עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

המחאה חוזרת
 
לפני ימים אחדים התקיימה מחאת הלהט"בים בהשתתפות עשרות אלפים שבאו להזדהות, למחות ולצאת נגד מדיניות האפליה של הממשלה. הייתה זו מחאה רבת פנים, הן בתכניה והן במגוון משתתפיה. במרכזה הייתה הסלידה מפניה המכוערות של האפליה שגם היא רבת פנים. הובילה אותה ההזדהות עם מי שנפגעו מאי ההכרה בהם ובזכויותיהם להקים משפחות ולגדל ילדים, אך עשרות האלפים שהתכנסו בכיכר רבין ובמקומות אחרים בארץ אמרו הרבה יותר מזה. הם אמרו שקצה נפשם בערכים החברתיים ההולכים ומשתלטים על המציאות הישראלית. הם רוצים שוויון במשפחה והם רוצים יותר שוויון בכלל. הם הזדהו עם אותן המשפחות שצריכות לשלם מחיר כספי אסטרונומי כדי להביא ילדים לעולם. במודע או שלא במודע הם מחו גם על הפערים ההולכים ומעמיקים, הם מחו על ההפרטה הגוברת של שרותי הבריאות, הסיעוד, החינוך וההשכלה, ויחד איתם גם על שרותי הדת והמשפחה. לפני מספר שנים, בעקבות המחאה של 2011, כתבתי רשימה תחת הכותרת "לא על המחאה לבדה". אמרתי שם בין השאר: "אם בעקבות המחאה לא תקום ממשלה שתוביל לכינונה של חברה סוציאל דמוקרטית מתקדמת בישראל, תחטיא המחאה את מטרתה. אם לא תיווצר כאן מדינת רווחה, המושתתת על אחריות חברתית וערבות הדדית רחבה, נחזור כולנו למציאות העצובה של חברת הפערים המקוטבת. נחזור לאחור עד שיפרוץ גל המחאה הבא, שאיש אינו יכול לחזות היום את אופיו. בפעם הבאה זו יכולה להיות מחאה אלימה. כבר ראינו תופעות של אלימות על רקע אכזבה וייאוש חברתי". הדברים נכונים גם היום ואכן איש לא צפה את המחאה כפי שהיא פרצה בימים האחרונים. האם המחאה הזו תקדם את חילופי השלטון במדינה ותתרום לשינוי הכיוון? ימים יגידו.
  
אסור להסתפק במחאה
  
לעם ישראל נחוצה היום ממשלה שתפעל על פי המדיניות שרוב העם רוצה בה, על פי כל הסקרים. מדיניות של צדק חברתי ואחריות הולכת וגוברת של המדינה לשירותים החיוניים. ממשלה שתתערב ותכוון השקעות במשק (ברוחו של קיינס) כדי להמשיך להרחיב ולהעמיק את צמיחתו. ממשלה שבד בבד תפעל לקידום פתרון מדיני המושתת על כינונה של מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, ברוב שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה. מסיבות שאינן קשורות לצרכים ולשאיפות החברתיות והמדיניות של הציבור, ממשיך הרוב לתמוך בממשלה הפועלת כנגד האינטרסים שלו. כך גם חלקים באופוזיציה, המשלים את עצמם שיוכלו להעביר את הציבור אליהם אם יטשטשו את עמדותיהם, או גרוע מכך, יאמצו את עמדותיה של ממשלת הימין הכושלת. במציאות זו על מפלגת העבודה והמחנה הציוני להציע חלופה חברתית ומדינית ברורה. למרות הסקרים הקשים, המביאים רבים וטובים לייאוש, צריך להתגבר ולהמשיך, בידיעה שיש לנו שותפים נוספים אך אין כח פוליטי אחר שיוביל את המאבק החיוני כל כך. זה האתגר הגדול העומד בפני הנהגת מפלגת העבודה והמחנה הציוני כולו: להתגבר על עכבות העבר, למצוא מסילות לליבו של העם ולרכוש את אמונו. האמון ביכולתנו ליישם את המדיניות הנכונה לרצון הרוב.
  
הנהגה משותפת
  
לאחרונה התבשרנו על ההסכם המחודש בין ציפי לבני ואבי גבאי להובלה משותפת של המחנה הציני. בשורה משמחת, שיש עמה סיכוי למיקוד וריכוז כל הכוחות מול האתגר הלא פשוט העומד בפני כולנו. ציפי עם הניסיון והאמירות הברורות והשקולות בתחום המדיני ואבי עם הרקע האישי, היכולות והמחויבות החברתית. עלי להודות שהופתעתי לאחרונה כאשר אבי גבאי השיב על שאלתי ואמר באופן ברור: "אני סוציאליסט". אמירה שכמעט לא נאמרת ולא נשמעת היום גם בחוגי השמאל (להבדיל מהשמאלנות העקרה). רבים וטובים שחונכו וגדלו על ברכי הרעיון הסוציאליסטי נזהרים היום מאמירת השם המפורש. אם מתוך שאבדה להם האמונה, אם משום הפירוש הנורא שנתנו לו הקומוניסטים במאה הקודמת ואם מסיבות טקטיות, שלא להרחיק את הבוחרים. הסוציאליסטים של היום מדברים ומתכוונים למודל ה"סוציאל דמוקרטי" של מדינת הרווחה, כפי שהוא מיושם בכמה מדינות בצפון אירופה. אני שמח על אמירתו הברורה של אבי ואני מאחל לו ולנו הצלחה.
 
נכתב בתאריך
1/8/2018



הרשמה לניוזלטר שלנו