עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

העיסוק ב"רק לא ביבי", מטשטש את השאלה: "מה כן"
בריאיון עימו, מסביר פרופ' דני גוטוויין, כי השאלה "כן או לא ביבי", מסתירה מאחוריה עניין מהותי: איזה משטר ישרור כאן למחרת הבחירות. לדבריו, ניצחון של כחול לבן, הוא המשך של שלטון ימני, נטול ביבי. כדי לאזנו, הכרחית עבודה-גשר-מרצ חזקה
  
ב-2006, עם הפצעתה של קדימה בשמי הפוליטיקה הישראלית, נפל דבר. לראשונה חברי הקיבוצים החלו להתנתק ממפלגות האם שלהם – העבודה ומרצ – שלא זכו עוד למרב קולותיהם. הקיבוצניקים עברו לתמוך בבשורה החדשה. בינתיים קדימה התאדתה לה, אך דפוס ההצבעה הזה נמשך ביתר שאת, עם הופעת תאומתה, מפלגת כחול לבן. בספטמבר 2019, 50% מהמצביעים בקיבוצים נתנו לה את קולם; המחנה הדמוקרטי (מרצ) זכה לכ-20%; והעבודה-גשר ל-16% בלבד.
מגמה זו עשויה להחריף בבחירות בשבוע הבא. כותרת העל שלהן היא: "כן או לא ביבי", ובמחנה הקרוי "שמאל מרכז" הכותרת היא: "רק לא ביבי". מי שמתמסר לכותרת הזו בלבד - נראה שכך נוהגת מזכירות התנועה הקיבוצית - ישוב ויבחר בכחול לבן, שהיא החלופה האריתמטית לליכוד. כמו קדימה המנוחה.
  
נחוצה מפלגה סוציאליסטית
  
אלא שהעניינים יותר מורכבים.
"הכן או לא ביבי, הוא עניין מטעה, אומר פרופסור דני גוטוויין מהחוג לתולדות ישראל, באוניברסיטת חיפה. "לכאורה זה רק עניין פרסונלי, אך בפועל מדובר בשאלה איזה משטר יהיה כאן."
  
- תסביר
"ביבי עומד בראש גוש של 55 מנדטים, שלמרות הניגודים בתוכם, מחבר ביניהם מכנה משותף - שמירה על משטר ההפרטה ועל הסדר המגזרי, שהוא חלק ממנו. בגוש הזה נמצאים ש"ס, האגודה, המתנחלים ותומכיהם בציונות הדתית, שהם גורמים בעלי אינטרס מגזרי מובהק. הימין הישראלי נוקט מדיניות מושכלת ומתוחכמת. כדי להבטיח את המשך התמיכה של המעמדות הנמוכים שנפגעו מפירוק מדינת הרווחה, הוא בנה שלושה מנגנוני פיצו: המגזרים; התנחלויות; ותגמול תקציבי עבור נאמנות לליכוד. מי שמייצג את שיטת מנגנוני הפיצוי האנטי אוניברסלית, הוא נתניהו. היום אתה מקבל, אם אתה חלק ממגזר, מתנחל, או נאמן. הקבוצות האחרות הן מחוץ לתמונה. הדיבור על כן או לא ביבי, מסתיר מאבק בין אנשי הסדר של נתניהו – למתנגדים להם. אלא שהמתנגדים לוקים בעניין בסיסי - מרביתם אינם מציעים שיטה חלופית, שתענה על צרכי הקבוצות החלשות."
  
- גם ליברמן מייצג מגזר, אז למה הוא נטש את הקונגלומרט הזה?
"כמייצג של פוליטיקה מגזרית, היה הגיוני שהוא יתייצב בגוש של נתניהו, אלא שליברמן נמצא בתחרות עם החרדים על תקציבים והקצאות ויצא נגדם, כדי לתפוס את הבכורה בתוך הסדר הקיים. מערכת מגזרית יכולה לשרת גודל מסוים, אבל כשהיא מחליפה חצי מדינה, קשה לה לתפקד. הזירה הפכה צפופה, זה לא עובד יותר. בפרישתו, מנסה ליברמן להגדיל את כוח המגזר שלו ולשפר מעמד מול המגזר החרדי."
  
