עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

להיות זקן בקיבוץ דיפרנציאלי

הזקנה לא קופצת על האדם לפתע. היא באה בשלבים. פה ושם נחלש הזיכרון, הרגליים כואבות, והחברים בני הגיל הולכים ומתמעטים. בהדרגה הופך הזקן לתלוי בסובבים אותו. אם התמזל מזלו ויש לו בן או בת זוג הם נעזרים אחד בשני. אבל אם כפי שקורה לעיתים קרובות הוא או היא התאלמנו, התלות בסביבתו החברתית הולכת וגוברת. לעיתים מדובר בבני משפחה, בנים או קרובים אחרים ולעיתים התלות היא רק בחברה הקיבוצית ששינתה את פניה.
  
פעם, בעבר הרחוק, הוא הבין את הקודים הייחודיים המניעים את המציאות בה הוא חי. לאחר השינוי רבים מבין הזקנים מתקשים להבין את המנועים שמניעים את סביבתם החברתית. הכסף הפרטי שבעבר טופל על ידי הנהלת החשבונות הקיבוצית עבר לטיפול הבנקים. חלק גדול מהשירותים ניתנים בתשלום, הטיפול בצרכים המיוחדים של הזקן, כולל סיוע באמצעות מטפלים חיצוניים, נזקף לחשבונו הפרטי של הזקן. לעיתים קרובות הזקן כבר לא מסוגל להבין את מרכיבי ההתחשבנות. לעיתים הוא יכול להיעזר בקרובי משפחתו אבל אם אין לו כאלה, הוא נאלץ לקבל על עצמו את דין ההתחשבנות באמצעות מוסדות הקיבוץ. בקיבוץ שהשתנה רבים מבעלי התפקידים המנהלים את הקיבוץ הם בעלי מקצוע שאינם חברי קיבוצו של הזקן. לעיתים קרובות המנהלים החדשים אינם מכירים את הביוגרפיות של חברי הקיבוץ, במיוחד של אלה שהזדקנו במהלך בניית הקיבוץ ועיצוב הקודים המייחדים אותו. זרות של פקידים החליפה את ההיכרות של שותפים. לעיתים קרובות הזקן הקיבוצי כבר לא הולך על שתי רגליו במסגרת חברה מוכרת. רגליו הוחלפו בקביים עליהן הוא מדדה אל המקומות אליהם הוא רוצה להגיע.
  
אין ספק. עדיין מצבו של הזקן הקיבוצי טוב יותר ממצבם של רבים מהזקנים החיים במסגרות אחרות. עדיין הנהלים הישנים של הסיוע ההדדי עדיין תקפים. אבל התהליך אותו עוברים הקיבוצים הוא של התמעטות רמת הערבות ההדדית הנוהגת בקיבוצים שעברו את השינוי הדיפרנציאלי.
  
רבים מקרב חברי הקיבוצים שעברו את השינוי באורחות חייהם, אבד להם הרצון לשמור על ייחודיות חברתית. רצונם להיות כמו כולם. בבחינת עולם כמנהגו נוהג. הם בטוחים שבעולם האמיתי חייבים לחיות זה לצד זה עניים לצד עשירים כי ככה בנוי העולם. זאת דרך הטבע והקיבוץ הוא חלק בלתי נפרד מהעולם הטבעי המקיף אותו.
  
והזקנים החיים במסגרת התהליך של העתיד המתקצר, מה יהיה עליהם? והרי זקנה דינה השלמה עם המציאות. האנרגיה הדרושה למאבק על אינטרסים או על דמות החברה הראויה, כבר אינה מצויה ברשותם. בתי העלמין בהם נחים חברי הקיבוץ שבא יומם, מלאים באנשים שלחמו על דמות החברה הקיבוצית הייחודית ועיצבו אותה על פי בחירתם. בימים אלה האינרציה הקיבוצית מוליכה אל הכיוונים ההפוכים מאלה בהם האמינו הוגי הרעיון הקיבוצי. ואנחנו כולנו, זקנים וצעירים, נסחפים עם הזרם.
 
נכתב בתאריך
18/10/2019



הרשמה לניוזלטר שלנו