עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (106) / דגדוג נעים

עשה את הדבר הנכון. זה ישמח מספר אנשים וידהים את השאר. מארק טוויין
  
לפני מספר ימים אספו מאור בני האהוב ובת דודתו חלזונות מן הגינה של אמי כדי לעזור לה להיפטר מהם, ואז הלך מאור למקום מרוחק ושיחררם. אתה יודע אבא, הוא אמר, לפעמים כשעושים מעשה טוב חשים דגדוג נעים. הוא נזכר בלורד הייטר, האיש הרע ב"וונדר מציל את העולם" שיום אחד עזר לגברת זקנה שהפילה את ארנקה, ואמר: אז זו ההרגשה שכולם מדברים עליה כשאתה עושה מעשה טוב? אני רוצה עוד!
  
אני חושב שאין הבריות מעריכים די הצורך מעשים טובים, ועוד פחות מזה מעשים נכונים. לפעמים צריך לעשות את המעשה הנכון, פשוט משום שהוא המעשה הנכון. בחיים בכלל ובפוליטיקה בפרט. למשל, אני חושב, אילו אני ראש ממשלת ישראל, הריני קורא לכל אויבינו לשאת ולתת עימנו ללא תנאים מוקדמים, על מנת לחתום על הסכם שלום, והריני פונה אליהם כולם ביחד וכל אחד לחוד, והריני כולל בקריאתי גם את האויבים הפאסיביים - לשאת ולתת עימנו על מנת לחתום על הסכם שלום. בכך אכלול את האומה הפלסטינית, כמובן, את לבנון, את סוריה, את איראן, את עיראק, את ערב הסעודית, ואולי אף את סודאן, לוב, אלג'יריה וטוניסיה. אבל לא אכלול ארגונים כמו החמאס, או את הארגון לשחרור פלסטין, או או החיזבאלה, או מה שלא יהיה. וזה בכלל לא משנה שהאנשים הכלולים בכותרת "ההנהגה הפלסטינית" הם אותם אנשים הכלולים ב"חמאס ובפת"ח", כי למדינה יש מלחמה עם מדינה או עם הנהגה של אומה, לא עם ארגון. והריני חוזר על קריאתי זו שוב ושוב, לפחות פעמיים בשבוע.
  
למה אין בישראל מנהיג שעושה זאת? כמובן: כי אומרים שזה ייכשל, שהתגובה מן הצד השני תהיה מאכזבת. למה אין בישראל מנהיג אופוזיציה, או איש ציבור או תקשורת שקורא למנהיג לעשות זאת? כמובן: כי אומרים שזה ייכשל, שהתגובה מן הצד השני תהיה מאכזבת. זה אווילי: שהרי ישראל יוצאת מחוזקת מן הצעד האמור מצד ההנהגה, או אף מן הדרישה הציבורית מן ההנהגה לנקוט את הצעד האמור, גם אם זה נכשל וגם אם התגובה מאכזבת.
  
אני מבקש לתת דוגמא. בפברואר 1973, 8 חודשים לפני מלחמת אוקטובר, שלח נשיא מצריים לראש ממשלת ישראל מסר דרך היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן כי הוא מוכן לעשות שלום תמורת נסיגה ישראלית מסיניי שתימשך בין 10 ל- 15 שנים, ותוך מוכנות להשאיר בידי ישראל שליטה בנקודות מפתח בחצי האי. ישראל גלילי דרש להעלות את הצעת סאדאת לדיון בקבינט, אך גולדה ודיין מנעו זאת. מאז ועד היום עוסקים בישראל בהרחבה בכל שנה, בכל השאלות הנוגעות למחדל המודיעיני והצבאי של אותה מלחמה – אבל על הסיפור הנ"ל: יוק. מדוע?
  
שתי תשובות ניתנות: האחת היא זו, שהתנהגותם של גולדה ודיין מובנת לאור העובדה שתנאיו של סאדאת היו בלתי קבילים. זה מטורף: שהרי זה אינו מצדיק מניעת דיון, ואינו מצדיק הימנעות מתגובה בנוסח של "בוא נדבר". התשובה השנייה היא שגולדה ודיין האמינו שהצעתו של סאדאת לא באה בתום לב. זה מטורף עוד יותר: שהרי הדרך להגיב לחוסר תום לב היא על ידי שמניחים תום לב ומשאירים לצד השני לדפוק את עצמו. אמר ג'ון לנון: כל מה שאנו אומרים הוא, תנו לשלום הזדמנות. הוא לא אמר שזה יביא שלום: רק שזה הדבר הנכון לעשותו. ואני מוסיף: נכון לא רק מוסרית אלא גם פוליטית. איך זה שאני הקטן יודע זאת וגולדה ודיין וכל ההנהגות התקשורת הישראלית לא?
  
מאור בני האהוב: זה נכון שפעמים רבות אין אנו יודעים מהו המעשה הנכון, ושפעמים רבות אנו בטוחים שאנו יודעים ואנו טועים. אני בטוח שיש שיגידו שאפילו לשחרר חלזונות זה לא נכון, כי הם מזיקים. ולפעמים אנו יודעים מהו המעשה הנכון, ואנחנו צודקים, אבל בכל זאת עדיף לא לעשות אותו, למשל, אם המחיר גבוה מדי. מה עושים עם כל זה? אני מודה: איני יודע. צריך לדבר. הבעת המוכנות לדבר היא כמעט תמיד המעשה הנכון. גם אם אין דגדוג נעים.
  
נכתב בתאריך
18/12/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו