עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים

בשורה למי שמתגעגעים לעיתונות אדומה. "דבר", שהלך לעולמו לפני שני עשורים, חזר לאחרונה בגרסה אינטרנטית, בשם "דבר ראשון". כאז, המו"ל היא ההסתדרות; בשונה מאז, רוב הכותבים הם חברי דרור ישראל. בראיון עמו, מבטיח העורך, יניב כרמל מקיבוץ רביד, שהעיתון יהיה עיתון שמאלי למהדרין
  
"הדבר" הבא
  
כמי שרואה בימיו בבית "דבר" (1990-1995), פרק מרכזי בעבודתו העיתונאית - הגם שהעיתון היה אז בשלבי גסיסה אחרונים - הופעתו מחדש, לאחר עשרים שנה, במהדורה אינטרנטית תחת השם "דבר ראשון" - גרמה לי קורת רוח רבה.
  
הסיבה איננה רק אישית סנטימנטלית, זו גם קורת רוח פוליטית-רעיונית, ששותפים לה רבים מן המייחלים לתחייה מחודשת של עיתונות שמאל, שהשמאליות שלה היא מקיפה וכוללת; שמאליות שלא תחומה רק לנושא השטחים, אלא כזו שתומכת בהתאגדות עובדים, בבנייה ציבורית כפתרון ליוקר הדיור ובמעורבות ממשלתית במשק כדרך למאבק בקלקלת הפערים. יש כמה עיתונאים שכותבים ברוח זאת, אין אף עיתון שזה דגלו.
  
"דבר ראשון" (www.davar1.co.il), מבטיח עורכו יניב כרמל (39), החבר בתנועת דרור ישראל ובקיבוץ רביד (בזוגיות + 2), הולך להניף מחדש, את דגל הצדק הכלכלי חברתי.

יניב כרמל. יראה מפני הכניסה לכובע של ברל
  
ללא רקע עיתונאי
  
יניב, במקור מהוד השרון, היה ממייסדי קיבוץ אשבל, בטרם התמסד ברביד, שהוא חלק מקיבוץ קבוצות הנקרא "קהילייה". על רביד הוא מספר, שיש בו מאה חברים, החקלאות חזרה לעצמה והיא כולה בעבודה עצמית בסיועם של חברי דרור ישראל וחניכי הנוער העובד שבאים למחנות עבודה "כמו פעם"; ושמפעל הבלוקים "בלוקל" שמנוהל על ידי הקיבוץ בעזרת שכירים מהאזור - מצליח.
  
יניב, שנע על הקו בין רביד לקריית שלום בתל-אביב, שם, בבניין של ההסתדרות, נמצאת המערכת, אין רקע עיתונאי. עד לאחרונה, הוא נקרא "רכז תוכן" ולא עורך ראשי. "זה מתוך צניעות" אומר יניב, "בין עורכי 'דבר' היו ענקים כברל כצנלסון וזלמן שזר וזה היה יומרני מדי להתהדר בתואר שלהם על ההתחלה. היום, כשהעיתון מתבסס, אני מרגיש יותר נוח עם התואר 'עורך ראשי.'"
  
איך נכנסים לנעליים של עורך בלי רקע עיתונאי?
"באתי בלי רקע עיתונאי, אך יש לי תפיסה איך עיתון צריך להיראות. באתי מעולם העשייה החינוכית-חברתית. הייתי אחראי לצד המשפטי במאבקים של דרור ישראל על מקומם של חבריה בחנתון, נגד הפרטת הקרקעות ונגד פינוי התושבים מכפר-שלם. אני בא ממקום אידיאולוגי. 'דבר ראשון' הוא הזדמנות להמשך פעילותי החינוכית חברתית בכלים עיתונאיים. ביטוי לתפיסתנו ניתן למצוא גם באופן שבו נכתב מאמר המערכת: בהחלטה משותפת, תוך הליך דמוקרטי, לעתים מתיש."
  
***
  
דבר ראשון, כמו הדבר "הישן" הוא בבעלות ההסתדרות ורוב כתביו - כעשרים מספרם - הם חברי דרור ישראל. יזם את הקמתו יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, שזוכה להרבה קרדיט מיניב על ההחלטה "האמיצה". ניסנקורן גם הכריע לבסוף לגבי השם: "דבר" עם הלוגו הוותיק, כסמל לעבר ו"ראשון", כדי להצביע על היומרה לעתיד.
   
מי שקורא בקביעות ימצא את תמונתו של היו"ר מופיעה בעיתון בתדירות גבוהה יחסית, לרוב בטקסי התאגדות של ועדים חדשים ועוד עניינים חיוביים. מבחינה זאת, אין חדש. כך היה גם בדבר בגלגולו הקודם. הברפלד, משל וקיסר, זכו בו לכותרות חיוביות."
  
הבעלות של ההסתדרות איננה הדוקה מדי?
"המערכת נהנית מחופש עיתונאי מלא, אין התערבות בעבודה שלנו. הקשר עם ההסתדרות בא ממקום טוב. אנחנו בהחלט רואים עצמנו ככלי תקשורת שלה ושל חבריה. אנחנו מחויבים להביא את הלכי הרוח בקרב חברי ההסתדרות במסגרת התהליכים המתרחשים בארץ וזה כמובן קשור גם ליו"ר. כל טקס של קליטת עובדי קבלן להעסקה ישירה, אנחנו מציגים בעיתון בגאווה. ברוב המקומות האחרים זה לא זוכה לסיקור חיובי ."
  
מה מקורות המימון של העיתון?
"קודם כל ההסתדרות. יש גם קצת הכנסות מפרסום - כרגע יש מודעות של גוגל - שאנחנו מתכוונים להגדיל. ויש קצת הכנסות מגיוס המונים לטובת תחקירים עיתונאיים שהציבור ירצה בהם ויסכים לממנם. השתתפות הציבור במימון תחקירים כאלה, היא דבר מתפתח, נוכח העובדה שעיתונים פרטיים נמנעים מלגעת בנושאים מסוימים. יש לנו אשראי לא להיות רווחים בשנים הקרובות, עד שנתייצב."
  
מותר לשאול מה גובה שכר?
"כן, השכר צנוע ושוויוני לכל חברי המערכת. הוא באזור שכר המינימום. יוצא מכלל זה הוא היועצת המשפטית ששכרה גבוה יותר."
  
שכר נמוך ייצור פיתוי למצטיינים לעבור למקומות יותר מתגמלים.
"רוב מי שעוסק במלאכה הזאת אצלנו בא מתוך תחושת שליחות. זהו דבר ייחודי, הזדמנות להמציא קול חדש בשיח הציבורי. אולי בעתיד יהיו מי שילכו למקומות יותר שבעים. כרגע אנחנו מתמסרים למשימה שלנו. המניע הערכי-שליחותי והמחויבות לצדק חברתי הם כיום בראש סדר העדיפויות. במחאה של 2011, חשבנו לרגע שהספינה מתחילה לנטות לכיוון הנכון, מבחינתנו זאת הייתה חוויה. גילינו שיש אנרגיה לשינוי. במובנים רבים השידור שלנו מכוון לציבור המחאה."
  
כותבים השקפת עולם
  
אני תוהה באזני יניב כרמל, מהיכון הידע לכתוב פרשנות על תחומים מקצועיים, ומה ההבדל בין פרשנות, למשל על סוריה, בדבר ראשון, לבין פרשנות בכל מקום אחר:
יניב: "הנכס המרכזי שלנו הם הכותבים. עיקר הידע בא מלמידה עצמית. כל כתב מקפיד על מעקב ולמידה מקדימה של התחום שלו. אנחנו משתדלים לגעת בתפיסת עולם שלמה. כלי תקשורת צריך לבטא השקפת עולם מלאה על מכלול החיים, כולל בשאלות ביטחון, יחסים בינלאומיים וגם בספורט. אנחנו משתדלים לחפש נקודת התבוננות הנובעת מתוך הרעיון של צדק חברתי ושוויון ערך האדם. המצב בסוריה קשור להתפוררות הסכמי סייקס פיקו שיש להם הקשרים היסטוריים של הקולוניאליזם שהיה כאן. הסיקור שלנו את דאעש הוא לא רק אינפורמטיבי, הוא נעשה מתוך ניסיון לעצב את השקפת עולמו של הקורא."
  