לדברי דני גוטוויין, דפוס ההצבעה בישראל, מגלה כי אנשי השכבות המבוססות, מעוניינים בשמירת משטר ההפרטה כפי שהוא. "הם אינם רוצים שהסדרי חינוך ובריאות ציבוריים יפריעו להם לרכוש שירותים פרטיים בתחומים אלה. המצב הנוכחי מאפשר להם לממש את יתרונם הכלכלי. המעמדות המבוססים לא מציעים חלופה לנפגעים ממדיניות ההפרטה. השכבות החלשות רוצות במנגנוני הפיצוי, כי זו הדרך היחידה שלהם להתמודד עם מדיניות הצנע וההפרטה. ביבי הוא הסימבול של הסדר המגזרי."
   
- למה לא קמה אלטרנטיבה מהותית לסדר הזה?
"בבחירות הקודמות העבודה-גשר הציגה תכנית שאפתנית של מדיניות חלוקתית רדיקלית, שנועדה להגדיל את השוויון בחלוקת השירותים וההכנסות. היה צריך זמן כדי שמדיניות זו תבשיל ותלכד סביבה כוח ציבורי. אם זה היה נמשך, הייתה מוצבת היום אלטרנטיבה לליכוד.
האיחוד עם מרצ נועד להתמודד עם סכנת ירידתה אל מתחת לאחוז החסימה, אך הוא תקע את המהלך של העבודה-גשר, שנועד לגייס קולות מן הפריפריה המסתייגים ממרצ. אחרי הבחירות, צריך יהיה לראות איך מקיימים בישראל מפלגה סוציאליסטית, שמקדמת מדיניות של שוויון חלוקתי; מפלגה שתגדיל את אחיזתה בקרב הפריפריה החברתית והגיאוגרפית, תאפשר להתבונן אחרת בסכסוך ולקדם את פתרון שתי המדינות."
  
- חברי הקיבוצים דוחים את האלטרנטיבה הזאת ומעדיפים "כחול לבן". למה?
"לתנועה הקיבוצית יש היסטוריה מפוארת של ניתוח שגוי של המציאות הכלכלית והפוליטית שבה היא פועלת. הראייה בכחול לבן ובעבודה-גשר-מרצ אופציות שוות ערך, מעידה על כך.
התפיסה הזאת דוחקת את התנועה הקיבוצית לכישלון הבא. אחרי הסדרי החובות שמוטטו אותה חברתית, ניצבת עכשיו התנועה הקיבוצית כמו המושבית, בפני איום על המשך אחיזתה באמצעי היצור שניתנו לה.
  
כל ההסדרים שעליהם מתקיימת התנועה הקיבוצית, הם שרידים של הסדרים מבוססי מדינת רווחה. למשל, התכנון החקלאי. לא יהיה לתנועה הקיבוצית קיום, בלי כוחות פוליטיים שיתמכו בהסדרים אלה. יש די גורמים בימין שרוצים להעביר את אמצעי היצור של התנועה הקיבוצית והמושבית לידי גורמי הון ואחרים. התנועה הקיבוצית זקוקה לכוח פוליטי שתזדהה עימו והוא עימה. הצבעה לכחול לבן מבטאת ראייה מצומצמת של חברי הקיבוצים.
כחול לבן מציגה מדיניות נאו ליברלית. אם היא תרכיב ממשלה, השאלה לאן יהיו פניה מועדים. וכאן כוחה של העבודה יהיה חשוב מאוד. השאלה היא מה יקרה בתוך המרחב של 'הלא ביבי': האם הקו יהיה יותר נאו ליברלי, או יותר סוציאליסטי, בכיוון של העבודה.
  
הקיבוצים פועלים נגד עצמם
  
”הקיבוצים נפלו קורבן להצלחתם בעבר", מוסיף גוטוויין, "התנועה הקיבוצית פועלת נגד עצמה כבר הרבה זמן. היא מחפשת בריתות על פי זהות תרבותית ולא על פי אינטרסים כלכליים.
על הפרק עומדת השאלה, האם הם הולכים עם פוליטיקה של זהויות, או יוצרים קשר עם גורמים שדוגלים בהמשך ההסדרים הקואופרטיביים. קיבוץ ומושב הם צורה של קואופרטיב שקיבל אמצעי יצור והגנה תכנונית מן המדינה, וזה קשור למדיניות סוציאליסטית. ההצבעה הזהותית על סיפוקיה הרגעיים, מתכחשת לבסיס הקיום הכלכלי והחברתי של הקיבוצים ומותירה אותם חשופים לרצון לפרקם. זהו רצון משותף לכחול לבן, לליכוד ולימינה. הפוליטיקה הקיבוצית צריכה לחבור לבעלי ברית בעלי סדר יום סוציאליסטי.
  
ברור שמאז הסדר החובות, הקיבוצים הולכים ונעשים מופרטים וחבריהם מצביעים כאינדיבידואלים ולא כחברי תנועה. הם נותנים קדימות לאינטרסים שלהם כפרטים על פני האינטרסים של התנועה שצריכה עורף פוליטי. ההצבעה בקיבוצים מלמדת על טשטוש ההכרה בדבר הזיקה בין מדינת רווחה לקואופרציה חקלאית. טשטוש זה הוא תולדה של הפרטת התודעה. הכיוון הנאו ליברלי אליו פנתה ישראל מפרק את הסדרי מדינת הרווחה והכיוון הליברטריאני של שקד בנט ודומיהם, רוצה לחסלה לחלוטין. מבחינת האינטרס הצרוף, שלא לדבר על שיקולים רעיוניים וערכיים אחרים, על הקיבוצים לראות במפלגת העבודה את בסיסם הפוליטי."
  
- מה תחשב בעיניך להצלחה של אמת בבחירות?
"אם יישמרו 11 המנדטים של מרצ והעבודה-גשר, זה יהיה מצוין. ריאלית, תשעה מנדטים ומעלה, ייחשבו להצלחה. נראה שיהיה אובדן קולות בקרב הציבור הימני הרך, שהצביע לעבודה-גשר. מחיר האחוד של העבודה עם מרצ הוא נטישה של ימין רך מן הפריפריה החברתית והגיאוגרפית. היה יסוד של תומכי כחלון שחיפש "לא ליכוד" ובא לעבודה-גשר. הוא עלול ללכת לאיבוד.
איחוד של העבודה-גשר בסיבוב הקודם, יצר פניה של תנועת העבודה אל הפריפריה. זה צריך להימשך. טוב שהגורמים במרצ, המזדהים עם סדר יום זה, יחברו למפלגה אחת עם העבודה-גשר - מפלגה שתעמיד את השוויון החלוקתי ופתרון שתי המדינות בראש סדר היום שלה. אחרי הבחירות צריך יהיה להתמקד בבנייתו של כוח כזה, מהלך שהוחל בו בבחירות הקודמות. זה מצריך טיפוח הנהגה חדשה וציבור תומכים."
  
אתה רואה מנהיגות שצומחת להוביל קו כזה?
"גם בעבודה, גם בגשר וגם במרצ, יש שכבת מנהיגות פוטנציאלית. עליה להתפתח ולהפוך למובילה."
  
***
  
"העניין איננו החלפת ביבי, אלא החלפת סדר היום, מסכם גוטוויין. "קו המחלוקת הפוליטי ברור מאוד. צריך לקוות שהחברים שהצביעו לכחול לבן ישקלו את דפוס הצבעתם ויגעו למסקנה שהסכר היחיד מול הנאו ליברליזם של כחול לבן - זו העבודה-גשר-מרצ.
השאלה היום היא: האם אמצעי הייצור שהעבירה המדינה לקיבוצים יישארו בידי כמה מאות גופים קואופרטיביים - קיבוצים ומושבים – או יעברו תהליך של טייקוניזציה. כשיוסר איום הטייקוניזציה, צריך יהיה לדון בהסדרים חדשים בנוגע לעתידם של אמצעים אלו, הסדרים שיתבססו על הגיון של צדק חלוקתי עם כלל אוכלוסיית הפריפריה, ובלבד שלא יופרטו על פי הגיון השוק."
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
1/3/2020



הרשמה לניוזלטר שלנו