עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיבושי מחשבה

מי שרוצה להשפיע על עמדותיהם של אנשים אחרים חייב לקחת בחשבון שלעיתים קרובות הטון בו נאמרים הדברים חשוב יותר מהתוכן של המילים עצמן. מיהו המשמיע את הדעה חשוב יותר מאשר תוכן דבריו, וההקשר בו נאמרים הדברים חיוני בקביעת עוצמת השפעתם.
   
אבל מעבר לכול גורם אחר חיוני לרוצה להשפיע לקלוע בדבריו לאמונותיו הפנימיות, ולשאיפותיו הגלויות או סמויות של האדם אליו כוונו הדברים.
רוב רובם של האנשים אינם בודקים את משמעות הדברים המושמעים או נכתבים בעיתונות. אישיות המשמיע את עמדותיו חשובה הרבה יותר מאשר תוכן הדברים.
  
חשיבות ההכרה של "הצדקתי" כלומר "זאת טענתי כבר תקופה ארוכה", גם לה יש חלק גדול מעיצוב העמדות של רבים מאתנו. אבל מעל הכול משפיעה על עמדותינו תחושה של חרדות קיומיות הקשורה לעיתים קרובות לעיצוב עמדותינו בנושאים שונים.
  
מחשבות אלה עלו במוחי כאשר נפטר האסטרטג הפוליטי ארתור פינקלשטיין אשר המציא את הסלוגן "פרס יחלק את ירושלים", שהשפיע במידה רבה על הפסדו של פרס בבחירות מול נתניהו. ידוע שלירושלים יש ממד של קדושה שקיבל חיזוק משמעותי בעקבות הניצחון "הניסי" של ישראל על יריבותיה במלחמת ששת הימים. ירושלים הפכה לסמל הניצחון שהוכיח לכאורה את יתרונה של ישראל על כול יריבותיה.
  
פרס התנצל, ניסה לדחות מעל עצמו את הכוונה לחלק את ירושלים למרות שידע מה שכולנו יודעים שבלי חלוקת ירושלים לא יכון שלום בינינו לבין הפלסטינים. במקום להתנצל על עמדה שהיא חלק בלתי נפרד מהסיכוי להגיע להסדרי שלום בין ישראל לשכנותיה, אולי אפילו עם כול ארצות ערב, התפתל פרס, התבזה והפסיד את הבחירות.
  
נכון, כול דבר שמהווה קדושה דתית או לאומית, כמעט ולא ניתן לדון בו בשוויון נפש ובהיגיון בריא. יועצים תקשורתיים המייעצים למנהיגים מתוחכמים, יודעים עובדה זאת ומנצלים אותה ניצול מלא. חיוני לקהל השומעים להיות מודעים למציאות זאת, להפשיט את הנאמר ממחלצות הקדושה "והמקובל לחשוב" האופפים אותם, ולדון על הנושאים העומדים להכרעה באופן הגיוני ככול האפשר.
  
גם את המוסכמות יש להעמיד מדי פעם לבחינה מחודשת. העובדה שפעם האמנו ברעיון מסוים אינה ערובה שהגשמתו של רעיון זה תקף גם בימינו אלה. לדוגמא, הרעיון הציוני הקובע שעל מדינת ישראל לעשות את כול שביכולתה כדי להביא עוד ועוד עולים יהודים לארץ. גם המגמה של הגברת הילודה של אימהות יהודיות ראוי לו שיבחן מחדש. ישראל הפכה לארץ צפופה וספק אם יש ביכולתה לאורך שנים לשאת כמות אוכלוסייה ההולכת ועולה בהתמדה. ושאלה נוספת: האם ישראל היא גם בימים אלה המקום הבטוח ביותר להמשך קיומנו כיחידים וכעם? שאלות קשות והתשובות מתקשות לבקוע.
  
הסכסוך היהודי פלסטיני נמשך כבר קרוב למאה שנה. רבים מאתנו מאמינים שהפתרון הרצוי והאפשרי הוא הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. כלומר שתי מדינות לשני עמים. האם אפשרות זאת עדיין מעשית? ואולי היא רצויה אבל כבר בלתי אפשרית לביצוע? האם אנחנו מסוגלים לקיים דיון פתוח גם בנושא גורלי זה? גם כאן הספק הוא גדול.
  
התנועה הציונית שאפה להגשים כאן בארץ חמדת אבות חברה שתהיה אור לגויים מבחינה ערכית ומוסרית. גם לתנועה הקיבוצית היו בעבר שאיפות בכיוון זה.
האם משהו משאיפות אלה עדיין שריר וקיים במציאות בה אנחנו חיים בימינו אלה?
  

נכתב בתאריך
27/8/2017



הרשמה לניוזלטר שלנו