עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הקרב על המיתוס של מעטים מול רבים

אינני היסטוריון ובוודאי שאינני מומחה למה שהתרחש כאן כאשר הוכרזה המדינה. הייתי אז ילד בן חמש שצפה מרחוק, יחד עם כל ילדי וחברי עין השופט, באנשי הפלמ"ח שיצאו מבסיס ההגנה בג'וערה כדי להדוף את "צבא ההצלה" של קאוק'גי. הצבא שהתמקם בכפרים ועל הגבעות המקיפות את משמר העמק, בדרכו לכבוש את הישוב. כוונה שכידוע לא עלתה בידם. לאחרונה נחשפתי שוב לוויכוח המתמשך, מי היו "המעטים" ומי היו "הרבים" במלחמת תש"ח. נחשפתי לוויכוח המאוחר, לאחר יותר מחמישים שנה, בעקבות ראיון שערך העיתונאי יזהר באר, מי שהיה מנכ"ל "בצלם" ומנכ"ל "קשב", עם אסף אגין, בן דגניה, חוקר צבאי, ממייסדי "יד אשכול". נחשפתי ועלה בי הצורך להבין ואולי גם לתרום לדיון משהו ממחשבותיי, מניסיון החיים ומהתובנות שלי.
  
מקורו של הספק
  
במלחמת תש"ח ולאחריה לא היה ספק לאיש כי הישוב העברי וצבאו הצעיר היו המעטים ואילו חילות המשלוח משבע מדינות ערב, יחד עם תושבי פלסטין שהצטרפו אליהם, היו הרבים. לא היה ספק מי היו משולים ל"דויד" ומי היו "גוליית" של המלחמה ההיא. לא עלה כל ספק שלישוב העברי ולצבאו הצעיר הייתה יכולת אירגונית, יתרון איכותי ונחישות שבזכותם ניצחה המדינה הצעירה את תוקפיה, אך עדיין נטוש הוויכוח האם הישוב העברי הצעיר וצבאו היו באמת המעטים. כבר שנים רבות טוענים היסטוריונים רציניים, ביניהם מורל'ה בר-און, זאביק צחור ז"ל ואחרים, כי במלחמת העצמאות ניצחו הרבים - היהודים, את המעטים - כל צבאות ערב שהשתתפו בלחימה. כך נאמר גם בספר לימוד שהפיץ משרד החינוך לכיתות הבוגרות - "העולם והיהודים בדורות האחרונים" - בעריכת אליעזר דומקה. מקורו של הספק לגבי המיתוס של "מעטים מול רבים", בנתונים המספריים על גודל הצבאות שהשתתפו בקרבות. ההערכות המספריות שונות ויש ביניהן פערים משמעותיים. כמו כן הן השתנו במהלך המלחמה ובשנים שלאחריה. על פי הנאמר ומצוטט ממקורות שונים, המספרים המיוחסים למגינים על הישוב הצעיר נעים בין 35 ל-60 אלף לוחמים בשיא, כולל הלוחמים בישובים. מספרם של חילות המשלוח הערביים, על פי אותם המקורות, ללא המקומיים שהצטרפו אליהם, נע בין 20 ל-36 אלף חיילים.
  
כמה הערות מעבר לנתונים הכמותיים
  
דיון רציונאלי אמור להתייחס לכמה מרכיבים נוספים ולא להסתפק בספירה של החיילים המגויסים, ביום מסוים, על פי דו"ח השלישות או על פי כל דו"ח אחר.
  
אמנה אחדים מהמרכיבים המשפיעים:
• הישוב העברי כולו מנה במלחמת העצמאות כחמש מאות אלף, מתוכם גוייס הכח הלוחם. מדינות ערב, שמתוכם יצאו חילות המשלוח, מנו באותם הימים יותר מ-35 מיליון תושבים.
• צבאות ערב היו צבאות סדירים והם היו מצוידים בנשק כבד ומאומנים, בדרכם, בעוד שהכוחות הלוחמים של המדינה הצעירה נבנו בחלקם הגדול תוך כדי לחימה. תשע מתוך שתים עשרה חטיבות צה"ל בתש"ח הוקמו ערב המלחמה ממש או תוך כדי הלחימה.
• על פי הידוע לנו היום, שני שליש(!) מלוחמי תש"ח המגויסים היו עולים חדשים יוצאי השואה. במקרים מסוימים, כמו בקרבות על לטרון, נשלחו לשדה הקרב עולים שזה עתה הגיעו לארץ ולא היה זמן לאמנם אפילו אימון ראשוני, שלא לדבר על אימון יסודי יותר, כפי שהיה נחוץ.
• ספירת החיילים שהגיעו לארץ עם חילות המשלוח הערביים לא לקחה בחשבון את המנהלות של אותם הכוחות, שנשארו ברובן מאחור.
• ספירת החיילים אינה משקפת נאמנה את עוצמת הכח. בגדוד טנקים, לדוגמא, משרתים כשליש מהחיילים המשרתים בגדוד חי"ר, אך עוצמת האש שלהם גדולה לאין שיעור. כך גם ביחידות הארטילריה ובאחרות.
• מקובל במחשבה הצבאית כי להתקפה נחוץ יתרון כמותי נקודתי מול המגינים. יתרונו של התוקף שהוא בוחר את המקום והזמן וביכולתו ליצור עדיפות מקומית, גם אם סך כל כוחותיו אינו עולה על המגן. לעומת זאת המגן אמור לפרוס את כוחותיו על כל המרחב, כדי להיות מוכן לקדם את התוקף בכל מקום שיבחר.
לאחר הכל, הישוב הקטן הצליח לבנות את כוחו הלוחם, למצות את משאביו הדלים ולטעת בלוחמים את תחושת האין ברירה והנחישות שהביאו לניצחון. הדיון על המעטים והרבים נראה היום פשטני ומיותר, אך אין ספק שבהתייחסות למכלול הגורמים שהיו מעורבים במלחמת תש"ח, היו הערבים הרבים והיהודים היו המעטים.
נכתב בתאריך
4/6/2019



הרשמה לניוזלטר שלנו