עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שמאל ימין ואנחנו
האידיאל של הימין החברתי הוא חברת פערים עם מנגנוני איזון ציבוריים דלים ומצומצמים ככל האפשר. מולם דוגל השמאל החברתי במערכות חברתיות מפותחות שיבטיחו קיום הוגן לכל
  
בעקבות הבחירות לכנסת התשע עשרה, בסתיו 2012, כתבתי מאמר בשם: "שמאל ימין ומרכז כאילו". לצערי הדברים נשארו נכונים והם תקפים עוד יותר היום. מי שמקשיב לשיח הפוליטי הישראלי הרווח ומקבל את הנאמר כפשוטו, עשוי להסיק שהשמאל והימין הם ה"כאילו", כאשר הפוליטיקאים ברובם הגדול מתאמצים להדחק אל המרכז. אפשר להתרשם שאין בנמצא שמאל וימין ועל כולנו לדשדש במרכז חסר הצורה. אם כך הדבר אז על מה לכל הרוחות נאבקים ומה הם חילוקי הדעות המאיימים לרסק את החברה הישראלית? בשונה מהרושם שמנסים ליצור יש "שמאל" ויש "ימין" ויש גם "מרכז" שמטבעו הוא דל וכמעט שאין בו מרחב להתגדר בו, במרווח שבין העמדות השונות. הדיבור על המרכז נועד לטשטש ולהעלים את הכוונות האמתיות. להתחמק מנקיטת עמדה גלויה וממאבק על יישומה. זו דרכם של אותם פוליטיקאים להערים על הציבור שהם אמורים להנהיגו. כך או כך, אין הדבר ראוי ואינו מקדם אותנו למקום כלשהו. ההבדלים בין שמאל לימין הם עמוקים, חשובים ורבי פנים. על חלקם כתבתי כבר במאמר ההוא, אך מאז הם התחדדו והעמיקו. ההבדלים מתייחסים בעיקרם לעמדות בתחומים החברתיים והמדיניים, אך יש להם גם מאפיינים ופנים נוספים. יש להם פן אמוני, פן רעיוני ופן פסיכולוגי-סוציולוגי.
  
המאפיינים הרכים
  
ידידי, איש הסקרים קלמן גייר, אותו ציטטתי גם במאמר ההוא, מתאר את השוני כדפוס חשיבה והתנהגות. לשיטתו המבחן הוא היחס ל"האחר". איש השמאל (במידה שאפשר לדבר על איש שמאל אופייני) יחפש את הדרך להתקרב ולשתף פעולה עם האחר. איש הימין יסתגר, יגביה חומות, או שלחליפין ינסה להשתלט על האחר. אפשר לתאר את השוני גם על ציר הערכים הכלל אנושיים וחיבורם לתרבות ולמורשת הלאומית. איש השמאל דבק בערכים הומניסטיים כלל אנושיים ובמימושם במציאות הלאומית והחברתית הקונקרטית. עבור איש השמאל יש בכוחה של החשיבה התבונית (הרציונאלית) לחבר בין הערכים האנושיים הכלליים, של אחווה (סולידאריות) ושוויון, לתרבות ולמורשת הלאומית. איש הימין נוטה יותר לצד האמוני, להעלאת המורשת והשייכות הלאומית לדרגה של ערך עליון, ל"אתה בחרתנו!" ההבחנות הללו אינן ייחודיות למחלוקת בעם היהודי, הן תקפות בכל העמים, על רקע הדתות, התרבויות הייחודיות והמורשות הלאומיות השונות.
  
המאפיינים הקשים
  
האידיאל של הימין החברתי הוא חברת פערים עם מנגנוני איזון ציבוריים דלים ומצומצמים ככל האפשר. כך בחינוך, בהשכלה, בבריאות ובסיעוד. הם רוצים "ממשלה רזה". מה שנתניהו תיאר בלשון ציורית כדיאטה שיש לערוך ל"איש השמן הרוכב על גבו של האיש הרזה - הציבור". מולם דוגל השמאל החברתי במערכות חברתיות מפותחות שיבטיחו קיום הוגן לכל. מערכות שבכמה מהמדינות היותר מפותחות הן מבטיחות סיעוד, בריאות וחינוך מרביים חינם והשתתפות משמעותית של החברה בעלויות ההשכלה. הכול מהכספים הציבוריים שמקורם העיקרי הוא המיסוי הפרוגרסיבי. (מה שקרוי בז'רגון הקיבוצי החדש "מס איזון" ולצערנו רבים עושים ככל יכולתם כדי למזערו). הימין המדיני בישראל שם את "שלמות הארץ" כערך עליון. כזכות היסטורית שאין להתחלק בה. כזכות שלמענה מותר לשלוט על עם אחר שלעולם לא יוכל לממש את שאיפותיו הלאומיות. השמאל הישראלי מקיים זיקה עמוקה לארץ ישראל על כל רבדיה ומרחביה, אך הוא מכיר גם בזיקתו ובשאיפותיו של האחר, של העם הפלסטינאי. השמאל הישראלי היה והנו פרגמאטי והוא מוכן לפשרה כואבת למען הבטחת עתידנו כמדינה בעלת צביון יהודי ומשטר דמוקרטי. מדינה שתקיים סולידאריות חברתית ושוויון בין כל אזרחיה.
  
הקצוות
  
לשמאל ולימין יש שוליים קיצוניים. שוליים המאיימים להשתלט על המחנה כולו. היה זה יגאל אלון מי שחידד את ההבדל בין "שמאל" ל"שמאלנות". לדבריו ההבדל הוא כהבדל בין "לאומיות" ל"לאומנות". קיימים בשמאל שוליים שעבורם יש להפטר מ"השטחים הכבושים" היות ואין לנו כל עניין וזיקה אליהם. בלהט הדיבור הם מבטלים את ערכי התרבות, היצירה והגעגועים של דורות. לגביהם אין לכל אלה משמעות. הם מדברים על חלוקת הארץ ללא שמץ של כאב בגין הניתוק מחבלי הארץ בהם צמח והתעצב העם. השמאלנות הזו עקרה ואין לי חלק בה. הימין הקיצוני מדלג מעל ה"לאומיות" לעבר ה"לאומנות" הגסה והאלימה. חלקם משתמטים משרות בצבא והשתתפות במאמץ המתמשך להגן על המדינה ואזרחיה, תוך שהם פועלים בדרכים אלימות כדי להקשות ככל האפשר על שכניהם הפלסטינים.
  
* * *
  
אין צורך לדבר על מרכז חסר צורה ומשמעות כדי להתנער מהשוליים הקיצוניים ונכון נעשה אם נדבוק בדרך המלך של השמאל הישראלי, באופן ברור וגלוי. יש להתייצב באומץ ובאורך רוח אל מול הרוח הרעה של התקופה כדי לשנות כיוון.
  
נכתב בתאריך
1/3/2017



הרשמה לניוזלטר שלנו