עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

עלבון וזיכרון

צפיתי בכמה מתוכניות הסדרה סאלח כאן ארץ ישראל ונזכרתי בוויכוח המתמשך על הלינה המשותפת. קבוצה של אנשים שחונכו במסגרת חינוכית זאת, שראו את עצמם נפגעים ממנה, יצאו להתקפה קולנית נגדה.
  
הטענות באו לידי ביטוי בסרטים, מאמרים, ספרים ותערוכות אמנות. לטעמם הוגי השיטה של החינוך המשותף ביצעו ניסוי בבני אדם בבניהם ובחניכיהם. להערכתם הנזקים של שיטה חינוכית זאת מתגלים ויתגלו עוד יותר גם בעתיד. מכאן שכול החשבון עוד לא נגמר ואנחנו כולנו נשלם אותו במשך שנים רבות. הביקורת הנוקבת לא לקחה בחשבון את התנאים לאורם עוצבה השיטה החינוכית הזאת, ואת האילוצים שהכתיבו את ההחלטות של הוגי הרעיון החינוכי הקיבוצי הזה. המציאות הביטחונית, החדרים הקטנים בהם גרו ההורים של בני הקיבוץ, הצורך בעבודה ושמירה בלילות והרצון להגן על הילדים מפני סכנות מסוגים שונים. כותב שורות אלה נולד בשנת אלף תשע מאות שלושים ושבע, במהלכה התקיים המרד הערבי, מה שכונה על ידי הורינו המאורעות. החדר בו גרו הורי היה בגודל של שניים על שלושה מטר, קירותיו היו מעץ והוא היה ממוקם ליד החומה שהקיפה את הקיבוץ. בשנת אלף תשע מאות שלושים ושמונה הרגו ערבים שניים מחברי הקיבוץ שעמדו ליד החומה וזרקו רימון לתוך אולם חדר האוכל שהיה בשעה זאת מלא בחברי הקיבוץ. למזלנו הרימון לא התפוצץ וכך ניצלו רבים מחברי הקיבוץ שהיו בשעה זאת במהלך שיחת קיבוץ.
  
הצריף בו גרו הורי היה גם הוא ליד החומה ונבנה כעשרים מטר מחדר האוכל. בשעת ההתקפה היו ילדי הקיבוץ ספונים בתוך בית עשוי מבטון, ובטוחים מפני התקפת ירי מבחוץ. המקרה שלי הוא דוגמה פרטית למציאות בה התרחשו הדברים ועוצבו המחשבות בימים הרחוקים ההם.
  
יש להניח שהתאוריות החינוכיות של מעצבי החינוך המשותף הושפעו השפעה מכרעת מהתנאים ששררו בתקופת ראשית קיומם של הקיבוצים.
  
לפי דעתי ביקורת הוגנת ומאוזנת היא רק זאת הלוקחת בחשבון את התנאים והאילוצים שהשפיעו על מעשים ומחדלים של אלה שפעלו ויצרו בעבר תאוריות שבעקבותיהם באו גם מעשים.
  
מהיכרות קרובה עם הוגי ומממשי הרעיון של הלינה המשותפת אני יודע בוודאות שעיקר רצונם היה להבטיח את ביטחונם הפיזי והנפשי של חניכיהם ובניהם. יש להניח שנעשו גם לא מעט טעויות. כי כידוע כול מי שעושה גם טועה. אבל הכוונות היו טובות. חלפו שנים מאז שהלינה המשותפת חלפה מהעולם והגיע הזמן לבחון את השיטה בעיניים מפוכחות לאור המציאות הפיזית והרוחנית ששררו בתקופה בהן פעלה השיטה. אנחנו, חניכי השיטה החינוכית המיוחדת הזאת כבר אנשים מבוגרים, העבר נשאר מאחורינו והאחריות על התפתחותנו האישית והחברתית מוטלת עלינו ועלינו בלבד.
  
העיסוק בשאלת הקיפוח של עדות המזרח שעלו לארץ בשנות החמישים של המאה הקודמת מלווה אותנו כבר שנים לא מעטות. אפליה, קיפוח, זלזול, התנשאות של האשכנזים עליהם והושבתם במקומות נידחים וקשים לקיומם של חיים תרבותיים. מפא"י ההיסטורית הכוללת בתוכה את האשכנזים באשר הם קמה מדי פעם לתחיה על ידי דוברי הקשת המזרחית והוגי דעות ממוצא מזרחי, בעיקר יוצאי מרוקו. יש להניח שחלק מטענותיהם של הדוברים של הקשת המזרחית הן מוצדקות.
היה זלזול, הייתה אפליה ולעיתים גם הייתה העדפה של עולים שבאו מארצות המערב על פני אלה שבאו מארצות המזרח. אבל כאשר אתה קורא את טענותיהם של הבנים לאבות שנפגעו נראה שאינם לוקחים בחשבון את התנאים שבהם קלטה המדינה הצעירה את העליות השונות. זה עתה נסתיימה מלחמת השחרור בה נפלו כששת אלפים חללים. השואה שנתגלתה במלוא תוצאותיה הביאה רבים מתושבי הארץ הוותיקים לידיעה כואבת שרוב רובם של בני משפחתם הושמדו והערים והעיירות בהן נולדו נעלמו מעל פני האדמה. היה מחסור חמור במזון ובמגורים והיה הכרח להקים מעברות ומחנות קליטה זמניים. צבאות ארצות ערב הוכו במהלך המלחמה אבל האיום הפוטנציאלי המשיך לרחף באוויר. העולים ממערב וממזרח המשיכו להגיע לארץ בקצב הולך וגובר והממשלות למיניהם התחבטו האם ובאיזה דרך ניתן לקלוט אותם. הפרוטוקולים שנחשפים מדי פעם מעידים על הקשיים הכמעט בלתי ניתנים לפתרון איתם נאלצו להתמודד קברניטי המדינה.
  
הגיע הזמן להבין, לראות את המציאות החדשה שנוצרה בארץ "לשכוח" ולסלוח. חיוני להבין את אילוצי קיומה של הלינה המשותפת בקיבוצים של ראשית המדינה, כולל גם את היתרונות שהיו גלומים בהנהגתה, ובאותה מידה הגיע הזמן להפסיק ולעסוק, לפעמים בצורה אובססיבית בקיפוח של עדות המזרח בתקופה של ראשית המדינה.
  
מה שהיה היה ולא יחזור יותר. רוב אזרחי המדינה בימים אלה הם יוצאי עדות המזרח או בניהם של זוגות מעורבים בני עדות שונות. הזמן חלף, הלינה המשותפת לא תחזור יותר וגם הקיפוח של בני עדות שונות הולך ונעלם.
  
העיסוק בהשפעת הלינה המשותפת על הילדים שהתחנכו במסגרתה, כמו השפעת העלבון של ראשוני העולים מארצות המזרח עליהם ועל בניהם, חייבים לנדוד לשדות המחקר והספרות. שם מקומם. החוקרים יחקרו והחיים ימשיכו לזרום באפיקיהם. וטוב שכך.
  

נכתב בתאריך
25/4/2018



הרשמה לניוזלטר שלנו