עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

המשיח לא בא והוא גם לא יצלצל
  
הניצחון במלחמת ששת הימים מוביל את מדינת ישראל לאסון קיומי. הפער שבין החרדות הקיומיות שאפיינו את הישוב היהודי בישראל לפני פרוץ המלחמה לבין הניצחון שנתפס על ידי רבים כניצחון ניסי במהלך ששה ימים, הוציא מהכוח אל הפועל חלומות גנוזים ששכנו בעולמם הפנימי של מאמינים מסוגים שונים.
אנשי ארץ ישראל השלמה שחלמו על השתלטות יהודית על כול מרחבי הארץ שנכבשה, חברו ליהודים דתיים שהאמינו שהגיעו ימות המשיח על כול המשתמע מאמונה זאת.
  
בחלומות כידוע לא שולטים חוקי המשחק המדיניים, ובימות המשיח המגבלות של המציאות מתבטלים כהרף עין. תרבות השפיות, הבנת מגבלות הכוח שהנחתה את המדיניות הציונית במשך עשרות שנים נסוגה בפני התפרצות החלומות הדתיים והחילוניים כאחד. העיוורון שנגרם משמחת הניצחון "הניסי" הוביל את שלטונות מדינת ישראל ובתוכן גם את התנועות הקיבוציות לעשיית צעדים שמוליכים אותנו למקומות שספק אם ניתן לצאת מהם בשלום. כבשנו ארץ, הקמנו ישובים על האדמות שנכבשו בניגוד גמור לחוק ולחוקי המוסר המקובלים בחברה המודרנית. ההיסטוריה הנמצאת עדיין בערפילי העתיד תשפוט אותנו בחומרה על מעשים אלה. היו מי שהזהירו שאיחוד ירושלים שהיא עיר קדושה לשלושת הדתות ימנע את היכולת להגיע לשלום בין ישראל לבין הפלסטינים. אבל רעש האופוריה שעטף את הארץ כולה לא אפשר לקובעי המדיניות להאזין לקול ההיגיון הנובע מהכרת המציאות האנושית והאזורית.
  
וכך מספר שלמה גזית- אלוף במיל, שהיה בעבר ראש אמ"ן:
"במסמך שפרסמה מחלקת המחקר באמ"ן - אגף המודיעין של צהל ב-9 ביוני 1967, בלב מלחמת ששת הימים. במסמך זה נקבע במפורש שהר הבית קדוש ל-שלוש הדתות המונותאיסטיות. הוצע להעניק לאגן הקדוש מעמד "ותיקני" באחריות נציגות מ-3 הדתות. המציאות בשטח, מוסיף שלמה גזית, מוכיחה עד כמה צדקנו." 
  
ההמלצה ההגיונית וההוגנת נגנזה כמו שנגנזו המלצת גורמי השב"כ וצהל בימים אלה. המדורות כבר דולקות שנים רבות, מלחמת דת מאימת על שלומנו ואולי אפילו על קיומנו במקום הנפיץ בו בחרנו לחיות.
  
חמישים שנה חלפו מאז תום מלחמת ששת הימים. עברנו מאז מלחמות רבות שגבו מאתנו מחירים קשים. הגיע הזמן לחזור לשפיות ולגנוז את חלומות הגדולה. והשאלה היא האם לא איחרנו את המועד לתקן את מה שקלקלנו במהלך השנים שחלפו. חשוב לזכור שהיו בינינו גם כאלה שחשבו אחרת. הם התנגדו להקמת קיבוצים מעבר לקו הירוק, שאפו לקיים מגעים עם נציגי הפלסטינים, התנגדו לשיתוף פעולה עם אגודות הכפרים ונאבקו למען סיום הכיבוש של השטחים שמעבר לקו הירוק. כוונתי לחברי הקיבוצים שנהגו לכנות אותם שמאלנים, לאלה שלקחו חלק פעיל בהקמת ארגוני שמאל קטנים כמו שי"ח, מוקד ורצ. אנשים אלה גילו אומץ לב אזרחי ונכונות לשלם את מחיר נקיטת העמדה השונה מזאת של מפ"ם על כול גווניה. אני מתכוון לדגי חבויניק מקיבוץ זיקים, אמנון ורנר מקיבוץ כרמיה, יואב בן נפתלי מקיבוץ מצר ויוסי אמיתי מקיבוץ גבולות, אליהם הצטרפו חברים נוספים שחשבו כמותם. סביר להניח שאם היינו שומעים בקולם במהלך עשרות השנים האחרונות, המציאות בה אנחנו חיים בימינו אלה הייתה טובה ובטוחה הרבה יותר. מסתבר שגם הפעם המיעוט צדק אבל רק באיחור רב הרוב אולי מבין את טעותו.
   
נכתב בתאריך
24/7/2017



הרשמה לניוזלטר שלנו