עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אמת אוניברסלית או אמת לאומית

רם כהן, מנהל בית ספר תיכונט, מחנך, הסביר לתלמידיו שהנערה עאהד תמימי היא גיבורה על פי תפיסת הפלסטינים. וקמה מהומה גדולה. איך ייתכן שמחנך בבית ספר במדינת ישראל יטען שנערה פלסטינית שסטרה על לחיו של קצין ישראלי תיתפס בעיני המחנך הישראלי כגיבורה על פי תפיסתם של אויבינו הפלסטינים. והרי היא שייכת לכוחות האויב, זה הנלחם בכוחות צהל ונגד הכיבוש הישראלי בגדה המערבית. ובאמת, לפי התפיסה הלאומית פרטיקולרית, זאת המתבוננת בנעשה בגדה רק על פי התפיסה והאינטרס הלאומי הישראלי בלבד, והרי הנערה שייכת לכוחות האויב ולכן כול מעשיה ימדדו על פי עובדה זאת. האינטרס העליון של ישראל על פי תפיסתם של רבים מאזרחי ישראל הוא היחידי הקובע האם המעשה הוא ראוי מבחינה מוסרית או לחילופין בלתי ראוי לחלוטין.
  
התפיסה האוניברסלית לעומת התפיסה הלאומית, לאומנית, גורסת שיש לבחון כול מעשה בהתאם לקריטריונים אחידים. כלומר, מה שנחשב לגבורה ומעשה ראוי כאשר הוא נעשה לטובתך ראוי באותה מידה להתייחסות כאשר הוא נעשה לטובתו של אויבך. לדוגמא, אם נערה ישראלית בת שבע עשרה הייתה סוטרת על לחיו של צנחן בריטי כאשר זה בא לעשות חיפוש אחרי סליקים של נשק בקיבוץ או ברחובה של עיר, הייתה הנערה נחשבת לגיבורה והופכת לסמל של עוז רוח ואהבת המולדת.
  
אותו המעשה. פעם הוא נחשב לחוצפה הראויה לגינוי ולמאסר (עאהד תמימי) ופעם אחרת הוא נתפס כמעשה גבורה פטריוטית ראוי לכול שבח (הנערה היהודייה). תלוי את מי שואלים ועל איזה אינטרס נעשה המעשה.
  
לא אהבתי את מעשיה של הנערה הפלסטינית היות והקצין שהיא סטרה על לחיו היה ישראלי בן העם שלי. אבל מצד שני הערכתי את אומץ ליבה של הנערה ונכונותה להיאבק ולשלם מחיר אישי כבד למען להביא לידי ביטוי את תחושותיה נגד הכיבוש הישראלי ובכך לקדם את האינטרסים הלאומיים של בני עמה. אני מכיר באופן אישי את הדילמה אתה התמודד מנהל בית הספר רם כהן. בשנות השמונים של המאה הקודמת ניהלתי את בית הספר מבואות עירון. זהו בית ספר פנימייתי אזורי ובמסגרתו לימדתי גם אזרחות לקראת בחינות הבגרות.
  
במשך ארבע שנים לימדתי במכינה קדם צבאית בגליל העליון. עמדותיי שנשענו על תפיסות אוניברסליות עמדו לעיתים בניגוד מוחלט לעמדות שהיו מקובלות כבר אז בכול הקשור לעמדות ממשלת ישראל בכול הקשור למציאות של כיבוש המתמשך של הגדה המערבית שנמשל מאז מלחמת ששת הימים. הסברתי לחניכי שיש פקודות שחובה לסרב לבצע אותן ויש מלחמות שישראל יזמה שהן בלתי צודקות באופן מוחלט, כמו מלחמת לבנון הראשונה. אמרתי לחניכי שאם אדם מזהה מעשה שהוא מתבקש לעשות שמהווה דגל שחור מבחינה מוסרית, עליו לסרב לבצע את הפקודה ולהיות מוכן לשלם את מחיר הסירוב. גם מעשי הגבורה אינן נחלתו של עם אחד בלבד.
  
לעיתים קרובות היה לי קשה כמחנך נוער ישראלי הנמצא ערב גיוסו לצה"ל לנוע על הציר שבין הקוטב האוניברסלי לקוטב הלאומי. ניסיתי להיות נאמן לעצמי ולא לזייף. ולמרות הקושי על מחנך מוטלת חובה לחנך לערכים שהם אוניברסליים, וחלים על כול בני האדם. אין עם, כולל העם היהודי המשוחרר מלהתנהג על פיהם.
על פי התרשמותי המחנך רם כהן שזכה לקיתונות של ביקורת מפי אלה שהקריטריון לשיפוט ערכי שלהם הוא לאומי על גבול הלאומני, נהג על פי התפיסה האוניברסלית. תפיסה זאת נשענת על ההנחה שהצדק והעוול, היפה והמכוער, הגבורה והבגידה אינם נמדדים על פי שייכות לאומית ואינטרס לאומי ואישי. ההתייחסות אליהם אמורה להיות על פי קריטריונים אוניברסליים הבנויים על האמונה בשוויון ערך האדם והעמים כולם.
  
הלוואי שרבים מהמחנכים ינהגו כמו שנהג המחנך רם כהן.
  

נכתב בתאריך
1/2/2018



הרשמה לניוזלטר שלנו