עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

ואף על פי כן

שבוע קשה עבר על כוחותינו. תוצאות הבחירות, בין שהיו צפויות ובין שלא היו צפויות, מאכזבות ומצערות. אינני מומחה לאסטרטגיה פוליטית, אך לא נחוצה מומחיות רבה כדי לקבוע כי הניסיון המתמשך של השמאל להנמיך את הפרופיל הרעיוני והפוליטי שלנו לא עשה לנו טוב. הצגת המחנה שעומד מול הליכוד, מפלגות הימין והדתיים, "כמרכז", או כ"מרכז-ימין", לא שכנע את המצביעים ולא גרם לתזוזה של קולות בין המחנות. הצלחתה המרשימה של "כחול לבן" הייתה ברובה הגדול על חשבון מצביעי מפלגות השמאל. בשני הצדדים של המפה הפוליטית התרחשה "קניבליזציה" פנימית על ידי הגדולות, שנגסו בבינוניות ובקטנות. אך בשונה מהשמאל, הימין הציג את דרכו בביטחון ואפילו בגאווה, ואילו השמאל הסתתר וטשטש עמדות. טשטש עמדות עד כדי התכחשות להיותנו שמאל חברתי ומדיני. עכשיו עלינו לערוך חשבון נפש אמיץ ומעמיק. חשבון נפש שאינו בעיקרו מסע לעריפת ראשים. על ההנהגות לעשות את חשבונן ולשקול את אחריותן כלפי הציבור. עלינו, על הציבור, לבחון את דרכנו ולסייע להנהגות להיערך להתמודדות הבאה. ההתמודדות שאיש אינו יודע מתי היא תבוא. בנסיבות הקיימות, המדיניות והפרסונאליות, ספק אם הממשלה שתקום תשרוד קדנציה שלמה וההתמודדות עשויה להגיע מהר מכפי שאנו יודעים לצפות היום.
  
איחוד מחנה השמאל
  
לאחר הכל אני ממשיך לראות את עצמי כ"איש שמאל". "איש שמאל גאה", מבלי לגלוש ל"שמאלנות" עקרה. על מחנה השמאל כולו, לחדול להתחבא ועלינו לומר באופן ברור וגלוי מה משמעותו של השמאל הישראלי היום. לשיטתי, עלינו להתחייב לשלושה עיקרים לפחות:
האחד - יישום מדיניות חברתית של צמצום פערים והרחבת השתתפות המדינה בשירותים החברתיים ובכללם: חינוך, השכלה, בריאות וסיעוד. ליישם מדיניות "סוציאל-דמוקרטית".
השני - שיתוף ושוויון זכויות מלא למיעוטים החיים בינינו, תוך שמירה על היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, בעלת רוב יהודי מובהק. לעניין זה נחזור ביתר פירוט בהמשך.
השלישי - ייזום והובלה של מהלכי הידברות עם מדינות האזור ועם ההנהגה הפלסטינית, כדי להגיע להבנות ולהסכמים שיאפשרו להיפרד מהפלסטינים תושבי השטחים. היפרדות תוך שמירה מירבית על ביטחון אזרחי ישראל.
עבור היגדים אלה ולמען מימושם במציאות הישראלית, נמשיך להיאבק בזירה הפוליטית ולא ניתן לייאוש לנצח. כדי לחולל תזוזת כוחות משמעותית יש לגייס ולאחד את כל המחנה הדוגל בשלושת העיקרים הללו. עלינו לאחד את מחנה השמאל, על גווניו השונים, לכח פוליטי משמעותי. לשם כך יש להתחיל מאיחוד מפלגות העבודה ומרצ.
  
שיתוף הציבור הערבי
  
בכוחו של המגזר הערבי, המהווה כעשרים אחוזים מאזרחי המדינה, לשנות את מאזן הכוחות הפוליטי. בבחירות שהתקיימו בשבוע החולף השתתף מיעוט מבין בעלי זכות הבחירה במגזר המיעוטים. הפער בין השתתפותם להשתתפות כלל הציבור בבחירות שווה מספר מנדטים. מספר מנדטים שהיו עשויים לשנות את המאזן בין הגושים הגדולים. מבלי לפגוע בהיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית, בעלת רוב יהודי מובהק, עלינו לראות בבני המיעוטים אזרחים שווים ושותפים מלאים בניהול המדינה. יש לחדול מההסתייגויות, החוזרות ונישנות, מהסתמכות על קולות הערבים כחלק מהגוש החוסם. יותר מכך, יש לראות בהם שותפים מלאים בקואליציה שתנהל את המדינה. לשם כך רצוי שיותר אזרחים מבני המיעוטים יתמכו במפלגות המעורבות, אך גם מפלגות שהן על טהרת בני המיעוטים אינן פסולות. הן אינן פסולות כל עוד הן רואות עצמן מחויבות לקיומה ושגשוגה של מדינת ישראל. על בני המיעוטים להיות מעורבים ולהשתתף יותר במאבקים על דמותה של המדינה. להשתתף כמצביעים וכנבחרי הציבור. זו משימה שעל כולנו להתגייס להצלחתה, הציבור היהודי המאמין בחיים המשותפים במדינה והנהגות המיעוטים, בישובים ובמפלגות השונות. נכון להיום הפוטנציאל היותר מיידי לשינוי המפה הפוליטית טמון במיעוטים. פוטנציאל שאין כל סיבה שלא לממשו. פוטנציאל שנכון להיום הוא מבוזבז ואינו בא לידי מימוש.
  
* * *
   
נזכרתי במילים היפות של לאה גולדברג: "התזכור מה יפתה, מה קשתה, מה ארכה הדרך".
ואני מוסיף: גם אם ארכה וקשתה הדרך, אסור לחדול ללכת, לקוות ולהאמין שיבואו ימים טובים יותר.
  
נכתב בתאריך
17/4/2019



הרשמה לניוזלטר שלנו