עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות
 
שיחות מעוטות משתתפים
בקיבוצים מופרטים רבים, ההשתתפות בשיחות (אספות) הקיבוץ, המתקיימות בתדירות נמוכה, היא מועטה ביותר. מיעוט המשתתפים עשוי להעיד על חוסר עניין, על העדר יכולת השפעה, ולא מן הנמנע שגם על חוסר זמן. "התחייבויות קודמות". בשיחות הקיבוץ לא נחרצים עוד גורלות, לא נגזרים דינים. מובאים בהם בעיקר נושאים כלכליים, פה ושם נושאים שיש להם נגיעה והיבטים משפטיים. שיחת הקיבוץ, כמוסד חשוב ומרכזי בתולדות הקיבוץ ובהווייתו, מאבדות, בהדרגה, מערכן, מחשיבותן, מתועלתן.
  
אמר הבנאי
"ואללה, אתם חיים בגן עדן. מה חסר לכם? לא חסר לכם כלום. אם הייתי יהודי ואם הייתי צעיר יותר הייתי בונה כאן גם את הבית שלי."
  
הורים באור אחר
יש ילדים שרואים את הוריהם - עדיין, בעיקר את אביהם - באור דמדומי הבוקר בצאתם, ובאור נגרע, אחרון, של דמדומי הערב, בחזרתם. אחד המשפטים הראשונים שהם לומדים הוא "אבא בעבודה" ו"אימא בעבודה". דומה כי מספר האימהות השבות בשעות מאוחרות מעבודתן אינו נמוך באופן משמעותי ממספרם של הגברים. ספק אם מי מייסדי הקיבוץ (ובניהם) שהוויית "העבודה היא כל חיינו" היתה טבעית ומובנת עבורם אבל תוקפה פג, רשמית, החל מהשעה ארבע אחר הצהריים, היו יכולים לשער עידן חדש ייכנס בשער הקיבוץ, אפילו הוא סגור, שבו תוקפו של המושג יהיה עז ומובהק יותר, הרבה יותר, בקיבוץ המופרט, ויימשך רחוק ועמוק אל תוך דמדומי הערב.
  
האם המטה השיתופי הוא מטה קסמים?
אני מאוד מקווה שהתשובה לשאלה שבכותרת היא חיובית. בסיכום פגישת פורום הנהגות הקיבוצים השיתופיים שנערך בספטמבר, שאותו קראתי בעיון ובאהדה, פורסמה, בין השאר פנייה "אליכם" (גם אליי?) "להירשם או לעודד אחרים מקיבוצכם שיש להם מה לתרום בנושא", להירשם לצוותי עבודה בחמישה נושאים. שלושה מהם הסבו אליהם את תשומת לבי יותר מהשניים הנוספים: 1. הגברת האמון בקיבוץ, השיח, המחוברות והמוטיבציה 2. מיתוג מחודש של הקיבוץ השיתופי 3. משימתיות ומעורבות בחברה. קריאתם של הדברים בעיניהם של חברי קיבוצים שיתופיים שונה, אני מניח, תכלית השוני מקריאתם בעיני חברי קיבוצים מופרטים. אני מעז לשער, בזהירות המתחייבת מאמירת דברים- או כתיבתם - העשויה/עלולה להיקרא כהכללה, כי חברי הקיבוצים המופרטים ייתקפו אדישות או פיהוקים לגבי שלושה סעיפים אלה, אשר אף לא אחד מהם רלוונטי לחייהם, כל סעיף בגלל סיבה שונה: חברים שחשים שהקיבוץ רק לוקח מהם ואינו נותן להם כל מענה לצרכיהם (להוציא תשתיות, נוי ובריכת שחייה ואולי עוד מתי מעט דברים) לא יכולים להגביר את האמון בו. הם לא תמימים לחשוב כי הקיבוץ יגביר את אמונו בהם. מיתוג מחדש של הקיבוץ השיתופי נדמה להם כהשקעת מאמץ לשווא, כמשהו שעבר זמנו, כניסיון שלא יצלח (כשלעצמי, אני מאחל ומקווה, בחום לבי, שהוא כן יצלח). משימתיות ומעורבות בחברה נתפסת לרוב חברי הקיבוצים המופרטים כמשהו ששייך ל"משוגעים לדבר", משהו שרק למתי מעט יש רצון, זמנן ואנרגיה לעסוק בו. כדי להשפיע על המציאות, אולי אף לעצב אותה בצלם השקפת עולמו הקיבוצית ובדמותה, נדרש, אכן, לגעת בה במטה קסמים.
  
פינת הילדים (למבוגרים)
אנחנו לא נעשים צעירים יותר, אנחנו רק נעשים ילדותיים יותר.
  
שורה תחתונה
האם מה שנחשב ל"סחיבה" בקיבוץ השיתופי הוא גניבה, פשוטה כמשמעה, בקיבוץ המופרט?
  
נכתב בתאריך
19/12/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו