עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים / קיבוץ, הדור הבא
  
בלי עזרת מוסדות, בלי מנהל המקרקעין, בלי רשם, בלי חוזה חכירה לדורות, קנתה קבוצת מפרש, החברה במעגל הקבוצות, חלקת אדמה בשכונת שפרינצק בחיפה, עליו יקום קיבוצה, שישכון בבית בן חמש קומות ואשר בקרוב תתחיל לבנותו. קבלו את הדור הבא: קיבוץ בבעלות החברים
  
אברהם הרצפלד לא היה שם כדי לשיר "שורו הביטו וראו"; צוות הווי של הנח"ל לא היה שם כדי לשיר "חופים הם לפעמים"; אף נציג ממשלתי או תנועתי לא בא לברך, ולמרות זאת קבוצת מפרש, ממעגל הקבוצות, שעד לפני כשנה חבריה חיו בדירות שכורות בדרום תל-אביב, קנתה בשבוע שעבר מגרש של 800 מ"ר בשכונת שפרינצק - בדרום הקרוב של חיפה - כדי לבנות עליו את ביתה החדש. זה יהיה בית בבעלות משותפת של החברים שייבנה מכספם. קיבוץ חדש בלב חיפה, סמוך לבית חולים 10, צופה לים ממערב, להר ממזרח, לוודאי ולכביש העולה לכרמל הצרפתי, מדרום.
  
אנחנו אומרים "קיבוץ" ומדמיינים קהילה של עשרות ומאות אנשים, אבל כאן אלה שמונה משפחות (או בני זוג), חלקן עם ילדים, חלקן לא; מחציתן מקיים קופה משותפת מלאה, מחציתן בשותפות חלקית, שמקימות להן, בעצם, קיבוץ פרטי בבעלותן.
  
ייתכן שבפורמט כזה אי אפשר להיות גדולים יותר: זה מחייב אמון גדול בין החברים וערבות הדדית של ממש; כאן כל אחד שם הרבה כסף, שחסך או "הביא מהבית", לטובת המיזם המשותף, ואם להיות קצת רומנטי - לטובת החלום המשותף. זה לא כמו פעם - לבוא לקיבוץ לקליטה ולקבל דירה מוכנה; כאן זה לקנות מגרש ולבנות בית, לעצמך ולחבריך, שלא כולם באו מאותה נקודת זינוק.
  
הלוואות בין חברים
  
קבוצת מפרש מורכבת מבוגרי שני גרעיני נח"ל, שלאחר שהות לא ארוכה בקיבוץ מצר, החליטו לחיות כקהילה קיבוצית בתל-אביב ונטו את דירותיהם השכורות בשכונת קריית שלום.

חברי מפרש. חוגגים את העברת הבעלות על הקרקע
  
בשנה שעברה, לאחר עשור בגוש דן, הם החלו לחפש מקום לבית קבע והוחלט, לאחר הרבה דיונים, שהוא יהיה בחיפה. הדיונים כללו נושאים שעד כה היו זרים להם: שכירת עורכי דין לליווי העסקה, הסכם שותפות, חוזים ועוד כל מה שמתחייב מבעלות על נדל"ן ובית משותף.
  
המעבר לחיפה החל בהדרגה. שלוש משפחות כבר נמצאות שם, בדירות שכורות בשכונת שפרינצק, שם ייבנה ביתם, והיתר מגיעות אט אט.
  
***
  
אלעד הראל (32 נשוי + 1), הוא אחד החברים בקבוצה. כיום הוא לומד לתואר שני בתכנון ערים, בטכניון בחיפה, עיר בה חי עד הצבא. כסטודנט, הוא מתקיים ממלגה לא גבוהה ומתכונן לעבוד במחלקות הנדסה של רשויות חלשות. "הקופה המשותפת עוזרת לי בלימודים," הוא אומר, "אני לומד מקצוע שיחזיר את הכסף לקופה, אפשר להתייחס לזה כאל השקעה."
  
