עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

פרשת השבוע: פרשת מטות

logo

פרשת השבוע

כ"א תמוז, תשע"ט, 24.7.2019
גיליון מס' 669

פרשת מטות
היכול בעל הנס להכיר בנסו? (כן!)
מאת עוזי פז, עין הנצי"ב

 

ומהיכן למדנו שבעל הנס יכול להכיר בניסו?

 

מפרשתנו:

"וַיִּקְרְבוּ אֶל מֹשֶׁה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת. וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ. וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה' אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב" ... (לא,מח-נ).
"וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי ה'" (לא,נד).

 

ישנם בפרשת מטות פסוקים רבים העוסקים בנושא השלל ממלחמת מדין, ובחלוקתו בין הלוחמים, העם והמשכן. בפרק שלאחריו אנו שומעים על שני שבטים – גד וראובן, המבקשים להתנחל בעבר הירדן המזרחי מסיבות חומריות "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד" (לב,א), ומבין שני התיאורים הרכושניים הללו בוקעת פרשיה צנועה המספרת על אנשים המוותרים על שלל תכשיטי הזהב, ותורמים אותו למשכן. אלה אינם אנשים מ"חובשי בית המדרש" אשר דרכם בכך, אלא מפקדי צבא בכירים. וברקע יש לזכור שבדרך כלל אחת המוטיבציות של החיל במלחמה היא השלל.

 

תיאור האירוע מגיע לשיאו באזכור המניע להקדשת השלל: "וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ" (לא,מט). מכאן שלפני המלחמה חששו המפקדים הבכירים ביותר שמא יהיו חיילים שיפלו בקרב, ועתה כשהם מבינים שחסדי ה' לא תמו, ונס נעשה להם שכולם שבו בשלום, הם בבחינת בעלי הנס המכירים בנס! הם אינם מייחסים את הצלחתם לחכמת התחבולות שנקטו, או לחולשת האויב, אלא לתופעה יוצאת דופן, נס במלוא מובן המילה! וכאות תודה לבורא עולם – מחולל הנסים, הם תורמים את שלל תכשיטי הזהב למשכן.

 

בדיקה קפדנית של גיוס הלוחמים למלחמה במדין תלמדנו שלא הייתה אז התלהבות רבה להתגייסות למלחמה. הקב"ה אומר למשה: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים" (לא,ב), ומשה אומר לעם: "לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן" (לא,ג). יש להניח שמשה חושש שאם יאמר לעם שזאת נקמה שלהם, היו משיבים לו שאין להם צורך בנקמה זאת, ולכן הוא אומר לעם שהם מצווים לנקום במדין את נקמת ה'. וישנו שנוי לשון נוסף ממנו עולה שההתנדבות למלחמה הייתה מועטה ביותר: משה קורה לעם: "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא" (לא,ג), אך בבצוע נכתב "וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂ ָאֵל" (לא,ה).

 

ואף על פי כן מבינים המפקדים שאין זה מובן מאליו ש "לֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ" (שם,שם), כלומר כל הלוחמים שבו בשלום למחנה, ולכן מן הראוי ואף חובה, לפרסם זאת קבל עם ועדה.

 

אנו חיים היום באחת התקופות הנפלאות של עם ישראל – התקומה משואה למדינה עצמאית חזקה, קיבוץ הגלויות המדהים, שגשוג ופריחה בלימוד התורה, מיזמים רבים של דאגה לחלשים ועוד. לא היה כדבר הזה בעברנו, והדורות הרבים שציפו בכיליון עיניים לסיום הגלות הארוכה לא העלו בדמיונם את מה שאנו חיים ביום-יום שלנו כדבר המובן מאליו.

 

האם די ב"הלל" של יום העצמאות כדי לבטא את עוצמת נפלאות הבורא המתגלה דווקא אלינו?

 

האם לא מן הראוי שיום-יום נוסיף – ולו בכמה מלים בודדות באחת מהתפילות או בסיום ברכת המזון משפט כגון: "וְנוֹדֶה לְךָ עַל רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ"? (ואגב, בתפילת "אבינו שבשמים" אנו מבקשים את ברכת ה' למדינה, והיכן אנו מברכים אותו עליה?!).

 

הקדשת השלל של המפקדים הפך במשכן ובהיסטוריה ל "זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי ה'" (לא,נד)

 

האם היום אנו נוהגים כבעלי הנס המכירים בגודל הנס?

 

נ. ב. בהמשך לעיסוק בנושא זה כדאי לעיין בספר שיצא לאחרונה "לחשב מסלול מחדש" מאת דב גולדברגר, הדן ברלוונטיות של נוסח התפילה בימינו.

 

עוזי פז, חבר קיבוץ עין הנצי"ב, מלמד במדרשת עין הנצי"ב

 

 

 

 

כדי לקבל דף פרשת השבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il 

 ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.  

תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: amudim@kdati.org.il

מסמכים מצורפים

פרשת מטות תשע"ט / עוזי פז

פרשת מטות תשע"ט / עוזי פז

תאריך עבור מיון

24/7/2019


תגובות לדף

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

הופיע ב:
הקיבוץ הדתי
נכתב בתאריך
25/7/2019



הרשמה לניוזלטר שלנו