עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן נעה המטוטלת?

א. תחת השם הזה פרסם אלישע שפירא רשימה ב"זמן הירוק" מיום 6.2.2020  בהתייחס לדבריו של רינו צרור השואל האם "אנו קרובים לסופו של הבית השלישי?" ועונה אלישע על פי אמירתה של אניטה שפירא בשאלה "האם התחילה התנועה החוזרת של המטוטלת" האם מסתמנת חזרתה של הרוח שהביאה להקמת המדינה ולמקומו של הקיבוץ במפעל הציוני ובהקמת המדינה.
אני כותב דברים אלה בפתח רשימה שלי מאחר ומזה זמן רב שחברי המפרסמים דבריהם מעל גבי העיתונות הקיבוצית, כולל גם אלישע עצמו, עוסקים בשאלת דעיכתו של השמאל ומה צריך לקרות כדי שישוב לאיתנו. המשותף בין הכותבים הוא שיש תוחלת לשובו של השמאל וזהו המפתח להצלת מדינת ישראל מחשכת ימיו של הליכוד וביבי וכי אפשרי גם אפשרי שהשמאל יחזור לימי קדם שלו.
לפתע התפרסמה "תכנית המאה" של נשיא ארה"ב.
אני כותב לפתע מאחר ולא יצא לי לקרוא אפילו פרשן אחד שידע לנבא מה יהיה כלול בתכנית זו. זוהי תכנית שכולה חידוש בהשוואה לאלו שקדמו לה.
  
במה הדברים אמורים?
בפעם הראשונה מציגה תכנית להסדרת הסכסוך ישראל- פלשתין מתווה של מפות וגבולות קבע. לא ישראל ולא פלשתין הציגו עד כה מפה כזו. שאלת ירושלים זוכה לאמירות מפורשות. יש התייחסות למעמד הישובים היהודים ברחבי יהודה ושומרון. יש שלילה של זכות הוטו הן של הפלשתינים והן של ישראל והתכנית לא תלויה בהתניה של הסכמה מראש של כל אחד מהצדדים. ארה"ב מקבלת על עצמה את התפקיד לפעול לשכנוע ארצות ערב והחברות באומות המאוחדות, להסכמה על התכנית, וככלל יש משמעות רבה ביותר לכך שארה"ב היא השושבין של התכנית התכנית מבוססת על משך זמן ארוך, כמה שנים, לניהול משא ומתן בין הצדדים. התכנית מעלה אפשרות של העברת שטח ה"משולש" מישראל לפלשתין אבל זו אינה התניה לתכנית כולה.
באופן לא מפתיע זכתה וזוכה התכנית מיד עם פרסומה לקיתונות של ביקורת מכל הצדדים, ימין ושמאל בישראל, פלשתין, חלק מארצות ערב, חלק ממדינות אירופה, אלא שאף אחת מביקורות אלה לא יכולה לשלול את האפשרות שעצם הצגת התכנית יצרה כבר מצב חדש שקשה יהיה עד מאד להתעלם ממנו. אפשר כבר עכשיו לתת לנשיא ארה"ב את הקרדיט על כך שהוא זרע זרעי תקווה בפעם הראשונה להשגת פתרון לסכסוך המדמם בין ישראל לערבים. זו כבר אינה תנועת מטוטלת, אלא יצירת במה חדשה במרחב הבינ"ל רווי הסכסוכים.
בין מבקרי התכנית יש הטוענים שבאם ישראל תנסה לישם חלק ממנה על ידי סיפוח חלקים בארץ ישראל המערבית תסתלקנה מצרים וירדן מהסכם השלום עם ישראל, וכי תפרוץ אינתיפדה בשטחי יהודה שומרון ועזה.
מי יודע? למי היכולת לנבא תגובות אלה? עד כה העמדה של מצרים ירדן ומדינות ערביות אחרות במרחב כלפי התכנית אינן חד משמעיות. כל אחת מהן יודעת לזהות גם את היתרונות בקבלת התכנית. אבל גם אם תהיינה תגובות קשות אין בכך כדי לבטל את המסר העולה מהתכנית.
מהי נקודת התורפה העיקרית של התכנית?
זהו החזון ההדדי של ישראל ופלשתין להשיג את מלוא השליטה בארץ ישראל כולה, כל אחת לעצמה. לנו ליהודים אין אלא לעשות את חשבון הנפש שלנו.
  