הוא פעיל מאוד "בסצנה" הסוציאל דמוקרטית ובעבר היה רכז מעגל הקבוצות, המונה עשר קבוצות עירוניות המקיימות חיים שיתופיים. על מחיר המגרש הוא מסרב לדבר, זולת האמירה שהוא עלה סכום של "שבע ספרות", ושהוא נקנה באמצעות מתווך במחירי השוק, ללא עזרה מהעירייה, או ממוסד כלשהו.
  
מאיפה מגייסים "שבע ספרות"?
"יש לנו חיסכון משותף, שהצטבר לסכום יפה, בזכות עבודה קשה לאורך השנים, וחיים צנועים. בנוסף, כל חבר הביא כסף מהבית. לא לכולם היה אותו סכום, אז הקמנו מנגנון של הלוואות פנימיות כדי 'ליישר קו' בין החברים. זה חייב הרבה שיחות בינינו. למשל, האם ההלוואות לחברים יישאו ריבית, מה יהיו תנאי ההחזר ועוד. חבר שגייס את מלוא חלקו במגרש, ללא צורך בהלוואה מאתנו, ייקח מן הסתם משכנתא יותר קטנה, מי שלא - ייקח משכנתא יותר גדולה. זה יהיה מן מנגנון שיפצה את מי ששילם יותר ויגבה יותר ממי ששילם פחות. הקופה המשותפת עוזרת לנו לווסת את הפערים."
  
אלעד מסביר כי בבית יהיו ארבע קומות למגורים, שתי דירות של כמאה מטר בכל קומה; קומת קרקע שתשמש לשירותים משותפים ולפעולות חברתיות וקומת הגג כמרחב ציבורי נוסף. את תכנון הבניין לקח על עצמו זוג הורים של אחד החברים, שבבעלותם משרד אדריכלים, והם מלווים את התהליך לכל ארכו, מה שמקל מבחינה ארגונית וכספית. אם הכול יתקתק, חנוכת הבית תהיה בעוד שלוש שנים.
  
"יותר קיבוץ מקיבוץ מופרט"
  
לדברי אלעד, "מעבר לעניין האידיאולוגי-סוציאליסטי, של קהילה משותפת, זה גם חלום אישי שלנו שמתגשם. זה מאוד כייפי. נעים לנו להיות ביחד, גם בלי קשר למכנה הרעיוני המשותף. בשנים האחרונות נולדו ילדים ונעשה קשה יותר לקיים את המפגשים בינינו."
  
בעצם זה קצת בורגני, אתם בעלי בית בחיפה, מה שהרבה צעירים חולמים עליו ואין להם

אלעד: "לא נוריד את איכות החיים רק בגלל שזה נראה בורגני. כולנו עובדים במקומות שיש להם משמעות חברתית. איננו עשירים, עשינו מהלך מורכב. האלטרנטיבה הייתה להמשיך בשכירות, מה שהקשה עלינו קיים חיי חברה הרצויים לקהילה כשלנו. קבוצות שיתופיות אחרות קיבלו חלל מהמוסדות המקומיים או מבית ספר כלשהו לפעילותם, אנחנו החלטנו לעשות אחרת. איננו מגדירים את עצמנו כקבוצה משימתית, כך שזה מקשה על קבלת סיוע מהעירייה. הערבות ההדדית בינינו אפשרה את זה. כל אחד לבדו, לא יכול היה להגיע לכך. אולי זה לקח שאחרים יכולים להפיק ממנו תועלת."
  
איך תקלטו מצטרפים חדשים?
"דיה לשמחה בשעתה. נצטרך למצוא פתרונות, או בסמוך לבניין שלנו, או על ידי הגדלתו."
  
אתם יותר קיבוץ מקיבוץ...
"הייתי אומר שאנחנו יותר קיבוץ מקיבוץ מופרט..."
  
