עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

יותר חזקים, פחות מעורבים
  
מנהיגות התנועה לא מינפה את היכולות שהתחזקו כדי שישמשו רוח גבית להרחבה ולהעצמה של עשיית התנועה והקיבוצים
  
בכנס הנהגות הקיבוצים שהתקיים לאחרונה, נערך סקר בין המכהנים בתפקידי הנהלה והובלה בקיבוצים, שהתמקד בין השאר במעורבות התנועה וקיבוציה בחברה הישראלית ובתמיכה בגופי החינוך, המחקר, התיעוד והאמנות. בסקר התברר כי 90%(!) מהנשאלים סבורים כי חשוב וחיוני להיות מעורבים ומשפיעים בחברה הישראלית. אותו הרוב, 90%, חושבים שנכון לבחון כל הזמן את התאמת הגופים הנתמכים והאפקטיביות שלהם במציאות המשתנה. אכן, תשובה מרשימה ומהדהדת, לכל מי שחשבו שהחברים מאסו בכל אלה. שהחברים אינם מעוניינים להשפיע, לחנך, לחקור, ליצור ולהיות משמעותיים מעבר לגדר הקיבוץ.
  
רצון להיות מעורבים בסביבה
תהיה זו יומרה בלתי אפשרית לנתח ולתאר את כל מה שהשתנה במציאות שלנו בשנים האחרונות, אך נדמה לי שאפשר לסמן כמה קווים בולטים, שהעיקריים בהם הם: התרחקות נוספת של חלקים הולכים וגדלים בחברה הישראלית מהערכים של שותפות וסולידאריות חברתית; התרחקות מההשקפה ההומניסטית, שעיקרה ראיית כל בני האדם כבעלי זכויות שוות לחיות בכבוד ולממש את עצמם ואת שאיפותיהם; השלמה עם התעשרות רבה של מעטים (ה"טייקונים") מול שחיקת המעמד הבינוני והתרחבות העוני; ייאוש הולך וגובר מהסיכוי להגיע לפתרון מדיני המושתת על שתי מדינות לשני עמים, תוך הבטחת רוב יהודי מוצק במדינת ישראל; הקצנה דתית והתחזקותם של הלכי רוח משיחיים, תוך התרחקות מהציונות המעשית, החברתית והמדינית, שייצרה והקימה את המדינה. אפשר כמובן למנות תהליכים נוספים אך די באלה כדי להבין שהחברה הישראלית הולכת ומתרחקת ממה שהיה נכון ורצוי לדעת רובנו.
  
שינויים נוספים התחוללו בקיבוצים ובראשם השינויים באורחות חייהם של רבים מהקיבוצים (בהם לא נעסוק הפעם) ויציאתה של התנועה הקיבוצית וקיבוציה מהמשבר הכלכלי שתחילתו בשנות השמונים של המאה הקודמת, משבר שההסדרים שבאו בעקבותיו נמשכו עד לשנות האלפיים. כפי שחוזר ואומר ניר מאיר, מזכיר התנועה: "נכון להיום מצבם הכלכלי של רוב הקיבוצים חזק ואיתן יותר מכפי שהיה אי פעם". משמעותית לא פחות היא העובדה שלמרות התהליכים ובשונה מכפי שנוטים לחשוב, רוב מובילי הקיבוצים (90%) השיבו שחשוב וחיוני למצוא דרכים כדי להיות יותר מעורבים ומשפיעים על הסובב אותנו. כך הם אמרו בסקר שאותו הזכרנו בראשית הרשימה.
  
במקום להרחיב, מקצצים
התובנות הנ"ל אמורות היו להביא את הנהגת התנועה לפעול ולעשות ככל יכולתה כדי לחזק ולהגביר את הפעילות המכוונת לכלל החברה הישראלית. הנהגת התנועה, הראויה לכל השבחים על המאבקים שניהלה לאחרונה בשמנו ועבורנו, לא התייצבה הפעם ולא תפסה את רגע החסד. היא לא מינפה את היכולות שהתחזקו כדי להיעזר בהן כרוח גבית ליוזמה ולהובלה. יוזמות שיביאו להרחבה ולהעצמה של עשיית התנועה והקיבוצים. יותר מכך, ללא קשר לתהליכים שהתרחשו ובניגוד למתבקש, הציעה לאחרונה מזכירות התנועה לצמצם את תקציב הפעילויות הללו ב-1.4 מיליון ₪ בשנה - סכום שמשמעותו היא כ-5,500 ₪ לקיבוץ.
  
לצערי המלצת המזכירות התקבלה ואושרה במועצת התנועה שהתכנסה לפני כשבועיים, זאת בניגוד ברור למה שרוצים ואומרים מי שהם היום הנהגות הקיבוצים. רצוי תמיד לזכור כי מפעלי התרבות והחינוך הגדולים הוקמו ברובם כאשר הקיבוצים היו כמעט דלפונים. בקיבוצי בנו הוותיקים, בשנות החמישים של המאה הקודמת, אולם מופעים גדול לאלף איש(!) הם עשו זאת כאשר עדיין חיו ב"חדרים" ללא שירותים. כך גם הסמינרים למורים, המכשירים כ-20% ממורי ישראל, הוקמו באותן השנים; כך גם מוסדות המחקר, הוצאות הספרים, הגופים האמנותיים והמפעלים האחרים. על רקע ההתאוששות הכלכלית והצמיחה של קיבוצים רבים, אפשר ונכון להרחיב היום את הפעילות ולא לצמצמה. לעשות זאת תוך בדיקה והתחדשות מתמדת ותוך חיפושי דרכים נוספות ליותר מעורבות והשפעה. לעשות זאת בידיעה שהדברים חשובים וחיוניים, כלפי חוץ ולא פחות מכך כלפי פנים.
  
נכתב בתאריך
21/12/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו