עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

העיתונאי וחבר הכנסת לשעבר אורי אבנרי - הבכיר והיצירתי שבין עיתונאי ישראל

אורי אבנרי יחגוג בקרוב יום הולדתו התשעים וחמשה. בסקירה שנתן במעמד הענקת תעודת יקיר האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית, תיאר את ייחודיות פעילותו רבת השנים כעורך השבועון האופוזיציוני הלוחם "העולם הזה" וכחבר כנסת מייצג העיתון שהפך גם לתנועה פוליטית

ב-9 ליולי 2018 הופיע והרצה אורי אבנרי, האמיץ והמקורי מבין עיתונאי ישראל לדורותיהם בפני חברי האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית. האיגוד לעיתונות תקופתית מייצג בעלים-עורכים ועיתונאים בכתבי עת. אורי אבנרי עונה על הגדרה זו. אורי אבנרי פעל בשבועונו "העולם-הזה" בעקביות לפי העיקרון: "בלי מורא וללא משוא פנים" תחת האייקון של "האריה-השואג". הוא נמנע מניגודי אינטרסים בפעילותו העיתונאית ושמר על כללי האתיקה העיתונאיים עוד לפני שאלה נוסחו ועוד לפני שהוקמה "מועצת-העיתונות". הוא היה נתון, לא אחת, לתקיפוֹת אלימוֹת במהלך הגשמת שליחותו העיתונאית, נפצע, וכמעט שילם על כך בחייו. אורי אבנרי הוא אוטודידקט שלא השלים לימודים פורמליים בשל נסיבות חייו. הדבר לא מנע ממנו, בשל כישרונו הרב ויצירתיותו, לחנוך את חשובי עיתונאי מדינת ישראל ולהמציא דרכי כתיבה ועריכה עיתונאיות מקוריות בקנה מידה עולמי. כל זאת מבלי שעיתונאיו יעברו הכשרה אקדמית בבתי ספר לתקשורת. דוגמה ליצירתיותו: שני שערי העיתון, הקידמי והאחורי, ששיקפו את אופיו הניגודי של השבועון: רצינות אידיאולוגית מחד וקלילות רכילותית מאידך (כולל: מדור "רחל המרחלת" וכן בחירה שנתית של "מלכת-המים" כמשקל נגד לבחירת "מלכת-היופי" על ידי השבועון "לאישה").
  
היצירתיות הייחודית התבטאה גם בכתיבת סיפורים כביכול דמיוניים-עוקפי צנזורות פוליטיות וביטחוניות, בנושאים רגישים. כל מי שרצה לדעת והיה מסוגל לפענח את הפרסומים האמורים בהעוה"ז - היה מעודכן בזמן אמיתי בידע עדכני ליודעי ח"ן.(חכמת-נסתר").זו הייתה התרופה לשבירת תרבות ה"שושו".
  
אורי אבנרי הקים תנועה פוליטית להצלת עיתונו. הדבר נעשה ברוח העיתון לשם קידום עמדות פוליטיות שכללו: מלחמה בשחיתות, בהרפתקנות ביטחונית, צדק חברתי, מניעת כפיה דתית וחילוניות ופתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. זאת מכיוון שהסיכון לקיום העיתון גבר בשל חוק איסור לשון הרע ב-1965. בחירתו לכנסת סייעה לשרידות וקיימות השבועון.
  
צריך לציין שכמו בימינו אלה היה על אורי אבנרי להתמודד עם בעלויות ועם עורכי התקשורת הישראלית העסקית, שכללה את שוקן - מ"הארץ", מוזס -מ"ידיעות-אחרונות" ואת אלה שהשתנו תדירות ב"מעריב". כן היה עליו להתמודד עם עוצמות העיתונות המפלגתית וההסתדרותית של אותה תקופה. גם אז התקיימו יחסי גומלין בעייתיים בין: הון - שלטון - מפלגות - עיתון.
  
אורי אבנרי שבר את ההשתקה והחיפוי התקשורתי על מעשים שלא ייעשו במערכות החיים השונות במדינת ישראל (כולל ממלכת ראש עיריית חיפה אבא חושי - "חושיסטאן" החיפאית). חלק ממה שלא פרסמו העיתונים הממוסדים בתקופת דויד בן גוריון הסמכותני ו"ועדת-העורכים" בתחומי: בטחון, כלכלה, חברה, תרבות ושלטון-תקין ברוח החוק והדמוקרטיה - פורסם ב"העולם-הזה". הדבר מזכיר לכאורה את עלילות תיקי 2000 ו-4000 ולכאורה גם את תיק 3000 של ימינו אלה, שהם רק קצה הקרחון.
  
