עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

גוי של שבת
האם אתה מאמין בקיומו של אלוהים? זאת השאלה שהוצבה בפני חברי הקיבוץ שנוסד לפני שנים רבות על ידי תנועת השומר הצעיר החילונית שמנהיגיה האמינו בתורתו של קרל מארכס שטען שהדת היא אופיום להמונים. 
  
הסתבר שכעשרים ותשעה אחוז מחברי הקיבוץ מאמינים בקיומו של אלוהים. היו שהופתעו מתוצאת המשאל ואני בתוכם. אחרי הכול אחרי השואה ויתר האירועים שמוכיחים אי צדק נורא כלפי עמים ופרטים אנושיים, לא ניתן להאמין בקיומו של כוח עליון המשפיע על המתרחש בעולמנו הגשמי ורוצה את קיומו של הצודק והראוי מבחינה מוסרית. יש המסבירים את מהותו של אלוהים בחיפוש אחרי משמעות החיים, הצגת שאלות בניסיון להבין את סודות החיים במגמה לפתור אותן בצורה הטובה ביותר הצודקת ביותר. אם אכן זאת הגדרת תפקידו של היושב במרומים הרי שאין כול הבדל בין מהותו לבין הניסיון הקיבוצי שלנו בעבר לחפש משמעות תוך ניסיון לעצב לנו חברה שתהיה צודקת ככול האפשר במסגרת האילוצים בה התנהלו חיינו. האם מה שכינינו בעבר חזון חברתי הוא בעצם אלוהים העכשווי? אם כך חושבים שלושים אחוז מברי הקיבוץ הרי שבעצם השם הישן שהכיל בתוכו אמונה וניסיון להגשימה התחלף ועתה הוא מכנה את עצמו אלוהים. זאת אותה הגברת רק בשינוי האדרת. לצערי אני מתרשם שפירוש זה הוא הסבר אופטימי שהולך ומתרחק מן האמת. להערכתי, חלק הולך וגדל מבין חברי הקיבוץ מתנהלים ללא שחזון חברתי ישפיע על צעדיהם בחיי היום יום. מה כדאי לי, מה רווחי לי ולמשפחתי, אלה הן השאלות ועל פי התשובות עליהן קובעים רבים מחברי הקיבוץ את החלטותיהם וצעדיהם המעשיים.
  
אני חושב שכול אדם זקוק למשמעות בחייו. אמונה שהיא מעבר לחיים השוטפים המסמנת לו מטרות ויעדים. חיפוש משמעות וטעם קיום הכוללים בתוכם את המעשים וזוטות החיים המתחברים ביחד להתכוונות למשהו שהוא כולל יותר, שלם יותר. בעברנו הקיבוצי היה לנו שלם כזה, התכוונות כזאת. אבל אלה נעלמו ונשאר רק הזיכרון של מה שהיה ואיננו קיים יותר. ואז הגיע האלוהים הממלא את הריק שנוצר באמונה ובחזון שמילאו בעבר את עולמנו.
  
והאלוהים הזה הוא האלוהים המסורתי. כוח עליון שיש ללמוד את תורתו ולהישמע להוראותיהם של הנציגים שלו עליי אדמות. אלה הם רבנים על סוגיהם השונים. חלקם קיצוניים וחלקם האחר ליברליים יותר. המאפיין את רבים ממשרתי הקודש היא האמונה בנבחרותו של העם היהודי, הוא העם הנבחר. בקיעותם בכתבי הקודש הופכים אותם בעיני עצמם ובעיני חסידיהם "לבעלי השגה" כלומר לאנשים הבקיאים במתרחש במישורים העליונים שאינם גלויים לאנשים הפשוטים, וזאת הסיבה שהם מסוגלים להבין את הדברים המתרחשים מעבר לנגלה כאן על פני האדמה. כתוצאה מעובדה זאת נפגם באופן חמור התהליך הדמוקרטי המותנה בחשיבה חופשית בה קיים שוויון בין התייחסות לעמדות ודעות שונות, בהנחה שכולנו רואים ויודעים את המתרחש בעולמנו בו אנחנו חיים ומתפקדים, דיון שוויוני המשוחרר ממתן עדיפות לדעותיהם של סמכויות רבניות מורמות מעם. השליטה על המתרחש במציאות הישראלית לובשת צורות חדשות אבל גם נשארות בתוקף הצורות מסורתיות. אחד מהם הוא המשך ההסתייעות בגויים של שבת, כלומר ההיעזרות באנשים שאינם יהודים במסגרת מאבקם של הדתיים על הקורה במציאות הנוהגת במדינת ישראל. חוק המרכולים הוא דוגמא עכשווית למימוש רצונם זה. הפקחים הדרוזים אמורים לפשוט על מרכולים הפתוחים בשבתות כדי לחייב את בעליהם לסגור אותם כאשר המטרה היא למנוע בכוח הזרוע מהיהודים המעוניינים לקנות בשבת לרכוש מוצרים הדרושים להם.
  
קיומו או אי קיומו של אלוהים הוא בבחינת אמונה אישית. הרוצה יאמין והרוצה ימנע מאמונה זאת. כמוני למשל. מה שחשוב בעיני הוא שיתאפשר לכול אזרח במדינת ישראל לנהוג על פי הכלל של איש באמונתו יחיה. סוכני האלוהים על פני האדמה, הרבנים, הם הפוגעים בעולמם של החילוניים כאשר הם מנסים לכפות את אמונתם ודרכי התנהלותם על אלה שאינם מאמינים בקיומו של בורא עולם.
  
החסר החילוני במשמעות וחזון חברתי, מפנה את מקומו לאמונה דתית שבמקרים מסוימים דוגלת בכפיה דתית של היודעים טוב מאתנו, החילוניים, מה שטוב ומתאים לנו כבני העם היהודי החיים במדינת ישראל.
  
זהו תהליך מדאיג שיש להיאבק נגדו כדי למנוע את התגברותו.
  

נכתב בתאריך
21/1/2018



הרשמה לניוזלטר שלנו