עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הכול צפוי? אבל הרשות נתונה
  
שהרשות נתונה תמיד ובכול תנאי לכול אדם באשר הוא להיאבק על מימוש ערכים, אמונות ודעות אישיות לפי אמונתו

  
בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת האמנתי אמונה מלאה בסיכוי להגשמת הסוציאליזם בכול העולם בימינו אלה בהנהגת ברית המועצות. האמנתי יחד עם רבים מחברי, במנהיגותו של סטלין "שמש העמים", מנהיג המדינה המקיימת במסגרתה משטר סוציאליסטי צודק, שניצחה את הצבא הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה ובכך הצילה את חייהם של רבים מאזרחי העולם, כולל את אלה שחיו בתקופה זאת בארץ ישראל.
  
במהלך שנות השישים והשבעים התערערה אמונתי, אמונתנו, בברית המועצות ובמנהיגותה. הבנתי שאמונתנו "בצדק הסוציאליסטי" המתגשם בברית המועצות הייתה שגויה. רבים מאזרחי העולם, כולל תושבי ארץ ישראל, חלקם הגדול משכילים ויודעי ספר, הלכו שולל אחרי אמונה מעין דתית ששיבשה את יכולתם לבדוק באופן רציונלי את המתרחש במולדת הסוציאליסטית בהנהגתם של סטלין ויורשיו.
  
את האמונה המוחלטת ברעיון הסוציאליסטי-קומוניסטי החליפה האמונה הכמעט דתית בקפיטליזם. את האמונה בסולידריות וצדק חברתי ירשו קדושת זכויות הפרט שבאה לידי ביטוי לעיתים קרובות באמצעות קפיטליזם חזירי. החזק והמוכשר זוכה, החלש וחסר האמצעים משלם את כול המחיר. רבים ראו בהתנהלות על פי העקרונות האלה את הדרך הטבעית וההכרחית להתנהלות חברתית.
  
הקיבוץ גם הוא עבר תהליך דומה. מקיום שוויון קיצוני שלעיתים התאכזר לחבריו בשם האידאל, עבר הקיבוץ לחברה הבנויה על היסודות קפיטליסטים שמתמצה בהגדרה של "כול אחד בעצמו ולעצמו". הרעיון של שוויון ערך העבודה הוחלף במדרג משכורות בהתאם למקובל בחברה העירונית.
  
לאורך כול התקופות היה מיעוט שהתנגד לעמדת הרוב. גם בקיבוצי השומר הצעיר היו חברים שהתנגדו לראות את ברית המועצות וסטלין מנהיגה כמחוז חפץ שאליו צריכים אנחנו לשאוף. רובם הצניעו את עמדותיהם ורק מעטים השמיעו אותן בקול רם ובוטה. מעטים עוד יותר היו המתנגדים להפיכת החברה הישראלית לחברה קפיטליסטית המקדשת את החזק, העשיר והטייקון.
  
ובאשר לקיבוץ. גם בתקופת הפריחה הרעיונית של שנות החמישים ותחילת שנות השישים היו חברים שהתנגדו לקיומו של השוויון הטוטאלי ולהעדפת האינטרסים של הכלל על אלה של פרטים שלעיתים קרובות נתפסו כחריגים. גם קולם של אלה כמעט ולא נשמע בציבור.
  
בפרספקטיבה של זמן ומאורעות אנחנו יכולים כיום לשאול את עצמנו איזה דעה הייתה צודקת יותר.
  
האם צדקו המתנגדים לעמדת הרוב בכול הקשור ליחסנו למשטר הנוהג בברית המועצות?. ומה עמדתנו לגבי אלה שדגלו בתפיסות של הקפיטליזם החזירי שירש את האמונה הסוציאליסטית - הסולידרית? מי צדק כאשר ניהל מאבק נגד הטוטליטריזם השוויוני הקיבוצי, שהתקיים בקיבוצים בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים.
 
נראה לי שבכול שלושת הדוגמאות שהבאנו למעלה הצדק היה עם המיעוט שלעיתים היה מיעוט נרדף ולעיתים אפילו מקופח. מסתבר שלעיתים קרובות הרוב האמין שבאמת הכול צפוי ולכן הוא נוקט בדרך הנכונה הרואה את הנולד להתקיים ולהתפתח.
  
לעיתים אני מתרשם שהצודקים שעמדתם לא התקבלה מתייאשים ומפנים את הזירה למי שזכה ברוב התומכים, וכתוצאה מכך גם בעמדות שליטה והשפעה.
המתנגדים לתמיכה בלתי מסויגת בברית המועצות הודרו מלכהן בעמדות מפתח תנועתיות. המתנגדים לתפיסות הקפיטליסטיות הקלסיות נדחקו את קצוות המחנה. וגם המתנגדים לתהליכים הקפיטליסטים שעוברים בימים אלה על הקיבוצים נתפסים לעיתים קרובות כשייכים למחנה אנכרוניסטי שעבר זמנו.
  
העתיד יוכיח מה יהיו המחירים של הפיכת הקיבוצים לגופים רכושניים הדומים יותר ויותר לגופים הפועלים בסביבתם.
  
המתנגדים לתהליך זה לא יזכו להיות בזירת הפעילות, בדומה לחברים שהתנגדו לסגידה לברית המועצות בזמן אמת. והשאלה העולה: האם חבר הרואה את עצמו כמחזיק בעמדה צודקת חייב לקבל על עצמו את דין הרוב גם אם הוא משוכנע שהצדק אתו.
  
הכול צפוי? לא בהכרח. מסלולי החיים מגוונים, מתפתלים ומלאי הפתעות. רוח הזמן המשפיעה על דעותיהם של רוב הציבור, משתנה במהלך השנים והאירועים.. בעבר נשבה בכיוון השמאל וכיום היא נושבת לכיוון הימין הלאומני. מה שבדרך כלל לא משתנה זאת היא מערכת הערכים בהם מאמין האדם. האמונה בשוויון וסולידריות אנושיים עומדת בניגוד חריף ללאומנות וקיום של פערים כלכליים - חברתיים. מכאן שהרשות נתונה תמיד ובכול תנאי לכול אדם באשר הוא להיאבק על מימוש ערכים, אמונות ודעות אישיות בהן הוא מאמין.
  
נכתב בתאריך
11/12/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו