עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

האיום האסטרטגי
    
  
לקראת פרסום דו"ח המבקר על האופן בו נוהל מבצע "צוק איתן" ולאחריו, נשטפה התקשורת בדיבורים על ה"איום האסטרטגי" הטמון במנהרות. המנהרות שכרו אנשי החמאס בעזה. אין ספק שהמנהרות הללו הן צרה ומטרד לא פשוט. קשה לגלות אותן, לא פשוט לחסל אותן ובעיקר קשה למנוע את חפירתן. אך האם הן באמת מהוות איום אסטרטגי על מדינת ישראל? יש לי ספק. יותר נכון, אני חולק על הגדרת המנהרות כ"איום אסטרטגי". המנהרות החודרות עשויות להביא קבוצות קטנות של לוחמים לתוך שטחנו ואולי גם להחדירם לישובים הסמוכים לגבול. חדירות מסוג זה יכולות להסתיים במרחץ דמים או בחטיפת חיילים ואזרחים, כפי שכבר קרה. מטרד קשה וכואב אבל לא איום אסטרטגי. צה"ל ידע להפעיל יחידות מיוחדות, לחדור לבסיסים וישובים שמעבר לגבול בדרכים רבות, גמישות ובלתי צפויות, ללא מנהרות שחפירתן ממושכת והגמישות בהפעלתן מוגבלת מאוד. בפעולות שיזם צה"ל הוא הצליח בדרך כלל לפגוע במטרות הנקודתיות שהציב לעצמו, אך אף אחת מאותן פעולות לא השפיעה על מאזן הכוחות האסטרטגי בינינו לבין אויבינו. אף אחת מאותן פעולות לא היה בה כדי להכריע את הצד השני ואת רצונו להמשיך לפגוע בנו. ארגוני המחבלים לדורותיהם הצליחו לא פעם לחדור לישובים ולמתקנים ישראליים, בארץ ובחו"ל, ולגרום לנו אבדות קשות. קשה, כואב, אסור להתרגל ולהשלים עם המציאות הזו, אך אין בה איום על עצם קיומנו ואין בה כדי למנוע את הגשמת מטרותינו כמדינה ריבונית. להבדיל אלף הבדלות, 170 אלף רקטות המצויות בידי אויבינו והמכסות את רוב שטחה של המדינה ומרכזי אוכלוסייתה, הן בהחלט איום אסטרטגי.
  
מטרות המלחמה
  
טוענים כלפי הממשלה, הקבינט ופיקוד צה"ל כי לא ידעו להגדיר ולקבוע את מטרות המלחמה ההיא ("צוק איתן"). יותר מכך, ספק עד כמה הלחימה והמבצעים הצבאיים המוגבלים מסוגלים בכלל לשרת את מטרות המדיניות הישראלית. להפעלת כח צבאי כמה עקרונות חיוניים כדי להבטיח את יעילותו ולמצות את היכולות במינימום אבדות. עקרונות המלחמה כמעט ולא השתנו מאז ימי החץ והקשת ועד לנשק המודרני של היום. הם נשארו תקפים למרות השינויים המשמעותיים של הטכנולוגיה, המאפשרים טווחי פעולה ארוכים יותר, דיוק רב ועוצמה שלא הייתה ידועה בעבר. העקרונות הללו מושתתים בעיקרם על: הפתעה, עוצמת אש, תנועה ותמרון, העברת הלחימה לשטח האויב, יצירת הלם וחתירה להכרעה מהירה. איך מפעילים עקרונות אלה מול מחבלים המעורבים באוכלוסייה אזרחית בשטחים בנויים? מה יחשב במציאות זו להכרעה? ומה יקרה ביום שאחרי? כמובן שאיננו פטורים מלהגן על אזרחינו, יהיה המחיר אשר יהיה, אך יש לזכור שהמגן משלם לפעמים מחיר כבד כדי למנוע מהתוקף להשיג את מטרותיו. המגן מתקשה לקדם באותה העת את מטרותיו שלו. סאדאת הצליח להפתיע אותנו במלחמת יום כיפור ולהוציא אותנו משיווי המשקל לימים אחדים. לאחר אותם ימים של אובדן עשתונות, התעשתו כוחותינו ובמחיר כבד החזרנו לעצמנו את היוזמה והיתרון בשטח. ולמרות ההתאוששות הישראלית השיג סאדאת את מטרות המלחמה שלו: שיקום הכבוד הלאומי, החזרת חצי האי סיני לשליטה מצרית ושלום ישראלי מצרי. האם לישראל של היום יש מטרות סבירות שאפשר להשיגן במלחמה או במבצע צבאי?
  
האיום על מטרות הציונות
  
כפי שציינתי, מחובתנו להמשיך להגן על אזרחי ישראל, גם במחיר כבד, ככל שיידרש. חשוב לא פחות להבין שאת מטרותיה של מדינת ישראל אפשר ונכון לקדם רק בהידברות ובחתירה להסכמים. האיום האסטרטגי על מדינת ישראל הוא בראש וראשונה הקיפאון המדיני המתמשך ולא המנהרות בגבול עזה. הקיפאון הוא שמסכן את מטרות הציונות. הוא שמסכן את יכולתנו להבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הקיפאון המדיני הוא שמנציח את המציאות בה אזרחי ישראל חשופים לטרור בכל מקום. אנחנו חשופים לטרור במרכזי הערים, במטוסים, באתרי התיירות בעולם וגם בישובים לאורך הגבול. התהליך המדיני לא יחסל בין לילה את איום הטרור, אך רק בו יש סיכוי לשינוי כיוון ולתחילתה של השלמה הדדית בין מי שהם אויבים היום.
  
נכתב בתאריך
9/3/2017



הרשמה לניוזלטר שלנו