כאן אני מגיע אל התנועה הקיבוצית.
  
התנועה הקיבוצית כשמה כן היא "תנועה". תנועה ולא מפלגה. השחקנים במגרש הלאומי שלנו לא תהיינה המפלגות בעיקר אלא התנועות הציבוריות. הנושא למאבק כאמור הוא הוויתור או אי הוויתור על חזון ארץ ישראל השלמה שהוא התנאי לפתרון של שתי מדינות. על התנועה הקיבוצית לקחת חלק במאבק זה.
ואל תגידו שאין לנו כל השפעה ציבורית. עד היום נתפסת התנועה הקיבוצית בשל משקלה הסגולי. נדרש עכשיו לא ניבוי על שובו של השמאל לכוחו הקודם אלא הצגת עמדה ברורה במאבק על קבלת תכנית המאה על כל אבריה. זה הזמן להחיות את החזון של שתי מדינות ואל תגידו שחזון זה אבד כבר את התוחלת שלו.
הצגת תכנית המאה היא ההזדמנות לשוב אל ההיסטוריה בראש מורם.
  
ב. עוד אני מהרהר וכותב על "תכנית המאה" יצא לי לקרוא באותו הגיליון של הזמן הירוק את הראיון שהעניק רן טל לציפקה אפרת ז"ל מעין השופט.
לא הייתי כידוע חניך השומר הצעיר ולא חבר במרצ. יש לי לא מעט מה להגיד על האידאולוגיה של חברי בקיבוץ הארצי ועל הפתרונות של התנועה לנושאי החינוך המשותף.
ובכל זאת למקרא דבריה של ציפקה אני מרגיש שיש עוד מטוטלת העושה אט אט את דרכה חזרה אלינו
למרות כל ניסיונותיו של רן להשיג מציפקה ביקורת על החינוך המשותף ועל התפקיד שמלאו מייסדי הקיבוצים כמחנכים לדור הצעיר לא זזה ציפקה מעמדתה הנחרצת שהמייסדים ידעו גם ידעו על מה הם נאבקים ומה הם רצו להביא לתהליך ההגשמה של הציונות שקיבלו על עצמם.
נדמה לי שבעת עריכת הראיון עדיין לא החליט קיבוץ עין השופט על מעבר להפרטת הקיבוץ. וזה קרה. ההפרטה השאירה אחריה את נאמני הקיבוץ כמו אלישע ידידי בפינה. ואינני יודע האם ציפקה חוותה כמו הורי שלי את ההפרטה בקיבוצה כדי שתוכל להגיב עליה או להתייחס אליה.
למקרא שפע הכתבות, לפעמים כפרסום ספר, המעמידים את החינוך המשותף באור שלילי ביותר תוך האשמת דור המייסדים בחוסר רגישות לצרכים של ילדיהם שמתי לב כי מרבית המבקרים באו משורות הקיבוץ הארצי. חשבתי כי יש לכך הסבר מאחר וגם לי ולבני גילי בקיבוצי הקיבוץ המאוחד נראה היה בשעתו כי הקיבוץ הארצי טועה בבניית מוסדות החינוך על בסיס המוסדות וניתוק הילדים מהוריהם. בכל מקרה לא הבנו את מטרת ההפרדה הזו בלשון המעטה. כחניך החינוך המשותף חוויתי כילד וכנער את מה שציפקה מתארת בראיון אתה. לימים כאשר גם בקיבוצי עברו ללינת הילדים אצל ההורים לא חשבתי שזו רעידת אדמה לדרך החיים הקיבוצית, אבל חשבתי גם שכל המבקרים של החינוך המשותף חיו במקום אחר ובזמן אחר.
ולכן כל כך הסכמתי עם ציפקה וכל כך שמחתי לקרוא את דבריה. בין ביקורת לביקורת קיימת גם השאלה מה עומד מעבר לה. האם ביקורת זו עמדה מאחורי ההחלטה של עין השופט לעבור להפרטה?
תוך שאני סקרן לדעת מה קורה בקיבוצים המופרטים אני מוצא שגם בהם יש תנועה של מטוטלת שיש בה כפי שכותב אלישע ממד של תנועה הלוך וחזור אם כי לא לאותם מקומות.
  
נכתב בתאריך
16/2/2020



הרשמה לניוזלטר שלנו