עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

פרשת השבוע: פרשת מטות מסעי

logo

פרשת השבוע

כ"ח בתמוז, תשע"ח, 11.7.2018

גיליון מס' 618

פרשת מטות מסעי

ספר במדבר ואהבת הארץ
מאת עמית שדה, בית רימון

פרשת מסעי וספר במדבר נחתמים באירוע שהוא השלמה לסיפור בנות צלפחד: בני גלעד מתלוננים שהתיקון לחוק - הקובע כי מי שאין לו בנים, בנותיו יורשות את נחלתו - פוגע בהם, שכן אם בנות צלפחד יינשאו לבני שבט אחר, תעבור נחלתן לבני אותו השבט, ובעקבות זאת נחלת מנשה תקטן. משה מקבל את טענתם ומורה שבנות צלפחד מותרות להינשא לכל מי שיחפצו, ובלבד שיהיה משבט מנשה. חז"ל קבעו שהוראה זו נהגה באותו הדור בלבד, אבל לדורות הבאים בת יורשת נחלה מותרת להתחתן עם כל אדם מישראל, אף במחיר העברת נחלה משבט לשבט.

הרב אלחנן סמט (בעיוניו המאלפים לפרשת השבוע) עמד על כך שלמעשה מדובר על שני חלקים של סיפור בנות צלפחד, שמסיבות שונות פוצלו לשתי פרשיות שונות. נשאלת השאלה: מה ראתה אפוא התורה לחתום את ספר במדבר דווקא בסיפור זה? יתרה מזאת - בהתחשב בכך שספר דברים ברובו אינו אלא נאומו של משה רבינו לפני מותו, הרי שבמובן מסוים פרשה זו חותמת את התורה כולה.

הברייתא במסכת קידושין מונה חמישה דברים שחייב אדם לעשות לבנו: "למולו ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות" (כט ע"א). בדרך הרמז יש שראו כאן משל לקב"ה ולעם ישראל (כאב ובנו), והקבלה לחמשת חומשי תורה: בראשית - ברית המילה של עם ישראל והפיכתם לעם ה' ; שמות - פדייתם מבית עבדים ; ויקרא - ספר גופי התורה ; ספר במדבר, על פי פירוש זה, מקביל לנשיאת האשה - והאשה היא נחלת הארץ. ספר במדבר מתחיל בנסיעתם של בני ישראל. עצם התנועה רומז אל סופה - ההגעה לארץ ישראל וההתנחלות בה. התהליך מתממש בפועל בהמשך הספר: כיבוש נחלת עבר הירדן וציוויים רבים העוסקים בנחלת הארץ. ספר במדבר מואר כולו בסימן המעבר מדור המדבר לדור באי הארץ. אחד הביטויים לכך הוא הופעתה של היוזמה האנושית, שכל החומש מלא אותה: הן יוזמות שליליות כדוגמת קורח והמעפילים, הן יוזמות ניטרליות כבקשת בני גד ובני ראובן, הן יוזמות חיוביות כגון: בקשתם של הטמאים לעשות את הפסח, פניית מפקדי הצבא לאחר מלחמת מדין וכמובן בקשת בנות צלפחד והתגובה של בני גלעד.

בסיפור בנות צלפחד מופיע פועל אחד יוצא דופן – הפועל דב"ק: "כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (לו,ז), "כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (לו,י). הביטוי "לדבוק ב" אינו מצוי מאוד בתורה. בספר בראשית יש "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (ב,כד), וכן "וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב" (לד,ג) - שתי הופעות בהן ההקשר הרומנטי ברור. בספר דברים הפועל דב"ק מופיע ביחס לקב"ה "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ" (יא,כב), "ואַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱל-ֹהֵיכֶם" (ד,ד) ועוד. ואילו בפרשתנו הוא מופיע בהקשר של ירושת הארץ.

הרב יונתן גרוסמן (שהביא בשם הרב חנן פורת), טוען שהשימוש בפועל זה אינו מקרי. התורה רומזת לנו כאן על הקשר הרגשי אל הארץ. אמנם הציווי המפורש של התורה נחרץ ובמידה מסוימת אף נוקשה: "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם... וְאֵת כָּל בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם בָּהּ... וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ...וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם. (ל"ג נ-נו), אבל על ידי הסיפורים - בנות צלפחד, הוספת חצי המנשה לנחלת עבר הירדן המזרחי, בקשת בני גלעד - נרמז כי הקשר העמוק לארץ לא נבנה מכוח הציווי בלבד, אלא על ידי הרגש הטמון בלבם של האנשים הפרטיים.

זהו גם התיקון העמוק של חטא המרגלים. לא ניסיונם של המעפילים, שנבע אמנם מלהט דתי אמיתי, אבל לא היה רצוי בעיני ה' (אולי בשל החיפזון, שהעיד על חוסר מוכנות להכיר בקיומה של הטעות והמחיר שיש לשלם עליה), אלא אהבת הארץ שהובילה ליוזמות של בניו ובנותיו של שבט מנשה, ואולי שבטים נוספים.

נקודת תורפה זו של ההתנהלות הדתית קיימת תמיד. הלהט העמוק המקנן בלב המעשה הדתי האמיתי עשוי לדחוק את מקומו של הרגש. כשם שהאהבה מקלקלת את השורה, כך אולי לעתים השורה מקלקלת את האהבה. כך ביחס לארץ, אבל גם ביחס לתורה ולתפילה. לעתים אנו נופלים לאחד משני צדדי המטבע: אדישות וחוסר אכפתיות כלפי ערכים דתיים מסוימים, או לחילופין קנאות ופונדמנטליזם הנגועים בעיוורון ובחוסר רגישות לאמיתות אחרות. הרבה מההבדל טמון בשפה. השפה שאנו משתמשים בה משפיעה על צורת החשיבה שלנו. ואולי מפרשה זו ניתן ללמוד גם להט דתי וגם רגישות, עומק ושפה אינטימית כלפי תורה ואדם.

עמית שדה, נשוי ואב לארבעה, מתגורר בקיבוץ בית רימון, מורה למתמטיקה בישיבת הזורעים ור"ם בישיבת ההסדר המטיבתא בכרמיאל

 

 

 

כדי לקבל דף פשרת השבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il 

 ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.  

תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: amudim@kdati.org.il

מסמכים מצורפים

פרשת מטות מסעי תשע"ח / עמית שדה

פרשת מטות מסעי תשע"ח / עמית שדה

תאריך פרסום :

11/7/2018

להצגה באתר החל מ:

11/7/2018


תגובות לדף

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

הופיע ב:
הקיבוץ הדתי
נכתב בתאריך
12/7/2018



הרשמה לניוזלטר שלנו