עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אתיקה ופוליטיקה

בשבוע שעבר הצטלבו שני אירועים שונים ורחוקים זה מזה ת"ק פרסה. משטרת ישראל המליצה להעמיד לדין את ראש ממשלתנו, בנימין נתניהו, בשבוע בו ציינו מאה שנה להולדתו של יגאל אלון, מי שסימל יותר מכל מנהיגות מסוג אחר. לא במקרה נדרשו כל הדוברים באזכרה שהתכנסה בבית אלון למאמר חשוב של אלון: "אתיקה בפוליטיקה". מאמר שהתפרסם בספרו "מסך של חול". את המאמר פותח אלון בתיאור הדילמה המוכרת כל כך לגבי מעמדן ומיקומן של הפוליטיקה והאתיקה בעולמנו: "הפוליטיקה עוסקת בדיני נפשות, אומות ומדינות, היא מכריעה בסוגיות שלום ומלחמה, משפיעה על הרווחה הכלכלית ומעצבת את חינוך הדור, המוסר הציבורי ותרבות החיים. הפוליטיקה היא אדריכל העתיד ומהנדס ההווה של המדינה. אין דומה לאחריות המופקדת בידה. אך אליה וקוץ בה: הפוליטיקה היא גם שם נרדף לחתרנות ותככים, קשר וקנוניה, צביעות וזדון. היא מצטיירת בעיני רבים כ'עסק מלוכלך'. שומר נפשו ירחק ממנה. איש המצפון יפנה לה עורף". אם המאמר היה נכתב היום, סביר להניח שאלון היה מתייחס גם לתופעה החמורה של המתנות וטובות ההנאה, כאחת הרעות האורבות לפתחם של הפוליטיקאים.
  
המידה הנכונה
  
אלון סבר שלמרות הקושי אסור להימנע מהפוליטיקה אך יש לעשות זאת באחריות ותוך שמירה על נורמות מוסריות ועל האיזון העדין והנכון בין שלושת המרכיבים המניעים איש ציבור השואף להנהגה: השאיפה לממש מטרות ערכיות (מוטיבציה רעיונית בלשונו של אלון) תחושת שליחות מטעם הציבור ולמענו ואמביציה אישית. הוא מתאר את הנדרש מהעוסקים בפוליטיקה, כדי שיממשו את המוטל עליהם מבלי ליפול לבורות השחיתות והציניות הרווחות באזור הרגיש של העשייה הפוליטית. אלון מדבר שם, ראשית לכל, על השליחות והאחריות. על העשייה הפוליטית כשליחות עבור הציבור. הוא מדבר על המתח המובנה שבין השליחות בשם הציבור לבין המנהיגות וההובלה על פי אמונתך. כך גם לגבי המתח התמידי שבין מטרות העל והערכים, למענם נאבקים, לבין הצורך לצבור כח, להיבחר ולנקוט בדרכים מעשיות (פרגמטיות) כדי לממשם. הוא אומר שם: "מאחר שהפוליטיקה לעולם אינה תכלית לעצמה, אי אפשר להפריד בין השימוש המוסרי בעוצמה פוליטית למען השגת היעדים, לבין האתיקה בהתמודדות על רכישת העוצמה". הוא מדבר על העדיפות שיש ליחס ל"דמותו" של המנהיג, על פני "התדמית", פרי מאמציהם של יועצי התקשורת למיניהם. אין לדעתו "פתרון בית ספר" חד וחלק לכל המתחים והאיזונים הללו ועל אנשי הציבור, כמו על כולנו, לחיות ולתפקד איתם ובתוכם. אין פתרון קסם אך יש לפעול על פי אמת מידה ערכית כדי לבחור את דרכנו ולשמור על האיזונים הנכונים: ראשית לכל חשוב ונכון לומר את האמת, ככל שהיא קשה לעיתים. יש לשמור על איזון נכון בין המעשיות בביצוע לבין הנאמנות לערכים ולמטרות העל. נכון להעדיף יחסי אנוש על פני "יחסי ציבור", להיות נאמן לדרכך ולא לשנות את דעתך בכל פעם על פי הסקר האחרון. לכל אלה יש להוסיף סובלנות לדעות אחרות גם אם אינך מסכים להן, ענווה לגבי עצמך וצניעות בהתנהלותך. על איש הציבור לזכור תמיד שעליו לשמש מופת אישי בהתנהגותו.
  
ימים רעים
  
אפשר היום לומר בפה מלא, את מה שידוע לכל, עד כמה התרחקה הפוליטיקה הישראלית הרווחת מהמודל עליו מדבר אלון. ראש הממשלה מואשם (בשלב זה על פי המלצת המשטרה) בקבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים. נתניהו וחבריו למפלגה אינם עורכים בהזדמנות זו חשבון נפש ואינם שואלים היכן טעו. הם עסוקים בשאלה האם מעשיו מספיקים כדי להאשימו בפלילים והאם מדובר בשוחד או רק נהנתנות שאינה יודעת גבולות, במרמה והפרת אמונים. כאילו לא די בכך.
  
* * *
  
על מה שקורה היום במקומותינו אמר המשורר חיים גורי ז"ל, בראיון שנתן לפני זמן ליצחק לבני, שגם הוא כבר אינו איתנו, את הדברים הבאים: "אלה אינם ימים קשים, אלה ימים רעים. הקושי עשוי לאחד וללכד את העם, הרוע מפורר את העם".
  
ואני שואל: האם וכיצד תצמח לנו היום הנהגה שתדע לשוב ולחבר את האתיקה לפוליטיקה?
  
הופיע ב:
פייסבוק
נכתב בתאריך
20/2/2018



הרשמה לניוזלטר שלנו