עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

תעלומת השכר

בימים אלה יצא לאור ספר מחקר חדש ומעניין בשם "קיבוץ 2020". הספר הוא הפקה משותפת של יד טבנקין והמכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי באוניברסיטת חיפה, ומשתתפים בו מספר חוקרים. הפרק השני של הספר - "כלכלה קיבוצית חדשה", עוסק במשבר הכלכלי ("משבר חובות הקיבוצים") בשנות השמונים של המאה הקודמת וביציאה מהמשבר. הפרק נפתח במילים: "כלכלנים רבים רואים בכלכלה הקיבוצית תעלומה. בניגוד להלכה המקובלת בקרבם, לא הייתה בקיבוץ במשך עשורים אחדים כל זיקה בין התרומה של החבר לרווחת הקולקטיב, לבין התמורה החומרית שקיבל עבורה". המשך המאמר אינו כה פשטני כפי שמנוסחת ה"תעלומה", כביכול, אך נדמה שעל רקע דברים אלה ראוי לבחון את המוסכמה בדבר הקשר שבין השכר המקובל בשוק העבודה לבין התרומה של מקבלי השכר לעסק, לחברה, למדינה, או לכל ציבור אחר.
  
כוח המיקוח בשוק
  
כבר בראשית דברי בכוונתי לטעון שבאף אחת מהכלכלות המוכרות לנו לא מתקיימת הלימה מובהקת בין תרומתם של מקבלי השכר לתמורה הכספית שהם מקבלים. השכר אינו מבטא את תרומתם של מקבלי השכר לעסק או לחברה. יותר מכל הוא מבטא את כוח המיקוח של מקבלי השכר ואת הערכים המקובלים בחברה בה הם פועלים. אם לא כך, איך אפשר היה להסביר את שכרם האסטרונומי של בעלי ומנהלי התאגידים הגדולים, כאשר חלקם קרסו וגררו איתם למצולות את כספם של אלפי משקיעים קטנים? איך אפשר להבין את שכר המיליונים של מנהלי הבנקים, גם כאשר הבנק שהם מנהלים מתקשה ובעלי הפיקדונות מפסידים את נכסיהם? האם איננו מכירים "בכירים" בשוק הפרטי ובשוק הציבורי שאינם עושים את הנדרש מהם ולמרות זאת הם ממשיכים לקבל שכר עתק? האם תרומתם של המהנדסים הממציאים והמפתחים בתעשייה נופלת מתרומתו של המנכ"ל להצלחת המפעל? והאם היו יכולים המהנדסים והמנהלים להביא את המפעל לרווחיות ללא מנהלי המחלקות, פועלי הייצור, עובדי המשרד ונותני השירותים?
  
ומנגד, האם שכרם העלוב של המורים, מחנכי ילדינו, דור העתיד, הוא ביטוי נאמן לחשיבות תרומתם? האם שכרן המבייש של האחיות בבתי החולים, העמוסים לעייפה מריבוי הנזקקים, הולם את תרומתן לחברה? האם תרומתם של סוחרי הנדל"ן שווה לחברה, לקולקטיב, לקהילה, יותר מתרומתם של כל מי שמשרתים את קהילותיהם? מי שמשרתים אותן בשכונה, ברשות המקומית ובמישור הארצי? הנה השקר הגדול של פערי השכר, ההולכים ומעמיקים במקומותינו. הפערים שאין להם כל קשר לתרומה הממשית. הפערים המבטאים את הערכים המקובלים בחברה הניאו ליברלית שלנו ואת כוח המיקוח בשווקי העבודה, שלא לומר החזירות, של מי שיכול.
  
המימוש העצמי בעבודה
  
חשוב לא פחות לשאול אם המאמצים שכל אחד מאיתנו משקיע בעבודתו מושפעים אך ורק, או בעיקר, מגובה השכר? האם איננו מכירים עובדים רבים המשקיעים מאמצים וזמן רב בעבודה שיש להם עניין בה? שהם מודעים לחשיבותה ושהיא אתגר ואופק להתפתחות אישית וחברתית עבורם? האם איננו מכירים עובדים שבחרו לממש את עצמם בתחום בו הם מעוניינים למרות שהיו יכולים להרוויח יותר במקום אחר? ביניהם אמנים, יוצרים בתחומים שונים ומגוונים, חוקרים באקדמיה ורבים אחרים? במאמר אחר, לפני שנים, התמודדתי עם מושג שקרי נוסף, הדיבור על "העובד הרציונאלי". הטענה כאילו כל אחד מאיתנו הוא "עובד רציונאלי" השואף לקבל עבור עבודתו יותר מכפי שהוא תורם לה. שאיפה שאם היא אמורה להיות חוק כללי היא בלתי אפשרית בעליל. מהיכן תגיע התוספת אם כל אחד יתרום פחות מכפי שיקבל? התשובה טמונה בעובדה שהקבלה המשמעותית מעבודתנו אינה נמדדת רק בערכים כספיים. היא נמדדת בנוסף לתמורה הכלכלית, בעניין, במימוש שאיפותינו, במיצוי יכולותינו, בהערכה החברתית שאנו מקבלים ובכל מה שמהווה את המימוש העצמי שלנו ושל זולתנו.
  
נכתב בתאריך
9/1/2020



הרשמה לניוזלטר שלנו