עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

יום העיון לזכרו של אמרי רון

משפחתו, קיבוץ משמר העמק וחבריו של אמרי רון קיימו בשבוע שעבר את יום העיון השלישי לזכרו, שהוקדש לנושא "המאבק לחברה סולידרית". בדברי הפתיחה ליום העיון עמד חברו דורון נדיב על חשיבות התכנסותם של התומכים בקיבוץ השיתופי, בקבוצות שיתופיות ובשוחרי הסוציאל-דמוקרטיה ומדינת הרווחה. זאת כדי ללבן סוגיות ורעיונות בנושא אשר מעסיקים את התומכים בשיתוף, תוך כדי המאבק למימושו בו האמין גם אמרי. נדיב בירך את חברי מעגל הקבוצות, שהפכו לחלק בלתי נפרד מימי העיון לזכרו של אמרי רון, בהיותם למעשה מגשימי רעיון השיתוף הקיבוצי במתכונתו החדשה.
  
המועדון לחבר במשמר העמק, היה מלא עד אפס מקום במתנדבי שנת שירות, חיילים, חברות וחברים מקיבוצים כפריים, קיבוצים עירוניים, קבוצות עירוניות, תנועות הבוגרים וחבריו של אמרי רון.
  
אמרי רון, נולד במשמר העמק בשנת 1936, בנם של רחליקה ולוי רוזנצווייג ממייסדי משמר העמק, התנדב לצנחנים וכקצין במבצע קדש היה מפקד מחלקה שהוצנחה במיתלה. במילואים לחם כמפקד פלוגה ובמלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור לחם כסגן מפקד גדוד ונ"ט בחטיבת הצנחנים. במלחמת שלום הגליל לחם כקצין מטה.
  
פעילותו הציבורית, בנוסף למשימות שמילא בקיבוצו, כללו חברות במזכירות הקיבוץ הארצי, מזכיר התנועה בה פעל לתמיכה והידוק הקשר בין מפ"ם למפלגת העבודה. בשנת 1978 נבחר לכנסת וכיהן בה עד 1984 והיה חבר ועדת הכספים והוועדה לענייני ביקורת המדינה. הוא היה מזוהה עם הזרם השיתופי בתק"צ ושימש מספר שנים כרכז הזרם השיתופי וכמובילו במשך כל חייו. בשנת 2010 הושתל בלבו לב מלאכותי, אתו שרד עד פטירתו ב -2013.
  
מאחורי השם אמרי רון מצטיירת דמות של אדם רב גווני שחבריו במשמר העמק, בתנועה הקיבוצית ומחוצה לה זוכרים אותו כמנהיג, כלוחם הן בשדה הקרב והן במערכות החברתיות והפוליטיות בהן שירת בתפקידים רבים. אך מעבר לכל אלה הוא זכור כחבר מסור ונאמן למשפחתו, לקיבוצו ולחבריו הרבים.
  
מוקי צור (עין גב) דיבר על הספר החדש של אלישע שפירא (עין השופט) "עמדת תצפית" שהוא כינוס מאמריו שפורסמו בעיקר ב"זמן הירוק" ובבמות שונות, בעיקר קיבוציות. חלק מהמאמרים עוסקים בקיבוץ השיתופי ובקיבוץ המופרט. הוא סיפר על קשריו עם אלישע בהיותם המזכ"לים בתנועותיהם בזמן המשברים שעברו הקיבוצים בשנות השמונים של המאה שעברה: "החלטנו ל'הלאים' את הסודות והאמון ביני לבין אלישע. הדבר התבטא בכך שכל אחד ידע על מה שנעשה בתנועתו של השני". ביחס ל"נקודת תצפית" אמר מוקי צור: "אלישע היה בוקר, מפקד צבאי, מדריך ומנהל משקי וחברתי ולכן יש לו ראיה פנורמית של הדברים שהוא עוסק בהם, דבר שניכר בכתיבתו. בספר לא ניכרת נוסטלגיה, אלא רצון לראות את האור של צמח הצומח וגדל ולא את השורשים הנמצאים עמוק באדמה. יש כאלה שעוסקים בקיבוץ המתחדש על מנת לפרקו ואילו כאן הרצון הוא לחדש ולתת אמון מחודש בקיבוץ השיתופי. זהו ספר שערכה והוציאה לאור לילך, בתם של אורה ואמרי רון, והוא ערוך בפרקים המלווים בציוריו של אלישע. בעיניי זהו ספר יפה בצורה יוצאת מן הכלל".
  
