עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים

נכון, זה הכול אולי וחישובי הסתברות, אבל לפעמים, צוללת שמופיעה במערכה הראשונה, יורה את ה"מכה השנייה", כתגובה "למכה הראשונה" שכבר חיסלה כאן הכול. ואז, לאן ישובו כל מלחיה, איכה תגיע הצוללת לחוף, כשכאן לא יהיה כלום? למי הם יספרו? בשביל מי הם יוציאו אלבומים? המדור הפעם בחסות גרעיני עפולה
  
פיצוח גרעינים
  
מעת לעת אני מהרהר בגורלם של האנשים הספונים בצוללות השמורות - טוב, רק לפי פרסומים זרים - לטובת "המכה השנייה"; הצוללות אשר משייטות במימי המזרח התיכון וגם הרחק מזרחה מהם; הצוללות אשר אמורות להרתיע את האויב מפני שיגור המכה הראשונה ואמורות להגיב עליה בטיליהן, אם ישגרה, לאחר שכבר לא נהיה; הצוללות שאמורות לדאוג שהמשחק ייגמר "בתיקו אפס": כלומר, אנחנו אינם וגם הם לא יהיו. לא חשוב ששני הצדדים מפסידים, העיקר שאין מנצח.
מה יקרה לימאים האלה שלנו, לאחר שהם "ירביצו" את המכה השנייה? לאן הם יחזרו מן הים כשכולנו וגם משפחותיהם, כבר לא נהיה; כשהארץ תהיה עשנה ורעילה וגם "סימונה מדימונה" לא תישאר כדי לשמש להם מקלט. אל איזה מזרח תיכון הם יחזרו, באיזה נמל ישראלי הם יעגנו, איכה תגיע הדוגית לחוף?
טוב, תרגיעו, זה הרי הכול "כאילו". בניגוד לטנקים, מטוסים, רובים ורימונים, שמייצרים אותם כדי להשתמש בהם - אם לא משתמשים, עוד יותר טוב - את הצוללות שהן יקרות פי כמה וכמה מייצרים, אפריורית, כדי שלא יירו מהן. הטילים שבתוכן הם רק כדי להרתיע: אם תחסל אותי, אני אחסל אותך, אז עדיף שלא תתחיל. זהו נשק במיליארדים שלא נועד לשימוש. אלא אם...

צוללת דולפין. לאן ישובו הבנים מן המכה השנייה?
  
ולפעמים המלחמה נמשכת

בפועל, אם ללמוד ממה שקרה מאז השימוש היחיד בו, הפצצות ששוגרו אל הירושימה ונגסקי בסוף מלחמת העולם השנייה, ההרתעה שלו היא יחסית. אולי היא מונעת מלחמת שמד טוטלית, אבל לא מונעת את היכולת "לעשות את המוות" ליריב במלחמות יותר "קטנות".
ארה"ב ירקה דם בקוריאה, בווייטנאם, בעיראק ובאפגניסטן, איבדה עשרות אלפי חיילים ולא עזר לה הארסנל הגרעיני שבידיה. גם לא לרוסיה באפגניסטן ובצ'צ'ניה וגם לנו לא ממש לאורך השנים. הוא אולי ביטל אצל האויב את המחשבה על השמדתנו הטוטלית בנשק, אם הייתה כזו, אבל לא מנע מלחמות שגבו הרבה אלפי הרוגים.
ובמה נשק גרעיני ירתיע, למשל, מחבל מתאבד שהחליט לפוצץ מטוס חטוף על יעד אסטרטגי כלשהו? וחוץ מזה היום יש דרכים לבטל ישות מדינית, לא חובה לחסלה: ישנם תהליכים דמוגרפיים המשנים פני מדינות, ישנן מלחמות אזרחים, מלחמות באמצעות ארגונים שלוחים המביאות סוף למצב קיים, שהוא אמנם לא "הסוף של כל הסופים", אבל סוף לפי רצונו של הצד החזק, או הנחוש יותר; אפשר לכבוש את אויב מבפנים בלי לכלותו.
  
***
  
מעניין מה חשבו בליבם אדריכלי מאזן האימה כאשר כוננו את הסדר הזה לאחר מלחמת העולם השנייה, בצל זוועותיה. הייתה מן הסתם גם מחשבה שנשק גרעיני הוא תעודת ביטוח כללית מפני המשך המלחמות. לפחות בין אדריכלי דימונה שלנו, הייתה מחשבה כזו. בתחילת שנות הששים של המאה שעברה, היה כאן ויכוח גדול בו טענו חסידי הפצצה, כי קיומה וההכרזה על כך, ייתרו את הצורך בנשק קונבנציונלי כבד; היא לבדה כבר "תעשה את העבודה".
סיפור רכישת הצוללות הגרמניות, גם בניכוי החשדות לשחיתות שדבקו בו, מעורר הרבה מחשבות על האבסורד שיש בקניית תעודת הביטוח הנוספת הזאת.
שהרי מי יודע מה יתרחש באזור עד מועד הגעתן, באמצע העשור הבא? האם איראן תישאר אותה איראן? האם מזרח התיכון יישאר אותו מזרח תיכון, בגל המהפכות שהוא עובר? השאלות הללו לא נשאלות בעלמא, שהרי שר הביטחון המסולק, יעלון, לא ראה ברכישתן, כבר עתה, צורך דוחק.
  
אזהרת הנשיא
  
ב-17 בינואר 1961, נשא דווייט אייזנהואר, נשיא ארה"ב דאז, את נאום הפרידה שלו מן התפקיד, בטרם החליפו ג'ון קנדי, שהתנגדותו למיזם של דימונה - במהלך כהונתו הקצרה כנשיא, בטרם נרצח - חוללה זעזועים טקטוניים בפוליטיקה של מדינת ישראל. בנאומו יוצא הדופן, תקף אייזנהואר - גנרל מוערך בעברו - את הברית המתהווה בין ראשי מערכת הביטחון האמריקאית לבין תאגידי ענק פרטיים שסיפקו לה כלי נשק ומוצרים ביטחוניים אחרים, והזהיר כי לברית הזאת עלולה להיות השפעה מסוכנת על החלטותיהם של אנשי הדרג הפוליטי, ותוצאות המנוגדות לאינטרס של אזרחי ארצות הברית. אייהנהואר קרא להישמר מפני רכישת השפעה לא רצויה, באופן ישיר או בעקיפין, של הקומפלקס הצבאי־תעשייתי ולמנוע מן "המשקל של השילוב הזה לסכן את החירויות שלנו ואת התהליך הדמוקרטי."

דווייט אייזנהאואר. הראשון שזיהה
  
בספרו החשוב ורחב היריעה של אדם רז "הקרב על הפצצה" (הוצאת כרמל), יש תיעוד מפורט של המחלוקות בתוך הפוליטיקה הישראלית סביב הקמת הכור בדימונה, שחצו מפלגות ומחנות. אנשי אקדמיה מן "הוועד לפירוז גרעיני", בהם הפרופסורים ישעיהו לייבוביץ',' מרטין בובר, ואלימלך אורבך, שללו את המיזם בטענות של מוסר הקשורות לאופיו של הנשק הזה; בטענה שפצצה בידינו תחיש מרוץ חימוש גרעיני באזור, ובטענה שהמיזם, החשאי מטבעו, מעניק עצמה אדירה ושליטה בלתי מבוקרת על משאבים לקבוצה המנהלת אותו, באופן העלול לפגוע בחיינו הדמוקרטיים. ראו אזהרת אייזנהאואר. ואכן, המאמצים שעשו בשעתם בן גוריון ופרס מטעמו, כדי להשתיק קבוצה זו, מציבים באור חיוור למדי את התלונות שיש לנו כיום על מחנק דמוקרטי השורר כאן.
  
שורשי המחלוקת בין הסיעות בישראל סביב המיזם הגרעיני נגעו בהרבה עניינים אסטרטגיים, אובייקטיביים לכאורה, אבל היו בהם גם הרבה מאבקי כוח ושליטה על ברזי הכסף הביטחוני. ביני לביני אני תוהה אם תפיסת "הווילה בג'ונגל" שכוננו כאן, הייתה השתקפות של מצב ריאלי, או שהיא נועדה לצורך סינכרוניזציה עם המיזם הגרעיני.
  
ומכיוון שנושא הגרעין רווי בהרבה הנחות, השערות והסתברויות, הנה עוד תסריט שראוי להרהר בו: מה יקרה, חלילה, אם האיראנים (למשל), קודם שיתנו את המכה הראשונה, יטביעו לנו את צוללות המכה השניה? האם יש לנו אמצעים כדי למנוע את המכה המקדימה שנועדה לחסל את המכה השנייה שנועדה להגיב על המכה הראשונה? אם אין, הנה עוד רעיון לעסקת רכש, שתאפשר מכה קדם מקדימה למכה המקדימה שנועדה לחסל את המכה השנייה, בטרם תגיב על המכה הראשונה.
  
באין מולדת
נחזור למלחינו שבתוך הצוללות. נראה לי שיש לתת למשפחותיהם מעמד שהוא מקביל למעמד עד מדינה ולאפשר להן מקלט בחו"ל, לא חלילה משום שפשעו, אלא כדי שיהיה לילדים שהרביצו את המכה השנייה אל מי לחזור ולמי לספר, כי כאן כבר לא יהיה כלום. נכון, הכול זה כאילו, אבל לפעמים, צוללת, גרמנית ולא רק, שמופיעה במערכה הראשונה, יורה את המכה השנייה.
  
***
  
אולי מקרה, אולי לא, המילה "גרעין" נעשתה סמן של שני דברים הפוכים באופן קיצוני: צמיחה וחורבן. גרעין שזרעת יצמיח שתיל ושיח ויישוב; גרעין שביקעת - יחרב עולם. אפשר להניח שהשפה העברית חשבה על הצד החיובי של הגרעין, לא על גרעין שיתיך אותנו ובשל מחירו יהיה גם זרע שינביט הרבה שחיתות.
  
צוללת הכזבים
  
ספרי צוללת הכזבים
כיצד שימרון נהיה עשיר גדול
על מה קופון גזרו מתווכים
ואיך שהתחרבן פתאום הכול
  
בסבלותיו סיפר ביבי
"הכל עבר רחוק, לא על ידי"
איש לא חתם בכתב ידו
הכל נקי וצח כהלכתו
  
ספרי צוללת גרעינית
על מה הלכו מיליארדים כך לשווא
מאן באו כל הכזבים
ומה גרסו ביבי וסביבותיו
  
שלחו הם חומר הלבנה
מסופר-טנקר, בצפון טס לו
אמרו הם שעכשיו שריפה
ולא הזמן לדון בצוללות
  
שווא נחפש במספרים
בתוך תסבוכת של שקרים
אש כבר בוערת בהרים
והחום כה כבד.
  
גם אם יורחק הבלוף מאוד
אנו נדוש בו עוד ועוד
הוא לעולם עוד יעמוד
כמו חץ בחזה
  
ספרי צוללת גרעינית
היכן צפויה מכה שניה ליפול
שמינו מלאים עבים
הראשונה הרי נפלה כבר פה
 
מילון הגדרות
  
כיפה אדומה - כיפה סרוגה שראתה הטרדה מינית
לא פידלנו - מות קסטרו
אימפוטנט - כל מי שכפוף לתקנון
סופר טנקר - מטוס כיבוי המתפקד כמתדלק של הסקרים של ביבי
בעילה בהסכמה - גרסה הלכתית של בעילה בהסמכה
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
8/12/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו