עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

פרשת השבוע: פרשת ויקהל-פקודי

logo

פרשת השבוע

כ"ב באדר תש"ף, 18.2.2020
גיליון מס' 702

פרשת ויקהל-פקודי
בגדי המלך החדשים
מאת טריקס ריכטר, בית רימון

 

קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַיהוָה, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. ווּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים (ל"ה, ה-ו). בתנ"ך ישנו עיסוק רב במלבוש, במובן הרחב של המילה - עירום וכיסוי, בגד ושמלה, נעליים וחוטים, יריעות בד וחגורות, בדים וצמחים, צבעים ומקורם, כתנת ומעיל, כנף מעיל קרוע, שק ואפר ובגד חתוך, אפוד ואדרת, שיער ומצנפת. בני אדם מתכסים, מתלבשים, מתעטפים, מתפשטים. "וְ (גם) הַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם".מצד שני, התורה ממעטת לצוות על בני האדם איך לכסות את הגוף. האדם הראשון שם ל ב שהוא ערום, אבל ה' עשה לו בגד, כתנת עור. חומר זה לא מוזכר שוב במקרא כבגד, אבל כן כחלק מהחומרים מהם עשוי המשכן. והתורה מסבירה בעצמה שבגד אינו עור: וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר. (ויקרא י״א,ל״ב). מכוון שלחוה ואדם בכלל היה אסור לפגוע בחיות שבגן העדן, רק ה' היה יכול לעשות להם כתנות עור. מגוון המצוות בענייני לבוש בתורה הוא דל: פאות, ציציות, שעטנז, כלי גבר ובגד אישה. ומצוות שעטנז שמתבטלת במצוות ציצית וביגוד המשכן.

 

ידוע ומובן לכולנו שבני ובנות אדם רואים.ות בלבוש והחומרים מהם עשוי הלבוש, סמל של מעמד, השתייכות לקבוצה, מקצוע וכו'. מתברר שלא התשנה הרבה מאז ראשית האנושות: וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה: כִּי כִסְּתָה, פָּנֶיהָ (בראשית ל"ח, ט"ו) ; וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת-הָאִשָּׁה, לִפְנֵי יְהוָה, וּפָרַע אֶת-רֹאשׁ הָאִשָּׁה (במדבר ה', י"ח) ; וַהֲבֵאתָהּ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ; וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת-צִפָּרְנֶיהָ וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ (דברים כ"א, יב-יג) ואתי (וְאַתְּ) שָׁדוּד מַה-תַּעֲשִׂי כִּי-תִלְבְּשִׁי שָׁנִי כִּי-תַעְדִּי עֲדִי-זָהָב כִּי-תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ--לַשָּׁוְא, תִּתְיַפִּי (ירמיהו ד, ל) ; לֹא-תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל-בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים מַרְבַדִּים עָשְׂתָה-לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ (משלי ל"א 21-22כא-כב) ; לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ--בְּכֶתֶר מַלְכוּת (אסתר א', י"א). שלא כמו בלבושם של בני אדם מן השורה, בכל הקשור לכיסויים, בגדים, וחומרים ששימשו לבנית המשכן, הבית בו שוכן האל או השכינה, ושל הכהנים, שתפקידם לשרות את הפולחן שמתקיים ב ו התורה מדייקת מאוד. נראה שהנושא חשוב עד כדי כך שהתורה אינה רק מצוה על דרך ביצוע של בנית המשכן לפרטי פרטים, אלא גם מדווחת על הביצוע בפועל, ועם אותו פירוט. רק החומרים הטובים ביותר היו טובים מספיק.

 

הרב שמשון בן רפאל הירש מחבר בין בגדים שונים למוסריות האדם. הוא מזכיר, שהשורש של 'מעיל' ו'מעילה' הוא אותו שורש, כמו גם של 'בגד' ו'בגידה'. ה'בגד' הוא לבוש של האדם ההדיוט וה'מעיל' הוא של הכהן. שני הכיסויים מסמלים את תפקידינו כאדם או ככהן. אנחנו חייבים לעמוד במבחן של הלבוש שלנו, לא לבגוד ולא למעול, כולם, גם כהנים, אחרת אנחנו רק מתחפשים.

