עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לכתוב קיבוץ בקיבוץ

כבר עשרות שנים כותבים סופרים חברי קיבוץ על נושאים הקשורים במהות החברה הקיבוצית. באופן טבעי הכתיבה הספרותית מתרכזת במציאות החברתית-רוחנית, המאפיינת את האנשים החיים במסגרת זאת. במהלך השורות הבאות ניסיתי לאפיין את המורכבות של הכתיבה על הקיבוץ במסגרת הקיבוץ בו חי הסופר.
1. מקורות היסטוריים בולטים: 
א. מעגלות - דוד מלץ. (1959) עין חרוד. 
ב. ביתו של אדם, עין שמר. צבי ארד. ( 1951)
  
2. אלה הם ספרים שעסקו במציאות הקיבוצית. תיארו את המציאות הפנימית של הקיבוץ בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת, וזכו לביקורת קשה מצד חברי הקיבוץ ומוסדות התנועה אליה השתייכו הסופרים. בעין שמר פעלו במשך השנים סופרים רבים ביניהם צבי ארד, משה זרטל, אריה שמרי, עזריאל אוכמני, אדם זרטל, עלי אלון. (ואחרים)
  
3. נשאלת השאלה: מדוע אדם כותב כתיבה ספרותית בדגש על כתיבה במסגרת הקיבוץ בו חי הסופר. תשובות אפשריות: 
א. הסופר מוכרח לכתוב. זהו צורך פנימי עמוק שלעיתים קרובות אינו בר לכיבוש. 
ב. הסופר מעוניין לתאר את הגלוי לעין לפענח את מה שמעבר לגלוי. את התוצאה הוא מעוניין להציג בפני הקוראים לשיפוט ולחוות דעת.
  
4. בכול אחד מאתנו יש הגלוי והסמוי מן העין. (רצונות, תקוות, אכזבות, שמחה ועצב, אהבות ושנאות, סתירות פנימיות ורצונות מנוגדים, מכלול שחלקו לא מוגדר אפילו לאדם עצמו).
  
5. קיבוץ מהווה קבוצה מוגדרת של אנשים החיים במסגרת משותפת. אפשר לומר שקיבוץ במהותו הוא ביוגרפיות משתרגות. כאשר כול אחד מאתנו הוא פרט ייחודי הרואה את עצמו חלק מהכלל הקיבוצי.
  
6. לכול חבר קיבוץ כמו לכול אדם באשר הוא, יש גלוי וסמוי. את הסמוי הוא מעוניין לשמור לעצמו בלבד. כול ניסיון לערער על הדימוי העצמי שהחבר בונה לעצמו כתוצאה מחשיפת מרכיבים סמויים באישיותו, מסכן את ביטחונו העצמי ויכול לפגוע גם במעמדו הציבורי במסגרת הקיבוץ בו הוא חי ומתפקד.
  
7. כאן מונח המקור לקונפליקט אפשרי בין הסופר המנסה לחשוף גם את הסמוי המצוי בעולמו של החבר, ובאפיוני החברה בה הוא חי, לבין החברים כפרטים הרוצים לשמור על פרטיותם ועל דמות החברה במסגרתה הם חיים.
  
8. כמה פרטים ביוגרפיים: אני כותב סיפורים מחיי הקיבוץ מסוף שנות התשעים של המאה הקודמת.
  
9. הוצאתי שבעה ספרים שהאחרון שבהם הוא ימים צורבים שיצא בשנה זאת.
  
10. העיקרון המנחה אותי בכתיבה על המקום בו אני חי היא שהמקומי הוא גם האוניברסלי. הצלחה של הבנת האדם החי בקיבוץ היא בבחינת הבנת עומק של זרמי מעמקים מגוונים של אדם באשר הוא אדם.
  
11. אני מנסה לתאר תופעות אנושיות מבלי לתלות אותן באנשים ספציפיים. אבל לעיתים אני נכשל. יש המזהים את עצמם, בצדק, ויש החושבים שאני מתכוון אליהם והם טועים. בין אנשים אלה יש הסולחים לי ויש הכועסים על שחשפתי את דעתי על אישיותם ומניעיהם הגלויים והנסתרים כפי שאני תופס אותם.
  
12. מניסיוני האישי אני יודע שכול אחד מאתנו עוטה על פניו מסכה עליה מצוירת דמותו כפי שהיה רוצה שיראו אותה. וכאמור, הסופר מנסה להסיר את המסכה. ברוב המקרים אנחנו כפרטים לא רוצים בהסרת המסכות שאנחנו מכסים בהן את פנינו.
  
13. כאן שורש הקונפליקט. החבר מנסה להסתיר או ליפות והסופר מנסה לחשוף את מה שנתפס על פי תפיסתו כאמת המצויה מעבר למסכה עליה מצויר הרצוי על פי תפיסתו של החבר.
  
14. שלוש שנים + כיהנתי כמזכיר קיבוץ. כמי שיודע וחייב לשמור את הידוע לו לעצמו בלבד.
עובדה המעמיקה את הקונפליקט בין הרצון להבין את עולמו המיוחד של החבר ופרסום המסקנות באמצעות סיפורים, לבין חובת שמירת פרטיותו של החבר שענינו טופל במסגרת המזכירות או ועדות הפרט בהן הייתי חבר.
  
15. מסקנה: המציאות בתוכה יוצר הסופר הקיבוצי היא בבחינת ריבוע המעגל. בעוד חומר הגלם של היצירה שלו מקורו במציאות הקיבוצית במסגרתה הוא חי, קיימת מחויבות אישית מובהקת של הסופר כחבר קיבוץ, לשמור על זכותו של כול חבר שענינו טופל במסגרת מוסדות הקיבוץ לשמירת הפרטים האישיים שנחשפו במהלך העיסוק בעינינו בסודיות מוחלטת.
  
16. פתרון אפשרי מצא איגנץ, הצייר המקומי. הוא בחר להימנע כמעט לחלוטין מלצייר קריקטורות של נשים חברות הקיבוץ. אולי חשש מביקורת וקלקול יחסים?
מעניין מה היו אומרים על כך הפמיניסטים של ימינו אלה.
  
17. פתרונות אפשריים:
1. על הסופר חבר הקיבוץ להימנע באופן מוחלט מכתיבה ספרותית המבוססת על המציאות הקיבוצית במסגרתה הוא חי ופועל.
2. לכתוב ולפרסם את מה שנראה לו כראוי לפרסום מבחינה ספרותית. כול שיקול אחר, כולל זכותו של חבר הקיבוץ לשמירת פרטיותו הם שוליים בהשוואה לזכותו לכתוב ולפרסם את מחשבותיו.
3. לאתר את שביל הביניים. גם להביע את התייחסותו למציאות הקיבוצית באמצעות כתיבה ספרותית ובו זמנית לעשות את כול שביכולתו כדי לכבד את זכותם של חבריו לקיבוץ לשמירת סודיות בכול הקשור לחייהם האישיים.
  
שלוש אפשרויות. לכול אחת מהן יתרונות וחסרונות. על הסופר לעצב לעצמו את דרכו בין החלופות המוצגות לפנינו. ואולי יאתר חלופה נוספת?
  
אבישי גרוסמן
27.6.2019
נכתב בתאריך
3/7/2019



הרשמה לניוזלטר שלנו