עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הדיאלוג של הקיבוץ עם החברה והמדינה

המושב המסכם של כנס חוקרי הקיבוץ, שהתקיים בסוף השבוע (13-14.9.2018) בגבעת חביבה, הוקדש לרב-שיח מרתק על הדיאלוג המתנהל מזה שבעים שנה ויותר בין הקיבוץ לחברה הישראלית ולמדינה. בצדק הדגישו הדוברים את העובדה שהקיבוץ ראה את עצמו בעבר כשילוב של שליחות למען המפעל הציוני, יחד עם הניסיון ליצור חברה אחרת, חברה המושתתת על ערכים שונים מאלה המקובלים בעולם הקפיטליסטי. הקיבוץ האמין בעבר ביכולתו להיות החלוץ לפני המחנה בבניית "חברה חדשה". הדיון בכנס היה בעל אופי היסטורי בעיקרו, והודגשו בו הצלחתו של הקיבוץ במפעל ההתיישבות ובביטחון הלאומי עד להקמת המדינה ובשנותיה הראשונות, מחד, וכישלונו להיות דגם לשינוי חברתי, מאידך. יותר מזה, רוב הדוברים הדגישו את הוויתורים הערכיים והאירגוניים שעשה הקיבוץ כדי להידמות לסביבתו. כשומע חופשי אני סבור שעם כל החשיבות של הניתוח ההיסטורי, השאלה היותר חשובה היא מה נרצה לעשות והאם נרצה להשפיע על דמותה ועתידה של החברה בישראל.
  
האידאולוגיה הקפיטליסטית
  
כדי להציג יעדים לעתיד חשוב להקדים ולאבחן את המקום בו נמצאים הקיבוצים וחבריהם היום. התבוננות אמיצה, ללא משוא פנים, מלמדת אותנו כי חלק גדול מחברי הקיבוצים אימצו את האידאולוגיה (הערכים) של הקפיטליזם. במיוחד אומץ "השקר האידיאולוגי" בדבר הקשר בין התרומה לתמורה, כפי שהוא מיוחס לחברה ולכלכלה הקפיטליסטית. השקר, היות שבעולם המושתת על הערכים הקפיטליסטיים לא מתקיים באמת קשר בין התרומה לתמורה. אם הייתה כוונה לתגמל על פי התרומה לחברה, היו המורים והרופאים אמורים להיות בראש טבלת השכר. אך מי שעומדים בפועל בראש מקבלי השכר, הרחק לפני כל השאר, הם דווקא המנהלים של החברות הגדולות, גם כאשר החברות כושלות. הם מנהלי העסקים של הטייקונים, גם כאשר עסקיהם קורסים ומזעזעים את המשק כולו. הם מנהלי הבנקים כולל אלה שפשטו את הרגל וגררו איתם לתהום מיליוני חוסכים ומפקידים תמימים. מדובר על שכר שנתי של עשרות מיליוני שקלים, או דולרים, ללא קשר להצלחה ובוודאי שללא קשר לתרומה לציבור ולמדינה. התמורה בעולם הקפיטליסטי לא נקבעת על פי התרומה, היא נקבעת על פי ערכי הקפיטליזם ועל פי כללי השוק הנלווים להם. היא נקבעת ללא כל קשר לתרומה לציבור ולא בהכרח על פי התרומה לבעלים. כשל נוסף של המשטר הקפיטליסטי הוצף במאמר של סבר פלוצקר (העורך הכלכלי של ידיעות אחרונות) שהתפרסם באותו סוף שבוע בו התקיים הכנס, בו הוא מתאר את המשבר הכלכלי שהתרחש בארה"ב ובאירופה לפני עשור שנים, בספטמבר 2008. משבר שהיו לו השלכות על המשק העולמי כולו וגם עלינו כאן בישראל. משבר שההיחלצות ממנו דרשה התערבות חסרת תקדים של המדינה במשק. ממשלת ארה"ב נחלצה ופעלה אז בניגוד ל"אידיאולוגיה הקפיטליסטית של התחרות החופשית" והשקיעה טריליוני דולרים כדי להלאים מוסדות פיננסיים שכשלו. מוסדות שמנהליהם נהנו באותו זמן משכר אסטרונומי. היא עשתה זאת כדי להציל את המשק ואת מיליוני משקי הבית מקריסה מוחלטת. ההיסטוריון אדם טוז מצוטט על ידי סבר, כשהוא מתאר בספרו "התרסקות" את מה שקרה אז: "מעורבות מדינתית ללא תקדים בתולדות הקפיטליזם, מהלומת מחץ שהונחתה על האידאולוגיה של התחרות החופשית". ואני מוסיף: מהלומה שעדיין לא גרמה להתפכחותם של רבים מחברינו כאן. ההתפכחות מהאידאולוגיה החדשה - ישנה שאימצו.
  
לאן פנינו?
  
המציאות כפי שאני קורא אותה, היא שאנחנו, חברי הקיבוצים בכל סוגי הקיבוצים, נתונים במאבק פנימי שלא הוכרע עדיין. מאבק שנמשך גם לאחר חציית קוו פרשת המים של השכר הדיפרנציאלי וההתייצבות על המדרון החלקלק שעשוי להוביל אל הלא כלום. מאבק המתקיים גם בקיבוצים שבחרו להפחית את השותפות והשוויון. המאבק בין מי שמחפשים דרכים ייחודיות לקיים את הקיבוץ ולתרום ולהשפיע על החברה הסובבת, לבין מי שרוצים להיבלע לחלוטין בחברה הקפיטליסטית. בין מי שמחפשים דרכים חדשות שיאפשרו לקיבוץ להיאבק על ייחודו ולקחת חלק פעיל בעיצוב דרכה של החברה הישראלית כולה, לבין מי שמייחלים להשתלבות מלאה בעולם הסובב, על ערכיו ועל פעריו.
  
נכתב בתאריך
20/9/2018



הרשמה לניוזלטר שלנו