עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מסע בזמן

רשימה זו נכתבה בעקבות שלוש הרצאות מבריקות ששמעתי בשבוע שחלף. הראשונה, הרצאתו של סער פוקס (חבר קיבוץ פלך) בפני מועדון הגיל השלישי בעין השופט. השנייה, הרצאתו של אלון גן (בן כפר מסריק) בכנס מחקרי מגידו, והשלישית, הרצאתו של יובל דניאלי (חבר המעפיל) באותו הכנס, על תרומתו של האדריכל מיסטצ'קין ועל בניית אולם המופעים של עין השופט, בשנות החמישים של המאה הקודמת. הצירוף של שלושתם היה מעין מסע בזמן, השופך אור על העבר וההווה ומציב שאלות לגבי העתיד.
  
שנות החמישים
יובל הציג את האדריכל שמואל מיסטצ'קין (ממקימי מחלקת התכנון של הקבה"א) ואת מבני הציבור שתכנן בקיבוצים. מי שיצר ברוח אסכולת ה"באוהאוס" ועשה ככל יכולתו כדי להפיח רוח בחומר. יובל ציין בדבריו כי זו הייתה "רוח התקופה" בעולם האדריכלות וברבים מהקיבוצים בראשית דרכם. בעין השופט של שנות החמישים גרו החברים בחדרים קטנים וצנועים עם שירותים משותפים במרפסת ומקלחת משותפת בקצה הקיבוץ, כאשר הם החליטו להקים אולם מופעים לאלף איש(!) הם רצו להביא את עולם האמנויות לביתם ולאזור כולו. כילד וכנער שגדל באותן השנים בקיבוץ, זכורים לי התאטרונים, להקות המחול מהארץ ומחו"ל, התזמורות וגדולי האמנים מכל העולם, שהגיעו אלינו, לכפר המרוחק. המייסדים האמינו בחשיבותם של חיי הרוח והתרבות, באותו הלהט בו היו מחויבים להגשמה הציונית ולתיקון החברה לשיטתם.
  
שנות השישים
אלון תיאר את הדיונים והמאבקים שהתנהלו בשנות השישים של המאה הקודמת על מקומה של המשפחה ועל תכולתו של "החדר". הדיונים על הקומקום החשמלי, על המקרר ובהמשך על הלינה המשפחתית. בהרצאה רצופת הומור תיאר אלון את הדיונים וההחלטות החגיגיות שהתקבלו בהתכנסויות התנועתיות בשנות השישים, החלטות שעמדו בניגוד לתהליכים שהתרחשו בפועל בקיבוצים באותן השנים. הוא תיאר שורה ארוכה של מאבקים על דמותו של הקיבוץ ועל דמותה של המדינה, בהם נוצר פער שהלך וגדל בין החזון והסיסמאות לבין החיים בפועל. שנים בהן המשיכה ההנהגה, בקיבוצים ובתנועה, לדבר על "המחויבות החלוצית", כאשר החברים רצו יותר ויותר לטפח את ביתם ומשפחתם. לדברי אלון שורשי השינויים וההפרטות של הקיבוצים בשנים האחרונות נעוצים בתהליכים שהתרחשו באותם הימים. המשברים של שנות השמונים רק האיצו את התהליכים שהחלו לדעתו בשנות השישים של המאה הקודמת. היו אלה השנים בהן נכנסה האופנה של ה"דינמיקה הקבוצתית" והחלו הדיבורים על "המימוש העצמי". נכון לומר כי עלתה כבר אז הדילמה בין מימוש עצמי ליחידים, למימוש עצמי לרבים, כחלק מהאחריות החברתית.
"מימוש עצמי מרבי לרבים", כדברי מרקס הצעיר בכתבי שחרות.

בין הווה לעתיד
סער דיבר על המאבק המתקיים היום בישראל ובארצות המפותחות. המאבק בין מי שרוצים מדינת רווחה "סוציאל דמוקרטית", לבין מי שחותרים למדינה המתנהלת על פי העקרונות של ה"ניאו ליברליזם", מה שמכנים אצלנו "קפיטליזם חזירי". בין מדינה המספקת על חשבונה שירותים חיוניים כמו: חינוך, השכלה, בריאות וסיעוד חינם, לבין מדינה המצמצמת ומפחיתה ככל האפשר את מעורבות הממשלה ואת ההוצאה הציבורית. תפיסת העולם שהוגדרה באופן ציורי על ידי נתניהו כ"האיש השמן, הממשלה, הרוכבת על גבו של האיש הרזה, האזרחים". המאבק בין המיסוי הפרוגרסיבי, על פי יכולתם השונה של האזרחים, לבין המיסוי האחיד שאינו מתייחס ליכולות השונות. סער השכיל לתאר ולהציג את העובדות על מה שמתרחש היום בעולם, על השוני בין המדינות הסוציאל דמוקרטיות למדינות בהן שולטת האידיאולוגיה הניאו ליברלית. כך הוא היטיב לתאר את מה שקורה בישראל מאז המהפך הפוליטי, בסוף שנות השבעים. כיצד הצטמצמה ההוצאה הציבורית וגדלו ההוצאות של האזרחים על השירותים החיוניים, כל אחד על פי יכולתו, או על פי חוסר יכולתו. כצפוי גדלו באותה תקופה הפערים בשכר וברמת החיים הכוללת, בין המיעוט שהתעשר לרוב הגדול שנשחק. המהפך שהעביר אותנו, תוך שנים לא רבות, מהיותנו אחת המדינות היותר שוויוניות, להיותנו מתחרים (על פי מדד ג'יני) מול ארה"ב, צ'ילי, טורקיה ומקסיקו, על הזכות המפוקפקת להיות המובילים בפערים.
  
לאן פנינו?
לאחר שלוש ההרצאות המצוינות, לא יכולתי שלא לשאול את עצמי היכן נמצאים אנחנו, הקיבוצים וחבריהם, לאן אנו הולכים ומה צופן לנו העתיד. האם נצליח לאחר השינויים ותהליכי ההפרטה, שעברו ברוב הקיבוצים, לכונן חברה מתקדמת השואבת ממעיינות הרוח והתרבות האוניברסלית והיהודית? חברה השואפת לקדם את כל חבריה? חברה המקיימת ערבות הדדית רבה? ולא פחות חשוב, האם נהיה בין הנאבקים על שינוי המגמות בחברה הישראלית כולה, על היותה של מדינת ישראל יותר שוויונית ויותר סולידרית, מדינה המבטיחה קיום בכבוד לכל אזרחיה?
נכתב בתאריך
15/11/2018



הרשמה לניוזלטר שלנו