עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

השלום של בגין

מבט אחר על מנחם בגין כ"מביא השלום עם מצרים"
  
לערוץ 10 בטלוויזיה יש כתב-חוקר מוכשר ואמיץ, רביב דרוקר. בשבועות האחרונים, בסדרת "הקברניטים", הוא מציג וחושף פנים של ראשי ממשלות בישראל בעת כהונתם, סיפורים שהיו חלקם ידועים לציבור וחלקם רק "ידועים לכולם אבל איש לא דיבר עליהם". אבל בטלוויזיה, כמו בטלוויזיה, הרייטינג הוא המלך וההיסטוריה תתכבד ותמלא פיה מים.
  
הפרק ששודר לאחרונה הוקדש למנחם בגין. דרוקר לא עושה עימו חסד, וחושף כי המצב של נוכח נעדר, שהיה ידוע בציבור רק אחרי מלחמת לבנון, נמשך כבר שנים רבות קודם לכן. אבל שבח אחד, חשוב, אין דרוקר מונע מבגין - הוא שעשה את הסכם השלום הראשון של ישראל, עם מצרים. ברטולד ברכט היה שואל מן הסתם, "הוא לבדו?"
  
ברגע מסוים בסרט נראה בקהל יצחק רבין, ודרוקר משמיע הרהור: אולי הוא מקנא שלא הוא זכה להיות מביא השלום. מלבד הערה זו אין שום אזכור לחלקו של רבין ביחסי ישראל עם מצרים. אבל מי שיחפש בארכיונים ימצא, שבשנת 1975, בהיותו ראש הממשלה, חזר רבין מביקור בקהיר ובכיסו הסכם שלום חתום עם מצרים. לא היה צריך אלא לאשרר את ההסכם בכנסת. ומי הצביע נגד ומנע את האשרור? ניחשתם. האומנם בגין זמם כבר אז להיות עושה השלום, ושמר את הכבוד לעצמו? דרכו הפוליטית עד אז אינה נותנת סבירות להסבר כזה. גם אחרי מלחמת ששת הימים, כשיגאל אלון העלה את תוכניתו להסדר - תוכנית שהתקבלה באו"ם ומצאה ביטוי בהחלטה 242 המפורסמת - גם אז היה בגין, בסיוע חברים במפלגת השלטון, הגורם לאי אישור התוכנית בכנסת.
  
עוד נקודה מעניינת אינה מוצאת תשובה, אם כי דרוקר כן מעלה אותה: מדוע דווקא אז בחר סאדאת לבוא לישראל ובכך בעצם לכפות על בגין את השלום? באחד העיתונים מצאתי הסבר, שבאותה עת התחילו שתי מדינות אויבות לנו ויריבות למצרים, איראן ועיראק, להתעניין בפיתוח נשק גרעיני (ש"לפי דיווחים זרים" כבר היה בידי ישראל, לפחות בתור "אופציה"); וסאדאת חשש, על אף ההצהרות שישראל לא תהיה הראשונה ועל רקע ידיעות שבמלחמת יום כיפור כן עלו רעיונות להשתמש באופציה, מפני התפתחות מלחמה גרעינית באזור, וחש להקדים תרופה למכה. 
  
סביר מאוד שבגין, מצידו, מצא בהסכם עם מצרים חלופה נוחה, שתאפשר לו להימנע מהסדר עם הפלשתינאים ופינוי שטחי הגדה המערבית שנכבשו במלחמת ששת הימים - דבר שהיה מכניס אותו לעימות בלתי נסבל עם הקהל שלו. כך הוא תפס שתי ציפורים ברשת אחת - גם יעני עושה שלום, מעבר לתדמית הלוחמנית שלו, אבל גם מבטיח שהסכסוך הערבי-ישראלי לא יסתיים ומשאיר את הבעיה לבאים אחריו. האם הוא ראוי לתהילה על כך?
  

מחבר
נכתב בתאריך
10/6/2018



הרשמה לניוזלטר שלנו