הציבור טובע בים של אתרים, איך אתה יודע אם אתם משפיעים?
"אינני יודע לומר כמה ואיך אנחנו משפיעים. אנחנו מקבלים הרבה תשבחות ורוח גבית מצד קוראים שתומכים בקול ובסגנון הלא סנסציוני שלנו. אומרים לנו שיש צמא לשיח כזה. אנחנו מצוטטים מעבר לציפיות שהיו לנו. יש לנו עשרות אלפי קוראים ביום, בפייסבוק הרבה יותר, אבל זאת קריאה קופצנית; יש לנו ניוז-לטר שמתקבל טוב.
  
הכתבים שלנו נמצאים בשטח, חשים אותו, אנחנו מגיעים למקומות בהם הדברים קורים, עושים הרבה עבודת רגליים, מקפידים לראות את האנשים בגובה העיניים. כמובן יש טלפונים ווטס אפ, אבל היכן שאפשר, אנחנו בשטח. זה עיתון אינטרנטי, אבל הוא לא נעשה דרך הטלפון. ואחרי כל זה, קשה לי לדבר על מידת ההשפעה. אם בעוד חמש שנים נראה שיפור במדד ג'יני ושהפערים בחברה קטנו, נוכל לראות ברכה בעמלנו."
  
ראיתי שיש הרבה בלוגרים באתר. מי הם?
"יש אנשים שפנו אלינו ופתחו בלוג, יש יושבי ראש של ועדי עובדים, יש חברים מתנועת הבוגרים, אנחנו מקווים לתת ביטוי נאמן לכל חלקי החברה, כרגע אנחנו עוד לא שם אבל מקווים שנהיה. אנחנו רוצים להגיע לייצוג של כל חלקי העם."
  
היו לכם סקופים מרעישים?
"כן. תחקיר שלנו על הפיגוע בשרונה חשף ליקויים באבטחה, מה שהוביל לתחקיר גדול יותר על מצב האבטחה והמאבטחים בכל הארץ; היתה לנו חשיפה על מכירת נכסי קק"ל בחטף, ללא דיון ציבורי. זה זכה להד גדול. חשפנו משהו שהצזורה מנעה את פרסומו אודות דברים שאמר ביבי בנושא דאעש בפגישה עם פעילי ליכוד. היו לנו כמה פרויקטים מיוחדים: מהדורה מיוחדת שהוקדשה לאסון בחלב; מהדורה מיוחדת במלאת חמש שנים למחאה ועוד כמה מיזמים ייחודים.
  
מה משאת הנפש שלכם?
"אנחנו רוצים להיות אנחנו עצמנו. לא לאבד את הצבע שלנו שהוא של צדק חברתי, ציונות, עמדה ערכית שמשתקפת גם במדור הספורט. אינני יכול להגיד למי אנחנו רוצים להידמות, אנחנו עדיין בהתגבשות. השאיפה היא לדבר למיליונים: גם לשמור על הצבע הייחודי וגם להיות פופולריים."

דבר ראשון. גם לכתיבה על ספורט יש היבט אידיאולוגי
  
***
  
אז אחרי שיש לדרור ישראל עשרות קומונות בוגרים, קיבוצים, הוצאת ספרים, בית מדרש למורים (שיניב כרמל ריכז בשעתו), מפעלים צרכניים, מכינה קדם צבאית, יש לה גם עיתון אינטרנטי בפריסה ארצית, מה שגורם לי לשאול את יניב האם לא מדובר בתופעה של מדינה בתוך מדינה, או שמא מדינה במקום מדינה?
יניב: "הבסיס של דרור ישראל הוא חינוכי: תנועת נוער רשת בתי"ס, הכנות וליווי של המסעות לפולין. אנחנו כ-2000 פצצות אנרגיה של מחויבות לעשייה, אנשים החווים פריחה תרבותית ורעיונית. אנחנו משתדלים להיות פתוחים ומפולשים בתוך החברה, ללא גבול בינינו לבינה. במצפה רמון הקמנו קיבוץ מחנכים, יש לנו שם מפעלים צרכניים כמו קואופרטיב 'העגלה', שזה סופר שהוריד את 'שופרסל שלי' היקרן על הברכיים."
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
16/1/2017



הרשמה לניוזלטר שלנו