עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לחשב מסלול מחדש
  
תעוזה לחשוב מחדש היא חיונית ביותר לכול אדם ולכול קבוצה חברתית, כולל גם מפלגות פוליטיות. לעיתים התנאים משתנים, רעיונות שבעבר היו ישימים אבל במציאות החדשה שנוצרה כבר אינם ניתנים לביצוע. כאשר אדם או קבוצה מגיעים למסקנה שהרעיונות בהם דגלו בעבר כבר לא ניתן להגשימם בפועל, חובה עליהם לחשב את דרכם מחדש ולאתר את הדרכים בהן ניתן להגיע להגשמת אופטימום הרעיונות והרצונות בהם הם מאמינים ואותם הם רוצים לממש בפועל. דבקות במשימות שהיו ראויות להגשמה בעבר אבל אינן ניתנות להגשמה בימים אלה, היא אופיינית לפרטים אבל בעיקר למפלגות פוליטיות. קביעות אלה מכוונות בעיקר למפלגת מרצ, מפלגת השמאל בה אני תומך וממנה אני מצפה להתחדשות רעיונית אמיצה.
  
מרצ ממשיכה לדגול, לפחות באופן רשמי, בפתרון הסכסוך בין ישראל והפלסטינים בהקמת שתי מדינות, זו לצד זו, ישראל מצד אחד ופלסטין מצד שני. דוברי המפלגה ממשיכים להצהיר על תמיכתנו בפתרון זה ודורשים גם ממפלגות אחרות לתמוך בו. אני מניח בוודאות כמעט מוחלטת שרובנו ככולנו יודעים שבמציאות שנוצרה אין כול סיכוי לממש את הרעיון הנכון והצודק הזה. הוא רעיון נכון, צודק אבל במציאות שנוצרה בלתי אפשרי לביצוע. ולכן, אנחנו חייבים "להחליף דיסקט" ולחשוב מחדש על פתרונות שאולי הם פחות טובים אבל הם יותר ישימים. כוונתי לרעיון של מולדת אחת ושתי מדינות החיות בשלום ובשיתוף פעולה ביניהן.
  
ההצעה הזאת היא פיתוח של רעיון המדינה דו לאומית בה דגלו חברי ברית שלום וגם השומר הצעיר עד שנת 1947. הסיבה לכך שנראה לי שרעיון זה אולי יתקבל על שני הצדדים נובעת קודם כול מהעובדה שהעובדות שנוצרו בשטח במהלך חמישים השנה שעברו מאז מלחמת ששת הימים אינן ניתנות לשינוי. ההתנחלויות בגדה הפכו ליתדות עמוקים שלא ניתן לעקור אותן אלא בהפעלת כוח פיזי שהשמאל לא מסוגל וגם לא רוצה להפעיל. מה עוד שאנחנו יודעים שחלק גדול מאוד מהציבור הישראלי - יהודי, הוא בעל השקפות ימניות לאומניות ואת העובדה המצערת הזאת לא ניתן לשנות בשנים הקרובות. גם הציבור הפלסטיני הנמצא כבר חמישים שנים תחת כיבוש, גיבש בתודעתו שנאה קשה לישראל הכובשת. עובדה זאת משפיעה גם היא על היכולת להגיע להבנה ולהסכמה הדדית.
  
היכולת והיתרון של מיעוט רעיוני מאפשרת לו ביתר קלות לשנות את כיווני הפתרונות בהם הוא דוגל. יותר מזה, זאת חובתו וצדקת קיומו חובתו להראות כיוונים חדשים שאינם במסגרת ההסכמות המקובלות. ובינתיים, בימים סוערים אלה, עוסקים חברי מרצ במאבקים פרסונליים על מיקומים וקידומים. כך נוהגות רוב רובן של המפלגות הפוליטיות בישראל ובימים אלה אנחנו הפכנו לחלק מהמקובל. מרצ היא המפלגה הציונית הכמעט יחידה המדברת על הפסקת הכיבוש כתנאי הכרחי למציאת פתרון לסכסוך המדמם בין ישראל לפלסטינים. זאת אמירה צודקת אבל רק מיעוט של הציבור הישראלי תומך בה. גם אם נצליח לבער את השחיתות השלטונית הפושה במסדרונות השלטון, מדינת ישראל לא תוכל לשרוד לאורך שנים כמדינה כובשת המצויה בסכסוך מתמשך עם הפלסטינים. רבים יודעים זאת אבל רובנו הגדול מתעלמים, מדחיקים ונוהגים כאילו לאורך שנים עולם כמנהגו ינהג. "השמאלנים ההיסטוריים" הולכים ונמוגים. תומכי מפלגת העבודה מטושטשת הדמות, המצויים בשפע גם בקיבוצי הקיבוץ הארצי לשעבר, ממשיכים ללכת אחרי אבי גבאי, המנהיג החדש, שאיש לא יודע את כוונותיו וזהותו הפוליטית. הגיע זמן התחדשות במרצ. בחינה מחודשת של המטרות המדיניות והפסקת אש בכול הקשור למאבקי אגו וכוח פנימיים. זמן הקיום העצמאי של מדינת ישראל הולך ומתקצר ומוקד הפעילות חייב להיגזר מהערכה זאת.
  

נכתב בתאריך
8/1/2018



הרשמה לניוזלטר שלנו