עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כולם מדברים על שוויון

בשבועות האחרונים פרצו שתי מחאות עממיות הקוראות לשוויון. הדרישה לשוויון מככבת במחאת הלהט"בים, שוויון בזכות להיות הורים ולגדל ילדים, לחיות חיי משפחה מלאים. כך מניעה ומסעירה הדרישה לשוויון את מחאת הדרוזים והמיעוטים כולם, על רקע חוק הלאום. החוק המיותר המערער את שיתוף הפעולה העדין, עמוס קשיים גם לפני החקיקה הזו, עם המיעוטים החיים איתנו. שתי המחאות זכו להזדהות של רבים ולתמיכה ציבורית רחבה. רחבה ולא מפתיעה אל מול מה שנתפס כפגיעה בערך יסוד במדינה מודרנית ודמוקרטית. רבים מזדהים עם הדרישה הבסיסית לשוויון אך רובנו לא מגדירים באופן ברור למה אנחנו מתכוונים. מעניין שדווקא בקיבוצים המתחדשים, מי שהיו אלופי השוויון, אומרים היום: "כן לשותפות ולא לשוויון". כוונתם כמובן לשוויון הכלכלי המקיף כפי שהיה נהוג בקיבוצים עד לשינוי שהתחולל ברבים מהם (אמירה שהיא נושא לדיון נפרד). אחרי הכל נשאלת השאלה האם אנחנו מדברים על אותו השוויון.
  
שוויון בין שונים
  
ככל שהדבר עשוי להישמע פרדוקסאלי, השוויון כערך חברתי נחוץ היות ואינו נתון מהטבע ואינו מובן מאליו. הזכות לרגלים, ידיים, אף ופה, אינה ערך שיש לבחור בו ולהיאבק עליו. להוציא מקרים חריגים כך אנו נולדים. אך למרות הדמיון והמשותף בין בני האדם, אנו שונים איש מרעהו. שונים ביכולות הגופניות שונים במראה ושונים בכישורים ובכישרונות. כך אנו שונים גם במורשת התרבותית אליה נולדנו ואיתה גדלנו. הדיבור על שוויון אינו עושה אותנו זהים זה לזה. החתירה לשוויון מתכוונת לזכויות שאינן נתונות לנו מהטבע או מהשייכות לקבוצה כזו או אחרת. זו אמירה שלמרות השוני בינינו אנו זכאים לכמה ממדים של שוויון. שוויון כאזרחי המדינה, שוויון בזכות הדמוקרטית לבחור ולהיבחר, שוויון באפשרות לרכוש השכלה, בזכות לעבודה, בזכות למגורים ראויים וכו'.. ו"שוויון בזכות לישון מתחת לגשר" (כדברי הסופר הצרפתי אנאטול פרנס). מלבד הזכות לישון מתחת לגשר, למי שידו אינה משגת לשלם שכר דירה ולמי שלא חסר לו דבר, מימושן של רבות מהזכויות תלוי במידה רבה באפשרויות הכלכליות. כך לגבי הבריאות, הסיעוד, החינוך, ההשכלה ואחרות. מכך שהשוויון אינו "זכות טבעית", הוא ערך שיש לבחור בו ולפעול כדי ליצור את התנאים להגשמתו. כך לגבי רבים מממדי השוויון, המוסכמים לכאורה, שהינם בבחינת מילה ריקה שאינה ניתנת למימוש במציאות הפערים הכלכליים הרווחת במקומותינו.
  
שוויון ערך קולקטיבי
  
בנוסף לזכויות הפרט העלתה מחאת המיעוטים החיים איתנו גם את שאלת "שוויון הערך הקולקטיבי". השוויון שחוק הלאום פוגע בו במיוחד. אמרנו כבר (למעלה) כי השוני בינינו כולל גם את המורשת התרבותית, את השייכות והזיכרון המשותף. מגילת העצמאות הכירה בשוויון הזכויות לכל אזרחי ישראל, כולל מי שדתם, תרבותם ומטעני הזיכרון המשותפים שלהם שונים. לצערנו לא קוימו כהלכה רבים מממדי השוויון כלפי קבוצות המיעוט ולפעמים גם בין העדות השונות של העם היהודי. המחאה הפעם מתייחסת לשוויון הערך המשותף של כל אחד מהמיעוטים. חוק הלאום שלכאורה אינו מייצר פערים בזכויות האזרחיות, אך הוא פוגע ישירות בשוויון הערך המשותף של קבוצות המיעוטים.
  
* * *
  
לא יועילו פעלולי הניסוח ולא ה"מתנות" שמציעה הממשלה לדרוזים ולמיעוטים האחרים. אסור לאפשר למישהו לחשוב שניתן לקנות אותם בזול. עשרות האלפים שהגיעו לעצרת במוצאי השבת האחרונה הבהירו זאת מעל לכל ספק. יש לבטל את החוק המיותר והמזיק, או לחליפין, לשנותו מן היסוד, כדי שיתאים לרוחה של מגילת העצמאות.
    
נכתב בתאריך
9/8/2018



הרשמה לניוזלטר שלנו