עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

"הנשארים מאחור" הם האיום על הדמוקרטיה

הנשיא ריבלין השמיע אזעקת אמת, לא תרגיל. ישנו איום אמיתי על הדמוקרטיה שלנו. באוויר מרחף האיום של הרצח הפוליטי הבא. הדבר מחייב שינוי מכריע באג'נדה של כולנו. האיום הזה הוא בעדיפות עליונה. האיום הזה מחייב שלא נסתפק באזעקה, אלא שנפתח איסטרטגיה של התמודדות. לשם כך לא די להוקיע את אויבי הדמוקרטיה, צריך להבין מהו מקור כוחם. מה מאפיין את הבסיס האלקטורלי שלהם. כדי להתמודד עם היריב, לא די שנכעס עליו ונגנה אותו. עלינו לנסות "להבין את הראש שלו".
  
השאלה הקשה איננה מדוע ביבי, ביטן וחבריהם תוקפים את הדמוקרטיה? השאלה הקשה היא, מהו הבסיס הציבורי להתקפה הזאת?
  
התשובה היא: התמיכה האלקטורלית בהתקפה על הדמוקרטיה, באה מאלה שנשארו מאחור.
  
הביטו למשל על ה"נשארים מאחור" בדרום ת'א. לתושביה יש שני אוייבים. האחד הוא בג'צ ו"הצפונים" שאותם הם רואים כאדישים למצוקתם; השני הם מהגרי העבודה והפליטים הזרים המציפים את האזור ומשנים את אופיו.
  
עבור מירי רגב זאת ההזדמנות: בג'צ הוא האויב והסודנים הם הסרטן. השימור של דרום ת'א משרת את ביבי, ביטן, רגב וכל השאר. למה לחפש פתרונות אנושיים מכובדים, כשאפשר להסית ולסכסך בין הקבוצות השונות?
  
בואו נבין, כי כל עוד "הצפונים" ידאגו לדמוקרטיה ויתעלמו ממצוקת "הנשארים", "הנשארים" יראו את הדמוקרטיה כמותרות ואת "הצפונים" כאחראים למצוקתם.
  
מיהם "הנשארים מאחור"?
  
"הנשארים" אינם המצאה ישראלית. הם הבסיס האלקטורלי של טראמפ והימין הקיצוני, האנטי-דמוקרטי, בצרפת, גרמניה ובמערב אירופה בכלל.
  
אלה האנשים הפשוטים, ברמת השכלה תיכונית ופחות, במקצועות מסורתיים, ובפריפריה הגיאוגרפית והכלכלית. הם הנפגעים מהפערים הכלכליים, מהגלובליזציה, מההתקדמות הטכנולוגית, ממהגרי העבודה והם הרגישים לאי הביטחון הכלכלי והתעסוקתי. אנשים עובדים שאינם זוכים לשיכון ראוי, לביטוח בריאות מספק ולחינוך והשכלה ראויים לילדיהם.
  
"הנשארים" רואים שני אויבים: מעליהם, האליטות המתנשאות והאדישות למצוקתם; ומתחתיהם, המיעוטים, הנראים להם כמאיימים עליהם ועל מעמדם בחברה.
  
האליטות המאד מרוצות מעצמן
  
התיסכול והכעס בין הנשארים מאחור, נהיים מובנים יותר אם מסתכלים על האליטות הישראליות המאד מרוצות מעצמן.
  
*הן מנותקות מהציבור, חיות בהווייה קוסמופוליטית ומאבדות קשר לקהילותיהן, למדינתן, לעמן ולתרבותן. *תושבי הבועה של המטרופולין, נהנים מהגלובליזציה והקידמה הטכנולוגית, ואילו הפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות נשארות מאחור. *הפערים הכלכליים הקיצוניים, והבועה התרבותית שבה הם חיים, ממש מעוורים את האליטות מלראות את הקשיים, המתחים והתיסכולים של הישראלי הממוצע.
  
האליטות חדלו להיות "אליטות משרתות". הן נגועות בנהנתנות ושחיתות, הן מאבדות את אמון הציבור ביושרתן וביכולתן לשלוט ולפתור בעיות. הן אינן מסוגלות להציע לציבור הישראלי, זהות משותפת וחזון משותף.
  
לסיכום, המחנה הדמוקרטי חייב להבין, שמצוקת "הנשארים מאחור", היא הבסיס הרחב של האיום על הדמוקרטיה, שלטון החוק, חופש היצירה והעיתונות החופשית. הגנת הדמוקרטיה מחייבת "אליטות משרתות" שרוצות באמת, לתת תשובה לכאבם של "הנשארים מאחור".
  
[דני זמיר הוא סוציולוג במכון לחקר הקיבוץ וחבר קיבוץ משמר העמק]
  
מחבר
נכתב בתאריך
5/11/2017



הרשמה לניוזלטר שלנו