כל זה מעיד על כך שעולם כמנהגו נוהג. אך ההבדל הוא, שבעבר היה קיים ובועט ה"שבועון-המסוים" שאף נרדף על ידי השב"כ בראשות איסר הראל, שאף דאג להקים שבועון מתחרה (שכשל) בשם "רימון". ואילו כיום מדובר ברוב המקרים בעיתונות "קרנפים" מקורנפים שאמון הציבור בהם לפי סקרים ומחקרים, כולל של לשכת העיתונות הממשלתית, מצוי בצניחה חופשית.
  
כל האמור יוצר ציפייה מובנת להופעה של עיתון חדש ואמיץ במתכונת "השבועון-המסוים" שיהיה מותאם להוויית תקופתנו (ניתן לגייס משאבים בגיוס "מימון המונים"). כל זאת בעקבות יצירת מודעות ציבורית בהתייחס בין היתר לאמור במאמר זה (והשאלה הנשאלת היא: "היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה").
גם עורך "מקור-ראשון" לשעבר אמנון לורד, שאינו נחשב ל"מזדנב" של אבנרי קבע בסיפרו "רצח בין ידידים" כי אבנרי בפועליו הוא משפיען חשוב ביותר על התפתחות מדינת ישראל בכל הפרמטרים החשובים והעקרוניים.
  
סיפור חייו של אורי אבנרי ופועלו מוסרטים כיום על ידי צוות צילום הולנדי המלווה אותו מזה זמן לא קצר. הסרט יהיה סרט כלל אירופאי. אורי אבנרי קיבל לפני מספר שנים פרס נובל שבדי חליפי על פעילותו לקידום שלום ישראלי-פלסטיני. הוא החל לפעול בנושא במפגשים בינלאומיים עוד בשנות השישים של המאה הקודמת. מדובר בעיקר במפגשי פירנצה ביוזמה משותפת עם ג'ורג'יו לה פירה, שהיה ראש העיר פירנצה שבאיטליה.
  
פעילותו הפוליטית והתקשורתית של אורי אבנרי, יוצאת דופן בגיוונה. היא החלה עוד לפני הקמת המדינה בשולי רעיונות ה"כנענות" שלא היה חלק ממנה, וכן באצ"ל. פעילותו בזמן מלחמת השחרור מייד לאחר הקמת המדינה כללה את התגייסותו, לחימתו ופציעתו הקשה ב"שועלי-שמשון" במלחמת השחרור (ההמנון הנוסטלגי של שועלי שמשון חובר על ידו). אבנרי כתב על התקופה את ספרו החשוב אשר משקף את רוח לוחמי תש"ח - "בשדות-פלשת". בהמשך הוא היה חבר מערכת "הארץ" ואף כתב את מאמרי המערבת של שוקן. הוא כתב את ה"מינשר העברי" שכלל תכנית קונפדרלית למזרח התיכון כולל שילוב מדינת ישראל בקונפדרליות מזרח תיכונית. דבר זה כלל גם פעילות ב"פעולה-השמית" ובביטאונה "אתגר" (אחד מראשי "הפעולה-השמית" היה נתן ילין מור - אחד משלשת מנהיגי הלח"י). גולת הכותרת ומפעל חייו של אורי אבנרי היה הקמת עיתון "העולם-הזה" הבלתי תלוי, ועריכתו בתנאים לא קלים במשך כארבעים שנים, וכן חברות בכנסת במשך עשור כנציג "תנועת העולם הזה - כוח חדש" הבלתי תלויה והעצמאית בין השנים: 1965-1975. כיום פעיל אורי אבנרי בין השאר ב"מחנה-הדמוקרטי" הישראלי בראשות נפתלי רז.
  
מפעל חייו שתואר על קצה המזלג במאמר זה - אמור לזכות אותו ב"פרס-ישראל" על מפעל חיים ותרומה יוצאת דופן ובמנעד רחב לחברה הישראלית, ובמקום של כבוד בפנתיאון הישראלי כנציג החברה האזרחית.
  
טוב וראוי ייעשה אם יומלץ על מועמדותו לחתן פרס נובל לשלום המוענק על ידי ממשלת נורווגיה.
  
נכתב בתאריך
26/7/2018



הרשמה לניוזלטר שלנו