כששואלים את מוקי צור לפשר העובדה היוצאת דופן, מבחינה מסוימת, לגבי מסורת הזיכרון שנוצרה לגבי אמרי רון הוא מסביר: "מעבר לאישיותו המיוחדת ולתפקידים שמילא הייתה לו יכולת מופלאה לרכוש חברים חדשים, ביניהם צעירים רבים. הוא זה שפתח את משמר העמק לבוגרי החולצות הכחולות ועשה למענם המון. ביום העיון יכולת להבחין עירוב של אנשים מכל שכבות הגיל, מבוגרים, גיל הביניים וצעירים. תנועות הבוגרים, מעגל הקבוצות נותן לנו, חבריו המבוגרים של אמרי, תקוות לעתיד, להמשך הדרך".
  
הנושא המרכזי ביום העיון עסק ב"חירות ואחריות – זכויות פרט מול זכויות חברתיות". פרופ' דני גוטוויין מאוניברסיטת חיפה, טען בהרצאתו שהפרדה או העמדת זכויות הפרט מול הזכויות החברתיות איננה נכונה. לדעתו, אבחנה בין זכויות הפרט לזכויות החברה היא אבחנה כוזבת ובמקום שאין זכויות חברתיות אין גם זכויות לפרט. מה שצריך להעמיד למבחן הוא השוויון או אי השיוויון. השמאל בראשותם של פרס, רבין וברק ואפילו אמנון רובישטיין בהיותו במר"צ היו שותפים לימין בהגדלת האי – שיוויון בחברה הישראלית ובהפרטות במשק הישראלי ובקיבוצים. אלה נעשו כחלק ממהלך ניאו-ליברלי, וגם בעקבות זאת השמאל הלך והצטמצם. מבחינה זאת הזרם השיתופי הוא שמייצג את המחנה הסוציאליסטי-ליברלי שצריך להאבק נגד אי השיוויון, בניגוד לימין שמבוסס על נאמנות והזרמת תקציבים להתנחלויות. בעניין זה מפלגת העבודה הציגה בבחירות האחרונות תכנית כלכלית נכונה.
 
אלישע שפירא, טען בדבריו כי בעולם הממשי יש מתח בין הפן החברתי לפן הפרטי שלהן, אך זהו מתח ולא ניגוד. כדי להמחיש זאת הוא הביא שתי דוגמאות, מקצוות שונים של זכויות חברתיות ופרטיות: " זכות המימוש העצמי: לכאורה אין זכות אישית ופרטית יותר מהזכות למימוש עצמי. אך אם נדבר על זכותם של כל השותפים בחברה לממש את עצמם, זו כבר זכות חברתית. קרל מארכס, אחד מאבות הסוציאליזם, הציג בצעירותו את המימוש העצמי בעבודה כמטרתה של החברה הסוציאליסטית – 'מימוש עצמי מירבי למירב השותפים בחברה'". הדוגמה השנייה נוגעת לשאיפות הלאומיות: לכאורה אין זכות חברתית וקולקטיבית יותר מהזכות לביטוי לאומי. הזכות למדינה, לטריטוריה, לשלטון, לדגל ולהמנון. אך גם לזכויות האלה פן אישי ופרטי כמו בהמנון התקווה".
  
