עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

עוד על חוק הלאום


בגיליונות "הזמן הירוק" (16/23.8.2018) מכבד אותנו אורי הייטנר במאמר ארוך בשני חלקים, המשתרע על שני עמודים שלמים בעיתון. המאמר מזכיר באורכו את ה"סדינים" שכתבו בזמנו אבות התנועה - מאיר יערי, ברל ואחרים. המאמר האין סופי נועד להצדיק את חוק הלאום על בסיס הטענה חסרת השחר, כאילו אין חוק הלאום נבדל מ"מגילת העצמאות". המגילה שהיום היא מקובלת על הכל, כולל המיעוטים החיים בינינו. חלקו הראשון של המאמר מסביר באריכות רבה את הקשר של העם היהודי לארץ ישראל, עובדה היסטורית שאין עליה ויכוח והיא נאמרת במגילה עצמה במשפטים ספורים וממצים. כך גם לגבי היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית, אמירה שאיש אינו חולק עליה. אורי מתאמץ לטעון שמגילת העצמאות אינה מתחייבת להיותה של המדינה "יהודית ודמוקרטית", היות והמילה "דמוקרטיה" אינה מוזכרת כלל במגילת העצמאות.
  
מה היא דמוקרטיה?
נכון, לא נאמר שם מדינה דמוקרטית, אך נאמר במגילה (בקיצור קל): "מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות." מה זה אם לא דמוקרטיה?
עוד כתוב במגילה: "אנו קוראים - גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים." גם אמירה זו אינה דמוקרטיה?
  
על רקע הדברים הללו המצוטטים גם במאמרו של אורי, טענתו בדבר היעדרותה של המילה דמוקרטיה, היא טענה אדווקטית, שאינה סותרת את רוחה ומהותה הדמוקרטית של מגילת העצמאות. (במאמר מוסגר נזכיר שהכרזת העצמאות נועדה לממש את זכותו של העם היהודי על פי "תוכנית החלוקה" של ארץ ישראל, מתוך הכרה בזכותו של הישוב הערבי, העם הפלסטינאי הצעיר, לממש את זכותו לריבונות מדינית בחלק מארץ ישראל. הערבים שגו שלא קיבלו את תוכנית החלוקה וגררו את האזור למלחמה קשה בה כל הצדדים שילמו מחיר כבד של קורבנות רבים ומאות אלפי פליטים ערביים שאיבדו את ביתם. אך זה כבר דיון אחר).
  
משקלה של התודעה
לא תמיד אנו יודעים להסביר כיצד מתגבשת תודעתנו הפרטית והקולקטיבית, אך אנו יודעים כי משקלה של התודעה רב בחיינו ובחיי העמים. התודעה היא עובדה כמו כל עובדה אחרת והיא חזקה יותר מכל פרשנות מילולית של הדברים. מגילת העצמאות נוסחה בקפדנות ומתוך ראיה רחבה של המציאות הנתונה ושל השאיפות הלאומיות, אך היום חשובה יותר המשמעות התודעתית שהתגבשה לגביה. העם היהודי החי בישראל והמיעוטים החיים איתנו רואים בה אמירה חזקה וברורה על היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. מדינה המקיימת שוויון זכויות לכל אזרחיה, כפרטים וכציבורים. שוויון שלצערנו לא תמיד קויים ברוחה של המגילה. היא מכירה בין השאר גם בשוויון הערך הקולקטיבי של המיעוטים. שוויון ערך המתייחס לדת, למורשת, ללשון ולייצוג הפוליטי. הכרה שאינה פוגעת בהיותה מדינה יהודית, כל עוד יהיה בה רוב יהודי מוצק. חוק הלאום נתפס על ידי רבים כנסיגה מהשוויון המובטח במגילת העצמאות והוא אינו מחזק את אמונתנו וביטחוננו בהגשמת הציונות. האופן בו מבינים הציבורים השונים את החוק הוא עובדה חזקה כשלעצמה שאסור להתעלם ממנה. עובדה שאמור להיות לה משקל רב בדיון הציבורי. מכך שהחוק מיותר, אינו תורם דבר לציבור היהודי והוא מזיק ומכביד על המיעוטים החיים איתנו.
  
נכתב בתאריך
29/8/2018



הרשמה לניוזלטר שלנו