עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

גוררים רגליים

"על התנועה הקיבוצית להוביל מהלכים..." אומרים מנהיגי התנועה הקיבוצית. לאן בדיוק הם רוצים להוביל. האם לקיומה של חברה צודקת יותר, שוויונית יותר, תורמת יותר?
  
האם אנחנו כחברי קיבוצים רוצים בעצמנו לקיים חברה שאלה הן מטרותיה. האם נשאר בחברה הקיבוצית ייחוד ערכי שראוי בשמו להמליץ לאנשים החיים בחברה הסובבת אותנו לשנות את עורכות חייהם? האם המגמות המאפיינות את התפתחות החברה הקיבוצית שונות מאלה המאפיינות את החברה הישראלית שמעבר לגדר שלנו?
  
נראה שהתשובה לשאלה זאת היא שלילית מיסודה. אנחנו גוררים רגליים בסוף השיירה המוליכה לאותו הכיוון שעיקרו כול אחד בעצמו ולעצמו.
  
עדיין אנחנו בדרך. עדיין קיימים בתוכנו מבנים ונוהגים שהיו בעברנו אבני יסוד של הקיום הקיבוצי הקלאסי. עדיין. אבל הכיוון ברור. גרירת הרגליים שלנו הולכת בכיוון אליו זורמת החברה בישראל, זו החוגגת בימים אלה את יום הולדתה השבעים. הכיוון זהה וההבדלים הולכים ומצטמצמים. אז בשם איזה ייחוד ערכי אנחנו רוצים לבוא אל הציבור הישראלי?
  
הפכנו לעוד מקום על מפת הארץ שהולך ומאבד את צבעו המיוחד בדרך אל "כמו כולם" דהה ואפור.
  
רבים מחברי הקיבוצים שרצו לשמור על הייחוד הערכי של קיבוציהם וחיים בימים אלה בקיבוצים שהשתנו והפכו לדיפרנציאליים, התעייפו, התייאשו ועברו להתקיים בשולי המקום אותו בנו במשך שנים לא מעטות. חלקם הגדול חדלו לשאוף להגיע למרחבים שמעבר לדירתם הפרטית.
  
השקט האינטלקטואלי צועק את צעקתו. " השיתופיים" המאוכזבים שותקים את אכזבתם והמנצחים "הדיפרנציאליים" לא מעיזים להתמודד עם חולשותיו של המודל החדש. והרי אין מודל חברתי שלצד יתרונותיו קיימות גם חולשות המובנות לעיתים בשיטת התנהלותו. והמודל הדיפרנציאלי אינו יוצא מכלל זה. האמת חייבת להיאמר שגם החברים החיים בקיבוצים השיתופיים ממעטים להביע את עמדותיהם והרגשותיהם מעל דפי העיתונות התנועתית. והשאלה הנשאלת היא מהי הסיבה לעובדה זאת. האם הם שמחים בחלקם? ואולי הם מקנאים בחברי הקיבוצים שהפכו כבר לדיפרנציאלים? ואולי גם וגם? ואולי סתם עצלנות אינטלקטואלית? לך תדע.
  
במשך שנים רבות קיימה התנועה הקיבוצית חיים אינטלקטואלים ערים. שפע העיתונים והספרים שעסקו בשאלות ערכיות, חברתיות וחינוכיות הביאו את הערנות הרוחנית הזאת לידי ביטוי רב עוצמה שעיצבה את דמותה המיוחדת של התנועה הקיבוצית על כול מרכיביה.
  
נראה שתנועה הגוררת רגליים אין לה צורך או יכולת לקיים פעילות רוחנית וערכית. השילוב שבין המיואשים (השיתופיים) לבין אלה שאינם מעיזים (הדיפרנציאליים), מניב את השתיקות העמומות בדרך אל סוף הדרך.
  

נכתב בתאריך
13/5/2018



הרשמה לניוזלטר שלנו