 

כבר בפסוקים הראשונים של הוראת בנית המשכן בפרשתנו העם מקבל רשימת קניות של חומרים. בצד המתכות יש זהב, כסף ונחושת, ובצד הבדים יש תכלת, ארגמן, תולעת שני, שש ועיזים. היום אנחנו רגילים להבין את המלים תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כצבעים, אבל בעצם מדובר בסוגי בדים. כולם בדי צמר, צבועים בכחול, סוג של סגול, ואדום בוהק. שש, שהוא בד פשתן, אינו ניתן לצביעה על ידי צבעים חזקים, ולרוב לא נצבע, אלא שימש כבסיס לציורים ששולבו בבגדים או כבד עבור בגדים לבנים. הוא גם שימש כבד עבור בגדים תחתונים, כי הוא נעים יותר לגוף מאשר בגדי צמר, ששימשו לבגדים עליו נים, הנראים לעין כולם.

 

הרש"ר הירש, בפירושו לתורה אבל גם בפרסומים אחרים מרחיב על התפקיד של המתכות והבדים בשימוש במשכן, כחלק מסמליות ביהודית. הוא מקביל את המתכות עם הבדים, וחשיבותם היא בסדר יורד: זהב - תכלת ; כסף - ארגמן ותולעת שני ; נחושת - שש (צמר עיזים שאינו מתאים לביגוד, רק לשמיכות, שקים וכו'). הנחושת מסמלת את הטבע הפראי, הכסף - את היכולת להגיע לטוהר ולטוב ע"י זיקוק, והזהב מסמל את הטוהר והטוב המושלמים. לכן הזהב והתכלת שייכים למלכות, הכסף – לאדם המשתדל, והנחושת - לטבע, לפשטות. גם מבחינה היסטורית נראה שהחלוקה שהרש"ר הירש עושה היא אכן נכונה, כיוון שרק העשירים יכלו להרשות לע מם להשתמש בזהב ותכלת ושניהם גם היו חלק מהמתנות שעברו בין השליטים. בנוסף, הירש מחלק גם את הבדים לקבוצות: שש – צומח ; שני – חייתי ; ארגמן – אנושי ; תכלת – האלוהי. ארבעת החומרים הללו שקיימים באדם מייצגים את כל החלקים שבו ברצף עולה. הפשתן הלבן, שהוא צבע הטוהר, מייצג את הטוהר המוסרי. הצמר, בכל צבעיו, לא רק מייצג את הצד החייתי, אלא החומר והצבעים עצמם לקוחים מהחי. הצבעים האדומים, שכמובן מזכירים את הדם, מתחלקים לשנים: השני מייצג את החייתי, והארגמן את האנושי. התכלת, שהוא הקיצוני בצבעי הקשת, מצביע על ידי המקום הא-לוהי, והצבע האדום שנמצא בתחתית הקשת, קרוב לאדמה, ול כן הוא זה שמצביע עליה. כפי שהחומרים הללו מייצגים את האדם כחלק מן הבריאה, הם מייצגים במשכן את הבריאה ואת העולם כולו. סמליות זאת כנראה כה חשובה שהיא אפילו מבטלת את מצוות שעטנז.

 

טריקס ריכטר, חברת קיבוץ בית רימון. סבתא ל3 נכדים ונכדה, מסיימת בע"ה השנה תואר שני במקרא באוניברסיטה העברית.

 

 

 

 

כדי לקבל דף פרשת השבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il 

 ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.  

תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: amudim@kdati.org.il

מסמכים מצורפים

פרשת ויקהל פקודי תש"ף / טריקס ריכטר

פרשת ויקהל פקודי תש"ף / טריקס ריכטר


תגובות לדף

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

הופיע ב:
הקיבוץ הדתי
נכתב בתאריך
18/3/2020



הרשמה לניוזלטר שלנו