עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

צדק גם לחקלאים


בגיליון "הזמן הירוק" מ-23.11.2017, מתפרסם ריאיון מקיף ומרשים עם אבי דאבוש, פעיל במרצ החי בקיבוץ ברור חיל. באותו ראיון מציע דאבוש, בין השאר, עשיית "צדק חלוקתי" בדרך של "רפורמה קרקעית כוללת". לטענתו אסור להשלים עם העובדה שרוב אדמות המדינה מוחזקות על ידי מיעוט החי בישובים הכפריים. כאן נופל דאבוש שלא בטובתו למלכודת הפופוליסטית שנפלו אליה רבים לפניו. כך בזמנו "הקשת המזרחית", כך מובילי ומנהלי מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) וכך מבקרי הקיבוצים והמושבים למיניהם. בכל העולם וגם בישראל מחזיקים החקלאים את רובן של האדמות המעובדות ואדמות המרעה. כמו בכל העולם וגם בישראל עובדה זו אינה מביאה עושר רב לחקלאים. ההיפך הוא הנכון, רווחיות החקלאות בשפל הולך ומעמיק והחקלאים מתפרנסים בדוחק רב מהאדמות שברשותם. שלא ברצונו מצטרף דאבוש בדבריו למי שנלחמים בקיבוצים ובהתיישבות הכפרית כולה.
  
ההסכמות עם "הקשת המזרחית"
  
לא נחוצה רפורמה כוללת בחלוקת הקרקעות, די לנו אם תדע המדינה ליישם את העקרונות שנוסחו לפני 15 שנה על ידי צוות משותף של חברים מהתנועה הקיבוצית ומהנהגת "הקשת המזרחית". באותו מסמך נוסחו העקרונות המנחים וגובשה מדיניות קרקעית מפורטת לגבי כל אחד מהמגזרים בחברה הישראלית. להמחשה וכדוגמה מובאים כאן ארבעה מתוך העקרונות שהוסכמו ונוסחו במסמך ההוא:

• על המדינה לשמור את נכסי הכלל בבעלות הציבור ובשליטתו, כך שיובטח האינטרס הציבורי, בכלל זה: קרקע, מים, אויר, אוצרות טבע, אנרגיה, תשתיות וכו'. במקרים מסוימים בהם יש צידוק למסור משאבים אלו לניהולם של גורמים פרטיים, ייעשה הדבר לזמן מוגבל, תוך שמירת הכללים הציבוריים והמטרות שלשמן נמסרו. במקרים בהם משאבי היסוד אינם מנוצלים באופן הוגן לצרכי הכלל, או שאינם משמשים למטרות שלשמן נמסרו, תוכל המדינה להחזירם לרשות ציבורית.
  
• לאבטחת קיומם של ישובים משגשגים בפריפריה, תפתח המדינה תשתיות פיזיות ואנושיות, ותיצור תנאים להרחבה ולגיוון תחומי התעסוקה השונים ובהם: חקלאות, מלאכה, תעשיה וטכנולוגיה עלית (הי-טק), תיירות, שירותים מקצועיים, מסחר וכו'. (הדבר נכון לכל סוגי הישובים).
  
• יוקצו הקרקעות הנחוצות לצמיחת ערי הפיתוח ולפיתוח פרנסה הולמת לתושביהן, כולל הרחבת גבולות השיפוט בהתאם, ותינתן עדיפות להקמת פארקים תעשייתיים ומסחריים משותפים, לערי הפיתוח ולישובים שבסביבתן.
  
• יוקצו הקרקעות הנחוצות לפיתוח הישובים הערביים, למגורים ולפיתוח פרנסה הולמת לתושביהם ויורחבו גבולות השיפוט בהתאם.
  
צדק חברתי גם לחקלאים
  
לצערנו, בנסיבות שהיו אז, לא מנע המסמך המשותף את המשך הדיונים בעתירת "הקשת המזרחית", במה שכונה "בג"צ הקרקעות". היום אפשר לומר בפה מלא שפסיקת שופטי הבג"צ לא הביאה לקידום השוויון ולא פתרה אף אחת מהבעיות של החברה בישראל, אך היא גזרה קשיים רבים על ההתיישבות החקלאית ובעיקר על הקיבוצים. החתירה לצדק חברתי חשובה וחיונית והיא מחייבת הסכמה חברתית רחבה, שאינה מובנת מאליה. הקרקעות, שחשיבותן רבה, הן רק אחד המרכיבים לקידום הצדק החברתי ולקידומן של האוכלוסיות הנמצאות בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי. השימוש בקרקעות צריך להיות מושכל, בהתייחס לצרכים ולתכליות השונות, ובשום אופן אסור לדבר על חלוקה כמותית שווה, בין החקלאים לתושבי העיירות והערים. כמו בכל העולם החקלאים יחזיקו ויעבדו יותר קרקעות מתושבי הערים והם יהיו נתונים לאי ביטחון כלכלי הנובע מהיותה של החקלאות נתונה במידה רבה לחסדי שמים ולחסדי הממשלות המשנות מעת לעת את מדיניותן. מכאן שמדיניות אחראית, יציבה והוגנת, כלפי החקלאים והחקלאות בכללה, היא מרכיב חיוני בכל מהלך לקידום הצדק החברתי.
  
נכתב בתאריך
30/11/2017



הרשמה לניוזלטר שלנו