איך תשלמו מיסים, כקיבוץ או כפרטים?
"איננו רשומים עדיין כקיבוץ. טכנית אינני בטוח שמשתלם להתנהל מול רשויות המס כקיבוץ. זה מצריך ניהול ספרים, רשם, כרגע אנחנו מחויבים לבניין וזה עניין מספיק גדול לטפל בו."
  
אינכם חוששים מעזיבות, אתם כמעט כמו משפחה?
"הקשרים אצלנו, בין אחד לשני, מאוד חזקים. יש לנו חוזים המאפשרים יציאה הוגנת, למי שרוצה. לא נשאיר אצלנו אנשים בכוח, המחויבות בינינו היא מאוד גדולה. כשקיבלנו את ההחלטה ללכת למגורי קבע משותפים, הזהירו אותנו מפני עזיבות. בעקבות התהליך הזה איש לא עזב. בעבר, בזמנים אחרים ומסיבות אחרות, היו אנשים שעזבו."
  
הקבוצה מעניקה ביטחון
  
אירית בן פורת (31) היא היחידה בחבורה שנולדה בקיבוץ. היא בת כברי וחיה בזוגיות עם הרן סנד, שלא נולד בקיבוץ, אך שורשיו נמצאים בו. הרן הוא נכדם של הסופרים יונת ואלכסנדר סנד שהיו חברי רביבים על לכתם. אירית עובדת בארגון כוח לעובדים כאחראית על איגוד עובדים באזור השרון ובתחבורה הציבורית. כמו אלעד גם היא עשתה קדנציה בריכוז מעגל הקבוצות. אירית חיה עדיין "בקיבוץ הישן" בקרית שלום ובקרוב תצטרף לחברים בחיפה.
  
אני תוהה באזניה לגבי התיאוריה של הסוציולוגים תמר ועוד אלמוג, כפי שכתבו אותה בספרם "דור ה-Y - כאילו אין מחר", אודות הדור הצעיר של ימינו, שמסרב להתבגר, חי את הרגע מכיסם של ההורים, ולא מתחייב לדבר, ואומר: "אצלכם במפרש זה הפוך לגמרי, לקחתם עליכם התחייבות ענקית - חברתית וכלכלית - אתם הולכים לחיים צפופים, בעולם שבו מתרבים הפרידות והגירושים והנאמנויות נסדקות."
  
אירית: "אני לא מקבלת את התיאוריה על דור ה-Y. זה לא שלדור ה-Y אין אחריות. הוא תוצר של הסרת האחריות מצד החברה כלפי פרטיה. הוא כן מחפש יציבות, רק שקשה לו להשיגה. הוא תוצר של הוויה לא יציבה ושל חברה שאיבדה את הסולידריות בתוכה.
  
ברור שיש משהו מפחיד במהלך שלנו, אבל זה מפחיד באותה המידה שאני ובן זוגי ניפרד. כקבוצה, יש לנו יותר ביטחון. אם אדם עוזב, זה אחד מתוך 16; אם זוג עוזב, זה אחד מתוך שמונה."
  
בשונה מקיבוץ רגיל, לא תוכלו לאפשר מקום מגורים נוסף לזוג שייפרד
"אינני יודעת מה יקרה אם נגיע לכך. יש אי ודאות בחיים. אני מאמינה שבחיים כקבוצה סף החרדות יותר נמוך. אורח החיים שבחרנו מעניק שולי ביטחון. יש גם חוזים בינינו למקרי קיצון. התמודדנו בעבר עם עזיבות. נשתדל לפתור את הבעיות בשיחה, כפי שעשינו עד כה. יש תקנון שקובע מה קורה כשההידברות נפסקת. גדלתי בקיבוץ כברי כשעוד לא היה מופרט, כך שבשבילי חיי שיתוף אינם דבר חדש."
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
29/12/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו