עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

עין שמר הביתה
  
פעם, בעבר הרחוק, התחנכו בני הקיבוץ במסגרת "חברת הילדים". לכול קבוצה היה בית משלה, מחנך ומטפלת, כיתה צמודה לבית המגורים וחיים שלמים שהתנהלו במסגרת זאת.
  
בחלוף השנים שיטת החינוך הקיבוצית השתנתה ונותרו רק שיירים המזכירים במשהו את מה שהיה ואיננו עוד. אחד המרכיבים שנותר הם המרכזים. בקיבוץ שלנו קיימים שניים, אחד המרכז הצעיר בו מבלים ילדי כיתות א. ב. ג. והמרכז הבוגר בו מתחנכים ילדי הכיתות ד, ה, ו.
  
תפקידם של מרכזים אלה הוא להוות מסגרת חברתית וחינוכית לילדים החוזרים בצהריים מבית הספר. במסגרת זאת מתקיימת פעילות חינוכית וחברתית מרשימה המזכירה במידה רבה את פעילות אחרי הצהריים שהייתה נהוגה במסגרת חברת הילדים המקורית. בשעה ארבע ורבע נשמעת על ידי המדריכות קריאת הקוד "עין שמר הביתה" סימן ששעות השהייה במרכז הסתיימו והילדים רשאים ללכת אל בתי הוריהם.
  
נוסח הקריאה נשאר כשהיה אלא שרוב המתחנכים במרכזים הצעיר והבוגר שלנו אינם ילדי הקיבוץ אלא ילדים הבאים מהסביבה. נשארה המסגרת, נשאר נוסח הקריאה המקורית, אלא שרוב המצייתים לה אינם בני הקיבוץ.
  
נעשיתי מודע למשמעות תופעה זאת כאשר נכנסתי בשערי קיבוץ שהפריט את עצמו לדעת. ליד שער הכניסה אליו, היה מוצב שלט בו היה כתוב: קיבוץ אלמוני מברך בשלום את הבאים בשעריו. השימוש בשם התואר קיבוץ אינו מחזיר למשתמש בו את המשמעות שהייתה בעבר להגדרה זאת. משמעות שהייתה שונה באופן מהותי מהמציאות בה מתנהל קיבוץ זה בימים אלה.
  
השימוש בקריאת החופש "עין שמר הביתה" כאשר מיעוט הילדים המתחנכים במרכזים נמנה עם בני הקיבוץ מזכיר במידה רבה את המשך הכינוי קיבוץ גם לקיבוצים שמיצו כמעט לחלוטין את היסודות הדיפרנציאליים המאפיינים חלק הולך וגדל של הישובים שהיו בעבר קיבוצים גם בדרך התנהלותם. הפכנו לסקטור כמעט חסר ייחוד בין סקטורים אחרים הנאבקים על חלוקת משאבים וטובין למיניהם. לצערנו גם המתנגדים לנו, חלקם אפילו עוינים את התנועה הקיבוצית, רואים את המציאות ומנצלים את חולשתנו שבאה לידי ביטוי בהתחזות.אנחנו חוזרים ומשתמשים במושג קיבוץ גם כאשר התנהלותנו המעשית מנוגדת למושג זה. והתוצאות כואבות ויכאבו עוד שנים לא מעטות.
  
נכתב בתאריך
15/8/2017



הרשמה לניוזלטר שלנו