולים הערכיים והמעשיים, שישמש אותנו כקנה מידה לבחינת התהליכים במדינה ובקיבוץ.

 

למצגת בנושא
להזמנה ליום העיון

ד"ר אמיר פז-פוקס, מנהל אקדמי שותף, המרכז לצדק חברתי ע"ש יעקב חזן במכון ון ליר בירושלים, טוען כי לא ברור אם ישנה אידיאולוגיה של הפרטה במדינת ישראל, או שזו תנועה של אינרציה. העמימות בנושא משרתת את האידיאולוגיה, שלפי דעתו של ד"ר פז-פוקס קיימת בהחלט בנושא.

הפרטה משמעותה העברת בעלות מנכסים של המדינה למגזר הפרטי, תוך הפחתת מעורבות המדינה בחיי הכלכלה והחברה, וגם הפחתת גורמים ריכוזיים אחרים כמו ההסתדרות. משמעותה של ההפרטה – פגיעה בסולידריות ופגיעה באוכלוסיות החלשות.

יחד עם פרופ' יצחק גלנור מרכז ד"ר אמיר פז-פוקס מחקר בנושא זה.

גם כאשר מפריטים, יש חובות והתחייבויות של המפריטים.

 

איך מפריטים?

יש להבטיח שיוויון הזדמנויות, חובת מכרז, צדק חלוקתי, השגת יעילות, שיתוף הציבור, יצירת מדיניות חדשה, הגנה על  זכויות העובדים, שמירה על רמת השירות.

 

וביום שאחרי ההפרטה: הגנה על החלשים, רציפות השירות, עדיפויות של המדינה, החברה.

-          לכאורה כל הפרטה קשורה ליעילות, ואין זה כך. כאשר הוקם פרוייקט "חוצה ישראל", התחייבה המדינה לזכיין, שאם יפסיד, המדינה תפצה אותו, ובמשך שנים אכן פיצתה המדינה את הזכיין.

-          בפועל, מתברר כי הרגולציה, הסדרת ההפרטה והפיקוח עליה, לוקים מאוד בחסר. רק 22 פקחים עוסקים במדינה בהגנה על זכויות העובדים שהופרטו.

בקיצור: גם אם מפריטים, יש לסדר ההפרטה, ובמקרים רבים אין פיקוח יעיל על ההפרטה. המדינה שנכשלה והפריטה, נכשלת גם בפיקוח על ההפרטה, טען פז-פוקס.

-          היעילות נרשמת כגורם העיקרי להפרטה. עיריות נבחנות עפ"י מצבת כח האדם  שלהן כמדד ליעילותן, והתוצאה – העברת חלק מהעובדים לחב' כח-אדם , על כל ההרעה בזכויות העובדים הקשורה לכך.

 

יש שיקולים כבדי משקל נגד ההפרטה:

-          הפיקוח לקוי.

-          נוצרים מונופולים של בעלי הון.

-          פגיעות בזכויות העובדים.

-          פגיעות סביבתיות.

 

ההפרטה קשורה לסיכונים נוספים:

-          חוסר שקיפות מתאימה.

-          פגיעה באינטרסים חיוניים.

-          עלייה במחיר ללקוח.

-          הפסדים ארוכי טווח למדינה.

-          בפועל, לאחר הפרטה באה הפרטה נוספת, של הפיקוח על ההפרטה.

-          במקרים של הפרטה חלקית (כמו שר"פ בבתי חולים), הציבור מממן את המגזר החזק ביותר, שקיבל את הזיכיון על ההפרטה.

-          כך  גם ביום לימודים ארוך שחלקו מופרט. הציבור משלם עבור השירות המופרט בכך שהוא מממן את בתי הספר והשירותים הקשורים לו.

-          ישנן גם תופעות נוספות כמו creaming – הגורם הפרטי ייקח רק את המקרים הקלים לטיפול, האוטובוס יגיע רק למקום ריווחי, החולים הקשים לא יטופלו.

-          היעילות קודמת לאיכות השירות שעומד בניגוד עניינים מובנה אצל התאגיד העסקי שזכה במכרז. החלשים ייפגעו, והם בעצם רוב הצרכנים של השירות.

-          ישנן גם השלכות לא כלכליות של ההפרטה. כל תרבות הפנאי שינתה כיוון בארה"ב. שיעורי ההשתתפות בהצבעה בבחירות ירדו בעקבות ההפרטה בכ- 25%. מס' החברים בארגונים חברתיים וארגוני עובדים פחת ב- 50% בארה"ב. מרגריט תאצ'ר היטיבה לבטא את התופעה: there is no such a thing as society

-          בסיכום: נפגע קשות מרכיב ההון החברתי, והתוצאה: פחות סולידריות, ובישראל הדבר ניכר ביחס הצעירים לגיוס לצה"ל, תופעת ההשתמטות.

-          ד"ר פז-פוקס סיים בנימה אופטימית: ניתן לבצע תנועה נגדית, אפילו של הלאמה, כמו שעשה טוני בלייר בהלאמת הרכבות, כשהתברר שההפרטה פגעה קשות בנושא זה, או כמו בחלק ממדינות ארה"ב שם הלאימו מחדש את משק האנרגיה, או כמו בקנדה, בה אין כלל רפואה פרטית.

 

עו"ד עופר סיטבון מקיבוץ תמוז, מנהל אקדמי שותף במרכז לצדק חברתי ע"ש יעקב חזן במכון ון ליר, הרצה על הפרטת בתי הכלא בישראל כמשל. בהרצאתו הציג את המודל האמריקני שבו הופרטו חלק משירותי הכליאה והועברו לידי תאגידים מסחריים. בניגוד להשערות, התברר מחקרית כי אין כל הוכחה לכך שההפרטה יצרה ייתרון כלכלי. מה שברור הוא שזכויות הסוהרים והאסירים נפגעו קשות.

הלובי החזק של תעשייה זו, שמגלגלת מיליארדי דולרים, הביא להחמרת הענישה, בעת שלא היה גידול בפשיעה.

בסוקרו את התהליך בישראל, טען סיטבון כי נעשו עוולות רבות בדרך. החברה האמריקנית שזכתה הוכחה כחסרת ניסיון תפעולי. החברה המקימה זכתה למענק של 47 מיליון ₪.

 

 עוד לפני שהבג"צ סיים דיוניו בנושא, יש בעיות רבות שלא טופלו, כמו:

-          הדרישה לתקופת צינון לעובדי השב"ס בטרם הם מצטרפים לתאגיד החדש.

-          תקרת הפיצויים לזכיין.

-          ריווחי עבודת האסירים (שעובדים במחיר זול).

-          הקמת יחידת פיקוח מתאימה.

-          הענקת סמכויות ענישה (כמו כליאה בצינוק) לגוף פרטי.

-          הכלא החל כבר להיבנות והסיכויים לעצור את התהליך קלושים. וברור שנושא זה, קשה ככל שיהיה, מצביע על המגמה של הפרטת שירותים נוספים כמו:

-          -מתקן מעצר לעובדים זרים.

-          כלא לעשירים ולידוענים.

-          הפרטת המעבדה לזיהוי פלילי.

-          הקמת משטרות פרטיות וכו'.

             הפרטה זו משפיעה על מערכות נוספות, כמו:

-          הפרטת יחידות בצבא, עד כדי הסיכון של הקמת צבא שכירים, דוגמת זה הפועל בעירק, ועוד.

 

ד"ר שלמה גץ מקיבוץ גדות, המכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה, הציג תוצאות מחקרים בנושא ההפרטה בקיבוץ. 2/3 מהקיבוצים כבר הופרטו והונהג בהם שכר דיפרנציאלי. בשנת 2007 ישנו קיפאון בתהליך, אולם נראה כי התהליך הוא חד-כיווני.

התהליך דומה לזה של הגירה לארץ עשירה – תחילה יש תחושה של אופוריה, אח"כ נפילה מסויימת ובסוף התאזנות והשלמה.

 

אנו מזהים בקיבוץ הדיפרנציאלי אותם איי מצוקה כלכלית, כמו בחברה הישראלית: בעלי השכלה נמוכה, נשים חד הוריות ופנסיונרים – הם מנפגעי ההפרטה, קובע גץ.

 

בסוקרו את המצב בקיבוץ השיתופי, הזהיר גץ מפני אימוץ שינויים לא מבוקר, ולא דווקא של שכר דיפרנציאלי.

-          ריבוי שכירים בקיבוץ ובניהול, ריבוי עובדי חוץ, ריבוי קבלת ילדים מבחוץ למערכת החינוך, ריבוי תושבים שאינם חברים, והקמת שכונות קהילתיות – כל אלה פוגעים בקיבוץ השיתופי, שאם חפץ חיים הוא, כקיבוץ שיתופי, עליו להתמודד עם מציאות זו לפיה בחלק גדול משעות היום הדמוגרפיה שלו משתנה לחלוטין.

 

רב-שיח בנושא גבולות ההפרטה בקיבוץ, בהנחיית אלישע שפירא, נעל את יום העיון.

 

דני זמיר ממשמר העמק, חוקר במכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה, עמד על המניעים להפרטה, וטען כי בנוסף לרצון הלגיטימי של הפרט לשלוט בפעילותו הכלכלית, יש גם מניעים סמויים, שיש לחושפם.

ההפרטה פוגעת במערכת הרווחה ובחיי הקהילה. התמיכה בהפרטה באה פעמים רבות מאמונה תמימה ש"הקיבוץ ידאג לי" – מה שבפועל לא תמיד קורה.

 

אבשלום דולב מטירת צבי, יו"ר ועדת דולב, ציין את מצוות הצדקה, לפי הרמב"ם, כערך העליון עבור הקיבוץ, ובאופן מיוחד את המצווה "לעשות שותפות עם ישראל שמך". השינויים בישראל והמשבר הדמוגרפי של הפיתוח הרב-דורי בקיבוץ מחייבים למצוא פיתרון שיבטיח המשך קיום מצוות הצדקה תוך כדי שותפות שהשתנתה.

 

אלדד שלם ממעברות, יו"ר "מעוף לקיבוץ", תאגיד הייעוץ של המטה השיתופי, ציין כי האתגר שלנו הוא ליצור את קיבוץ העתיד, שיהיה שונה מאוד, אך חייבים להבטיח בו לא רק צדקה אלא גם סולידריות, שתהיה גבוהה ממענקי המינימום של המדינה.

 

אלישע שפירא סיים בדרישה לעסוק במבנהו ואופיו של הקיבוץ השיתופי העתידי, בידיעה שהוא יהיה שונה מאוד מכפי שהיה בעבר, תוך שמירה על מצפן ברור של שוויון ערך העבודה, ערבות הדדית ובעלות משותפת.

 

סיכם: אלי ברמן

 

                                                        


נכתב בתאריך
11/11/2007



הרשמה לניוזלטר שלנו