עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

נתינה וקבלה - מכתב לחברי קיבוצים



יפה עשה עורך עיתון "ידיעות קיבוץ" (20.4.18) ,שהקדיש את דפי העיתון בפרוס 70 שנה למדינה לחזונה של התנועה הקיבוצית.
  
הרבה להט, חלומות, תביעות מעצמנו ומהמדינה היו בדברי החברים. "חוט השני" בין כולם היה הרצון להוביל ולזכות בהכרה לאומית.
  
לרגע קט דמיניתי כי אילו הייתה נעלמת התנועה הקיבוצית מהמפה, מי היה מרגיש בכך? מי היה בא בטענות? למי זה היה חסר? אולי, אולי רק לעצמנו, בהיותנו אזרחים מחפשי משמעות .
  
אני יודע זאת, כי במשך העשור הקודם הקדמנו ויזמנו משימות לאומיות שאיש לא ביקש ולא ציפה, פשוט העמסנו אותן על כתפינו - זה היה אמיתי ונדרש!
אז מה הפלא שבשנת 2008 בסקר שעשה אתר YNET ערב השנה להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל , ודן בשאלה "איזו קבוצה בחברה הישראלית תורמת ביותר"? התשובה הייתה 20.1% התנועה הקיבוצית הראשונים בסקר, אחריהם המתנחלים 16.2% התל אביבים 11.9%, עולים מחבר העמים 11.7% ולבסוף החרדים 7.7%.
  
כעבור כשנתיים (שנת 2010) עלה נעול בסנדליו מולי אקשטיין (רמת הכובש) על במת "כנס שדרות" וקיבל מיו"ר הכנסת דאז רובי רבלין את פרס "כנס שדרות למשימות חלוציות" שניתן לאגף המשימות התנועתיות והלאומיות בתנועה הקיבוצית.
  
בנימוקי השופטים היו הכפלת כמות משרתי שנת השירות (כ-800 מתנדבים), ומשימותיהם: פינוי החממות החקלאיות מכל יישובי גוש קטיף, הקמת כוח מתנדב של אזרחים במדים לשבועיים על קו התפר עד להקמת הגדר, סיוע למאבק הנכים, שדרוג משימות הנח"ל מהתיישבות לחינוך המאבק להשבת גלעד שליט ועוד ועוד.
  
מימשנו תשובה למאוויים וכיסופים של אזרחי המדינה שביקשו לראות כוח מוביל במשימות אמיתיות, שהלב הבטן והנשמה מחוברים יחדיו, אך למדתי כי קל יותר לפלס במעלה המשימות מאשר להישאר כל הזמן בפסגת המשימות.
  
צודקים כותבי עיתון "קיבוץ", שעסק בחזון, אך מוכרחים לפרוט את המילים הגבוהות למעשים ברורים, תפקיד המנהיגות להצהיר הצהרות, אך באם איש לא מבין ולא פועל בשטח, הכישלון הוא של המנהיגות כמו בכדורסל - "כששחקן לא תופס את הכדור האשמה היא במוסר".
  
אין אני נביא, ולא יודע יותר מאיש. אני חש כי עלינו ליזום, להתמודד, להוביל במקומות - שאין איש, במקומות מצילי חיים. במקום שהחלש נעשה יותר חלש, במקום שהקור והבדידות מנצחים, ודרושה כתף חמה וחיוך במקום שבלי דוגמה אישית מאום לא יזוז.
  
אריסטו קבע: "התקווה היא חלומם של אנשים ערים!!" דיר באלאק! אין לנו את הזכות להירדם במשמרת - כי אין לנו ארץ אחרת.
  
הבה ונמשיך לטפס במדרגות מעלה המשימות - כי זה "סם החיים" עבורנו ועבור החברה הישראלית.
 
נכתב בתאריך
16/5/2018



הרשמה לניוזלטר שלנו