לסיכום, סבור שפירא, כי ההשתייכות וההזדהות עם הציבור, עם הכלל, היא אישית ופרטית ובאותו זמן היא חברתית וקולקטיבית. זו השתייכות אישית וחברתית לציבור שיש לו תרבות, מסורת והסטוריה משותפת. מכאן נובע שזכויות הפרט אינן היפוכן של הזכויות החברתיות וכי לכל זכות חברתית יש פן אישי-פרטי, כפי שכל זכות פרטית נשענת על הכרה חברתית.
  
רמי הוד, מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון והמכללה החברתית-כלכלית הדגיש בדבריו שעל השמאל לייצר אלטרנטיבה פוליטית לבהירות רעיונית, מול הכוח החברתי כלכלי שבנה הימין בעשורים האחרונים. בעבר, לדעתו, היו מוסכמות משותפות ביחס למדינת הרווחה ואילו עתה יש פילוסופיה כוחנית נגדה. האג'נדה החברתית הסוציאליסטית צריכה להיות כיום יותר ברורה והחלטית. ביחס לזכויות חברתיות וזכויות הפרט כיום, הוא סבור שאין יכולת ממשית לממש את שניהם כשמצד אחד אדם מבחינה כלכלית משתכר שכר מינימום ומהצד השני יש לו חופש ביטוי ליברלי.
  
במושב השני של יום העיון נדון הנושא "בין שיתוף ושינוי פוליטי בקיבוצים ובקבוצות השיתופיות". דורון נדיב סבור שיש להגביר את המעורבות של הקיבוצים והתנועה הקיבוצית בפוליטיקה של היום. טל חכים דרומי, מקיבוץ פלך אתגרה את הנוכחים בטענה שמעשים פוליטיים נמדדים בעיקר בשינויים מעשיים. אחרי 32 שנות חידוש המעשה הקיבוצי-שיתופי, לדעתה, קשה לומר שיש הצלחה במישור זה. ניר הרבורגר מקיבוץ משעול ונעמיקה ציון ממגוון, דברו על הערך המוסף שמביאות קהילות ליצירת חברה משותפת, הפועלת ליצירת טוב משותף ושוברת מחיצות מיגזריות. יזהר כרמון בדברים בעלי נחישות אופטימית, הדגים את המחויבות לשינוי פוליטי של הקבוצות ברעיון להקמת מרכזים לצדק חברתי.
  
חברי מעגל הקבוצות הגיעו למשמר העמק כבר ביום חמישי, יום לפני יום העיון לזכרו של אמרי, וערכו כנס משלהם עד מוצ"ש, בו החליטו גרעיני הנח"ל להקים צוותים משותפים, נערך דיון על הנושא "בין שיתוף לשינוי" והוחלט להרחיב את המעורבות הפוליטית של מעגל הקבוצות.
  
מעגל הקבוצות הינו פדרציה דמוקרטית של קיבוצים עירוניים וקהילות על בסיס שיתופי-סוציאליסטי, המהווה בסיס רחב להגשמת רעיונות של שיתוף, חרות, שוויון וסולידריות. המעגל נוסד ב-2003 על ידי חברי הקבוצות השיתופיות ואגף המשימות של התנועה הקיבוצית כגוף שמטרתו ליצור קשר בין קבוצות שיתופיות עצמאיות. במעגל חברות 15 קבוצות וקיבוצים עירוניים בפריסה ארצית, מקיבוץ פלך בצפון ועד שדרות בדרום והיא מונה כ-300 צעירות וצעירים.
  
נגה שמיר , רכזת מעגל הקבוצות, סיכמה את יום העיון והכנס כך: "היה מרגש. הרגשנו את המעורבות הבין-דורית, את הפוטנציאל שלנו ואת הגיוון של אנשים הפועלים למען שיתוף".
  

מחבר
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
3/11/2019



הרשמה לניוזלטר שלנו