עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

פרשת השבוע: פרשת נח

logo

פרשת השבוע

ר"ח חשון, תשע"ט, 10.10.2018
גיליון מס' 630

פרשת נח
הכובד והחסד
מאת שולמית קיציס, מעלה גלבוע

 

פרשת נוח מציגה בפנינו שני מהלכים הפוכים. בתחילה הפרשה מספרת על חורבן אדיר, מחיקה של האנושות וכל החי, אך לאחר מכן מתקיים מהלך של שיקום ושל בנייה. משה דוד קאסוּטוֹ (1951-1883, רב איטלקי ופרופסור למקרא באוניברסיטה העברית) בספרו "מנוח ועד אברהם" תיאר זאת כ"שתי מערכות":

 

המערכה הראשונה – "דרגה אחר דרגה [פורשת הפרשה] את פעולות מידת הדין המביאות שואה על הארץ שנתמלאה חמס, ומעבירה לפנינו תמונות ההולכות ונעשות אפלות יותר ויותר, עד שבתוך חֶשְׁכַת המוות לא נשארה אלא נקודת אור פְּעוּטָה וחלשה, היא התיבה הצפה על פני המים הנוראים, שכיסו את הכול והשומרת בתוך כתליה את תקוות החיים לעתיד".

 

המערכה השנייה לעומת זאת מראה לנו בזה אחר זה את השלבים השונים של פעולת מידת הרחמים, המחדשת את החיים על הארץ. "האור שהלך והצטמצם עד שנעשה רק נקודה קטנטונת בתוך העולם האפל, מתרחב יותר ויותר ומזהיר יותר ויותר, עד שמאיר שוב פעם את כל התמונה שלפנינו, ומראה לנו עולם שקט ושלֵו, מוכתר בקשת הפורשת צבעיה בענן, אות ועירבון לחיים ולשלום לדורות הבאים" (קאסוטו, מנח עד אברהם, עמ' 20).

 

קאסוטו מתאר אפוא שתי מגמות: מגמה של חמס, אפלה, חשכת מוות, עולם שנידון להשמדה - מידת הדין, ובתוך כל אלה מהבהבת נקודת אור חלשה של התיבה; וכנגדה מגמה הפוכה - נקודת האור הבוקעת מהתיבה הבודדה הולכת וגדלה, עולם שמידת הרחמים פועלת בו, המבול נפסק, האדמה מתייבשת, נוח ומשפחתו ובעלי החיים יוצאים מן התיבה וניתנות ברכת "פרו ורבו" וברית הקשת.

 

באופן דומה, גם הקרבת הקורבן של נוח ביוצאו מהתיבה יכולה להשתמע לשני פנים: אפשרות אחת היא שהקורבן נעשה מתוך מצוקה. נוח יצא אל עולם חרב, מוכה מעוצמת ההרס של הטבע. האדמה אומנם יבשה, אבל נוח מפחד לדרוך עליה. העולם נמחק - מה הטעם במאמץ לבנות עולם חדש, ללדת ילדים, לבנות תרבות חומרית, כשכל זה עלול לרדת לטמיון? נוח חש חוסר ביטחון קיומי וחרדה עזה. אפשרות שנייה היא שנוח מקריב קורבן תודה על הצלתו ועל סיום המבול. נוח נפעם מישועתו. הוא חש יראת כבוד והכרת תודה עמוקה כלפי א-לוהים.

 

"שתי המערכות" של המבול ושני ההיבטים של הקורבן מגלמים שתי אפשרויות לחוות את המציאות:

 

אפשרות אחת היא "אשרי אדם מפחד תמיד" - חיים מתוך מצוקה, בתודעה של פחד מפני "המבול הבא", "הכאפה" הבאה, הקטסטרופה הבאה.

 

אפשרות שנייה היא חיים מתוך תודעה של הכרת הטוב, מעין: "אני לא יודע מה יהיה, אבל כרגע ניצלתי, אני חי, ניתנה לי ההזדמנות לחיות ולממש ואני מכיר תודה".

 

הבחירה בין שתי הפרשנויות על פעולת הקורבן של נוח - מתוך פחד ומצוקה או מתוך תודה - היא בחירה מכרעת. היא ההחלטה איך להתבונן על המציאות, כיצד לקרוא את המפה של חיינו. האם מה שקורה לי הוא "צר ומצוק מצאוני" - מבול, קטסטרופה, העולם מושמד, אני במצוקה (וזה תמיד יהיה נכון...); או שהמציאות שלי, כן - על רקע עולם מיטלטל, עולם של חוסר וודאות - היא מציאות של הצלה, נס, חיים, לא מובן מאליו.

 

פרשת נוח מציגה בפנינו שתי גישות, שתי פרספקטיבות, שניתן לכנותן "הכובד והחסד". לפני כל אחד מאיתנו ניצבת הבחירה האם להיות טיפוס טרגי, מפוחד, הנושא עיניו השמימה מִפַּחַד המכה הבאה; או להיות במקום שמבקש את החסד - אדם החי בהכרת תודה על הטוב - יוצא מן התיבה, נושם את האוויר, מריח את ריח הניחוח של אחרי הגשם. אדם שככל האדם חווה קושי וסבל, אבל רואה את חייו כהזדמנות שנייה שתמיד ניתנת בחמלה.

 

ד"ר שולמית קיציס, גרה במעלה גלבוע, מרצה ומנחה בתוכנית "מן הבארות" של מכון שלום הרטמן, מלמדת בביה"ס לחינוך באוניברסיטת בר אילן. ספרה "דמות דיוקנו" על היחסים בין אבות רבנים בציונות הדתית לילדיהם יצא לאחרונה בהוצאת רסלינג.

 

 

 

 

כדי לקבל דף פשרת השבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il 

 ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.  

תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: amudim@kdati.org.il

מסמכים מצורפים

פרשת נח תשע"ט / שולמית קיציס

פרשת נח תשע"ט / שולמית קיציס


תגובות לדף

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

הופיע ב:
הקיבוץ הדתי
נכתב בתאריך
11/10/2018



הרשמה לניוזלטר שלנו