עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות
  
אפשר לזכור אחרת
לקראת מועד קיום עצרת ההמונים לציון יום השנה ה-21 להירצחו של ראש ממשלת ישראל לשעבר יצחק רבין ז"ל, התברר כי משנה לשנה מתגבר הקושי להשיג את הכסף הנדרש למימונה. אני מבקש לזהות בקושי הזה את היטשטשות אותו חלק בזיכרון הקולקטיבי של האומה, "שטופת דמע", המתמצה במלים לעולם לא נשכח, לעולם לא נסלח. ובשבועת אי שחרורו של הרוצח, יגאל עמיר, ממאסר העולם שבו הוא נתון. לעולם. לעולם לא.
מתבקשת גם הודאה בכך כי קיימת בעיה לא רק בסדקים הנפערים בחומת הזיכרון הבצורה - סדקי טשטוש, הכחשה, והשתלטות שגרת החיים, שתמיד עושים את שלהם ואת שלנו בעת ובעונה אחת - אלא גם במתכונת של עצרת המונים כביטוי לזיכרונו של "האיש ההוא".
אולי יש מקום וטעם, חרף הצלחתה, המפתיעה בריבוי משתתפיה, של העצרת "הספונטנית" שהתארגנה על ידי יוזמות של יחידים ונערכה לפני שבועות אחדים, לבחון מתכונת שונה לציון הרצח. מקום אחר. אופן שונה של טקס. בלי "שרים בכיכר", בלי נאומים שתמיד ידגישו בהם הנואמים, גם אם לא בכוונות מכוונים את המפריד, הקורע, המשסע, המפלג. את "אנחנו" מכאן ואת "הם" משם. את השפיות של השמאל המובס והכאוב לעומת הטירוף של הימין.
העצרות ההמוניות עושות רע לזיכרון של יצחק רבין. במקום לאחד, הן מפלגות. במקום לאחות, הן קורעות. הן הולכות למקום לא טוב. אולי אפילו למקום מסוכן. מי שרוצים לזכור מוזמנים, לדוגמה, לעצרת השנתית על יד קברו של רבין בהר הרצל, שאותה מארגן, זו השנה ה-21, בשקט, כראוי, מי ששימש לפנים כעוזרו, אריה ברוש ממושב מולדת. גם השנה, בארבעה בנובמבר, פקדו את המקום ובאו לכבד את זכרו של רבין, להתאבל ולכאוב, 300 איש.
אינני חושב שנכון יהיה לנסות לארגן עצרת המונים בכיכר ביום השנה ה-22 להירצחו של רבין בשל הצלחת העצרת הלא מתוכננת שנערכה השנה והתארגנה בעיקר הודות למסרים על קיומה ועידוד אנשים להשתתף בה באמצעות פייסבוק.
נכון וראוי לזכור, גם להזכיר, אבל לא עוד בראש חוצות, בעצרות אשר צביונן הפוליטי המובהק מצטייר, עדיין, ואולי אף ביתר שאת, כניסיון של השמאל לבדל עצמו כמחנה שוחר שלום בעוד מן העבר השני, נוכח- נפקד, ניצב מחנה הימין המחרחר, לכאורה, מלחמה. לא נכון ולא נבון לזכור כך את רבין.
  
אני צוללת
אם הוא לא ידע אני צוללת. הוא ידע. איך לא יידע כשהריח המבאיש מכה גם בנחיריו של אחרון התתרנים. אבל הבעיה היא לא מה קורה מתחת לאף שלו כשאינו יודע אלא כאשר הוא יודע. הוא ידע על המנהרות. ידע, אבל לא יידע את מי שהיו אמורים לדעת. את מי שהיו חייבים לדעת. בין שהוא יודע ובין שאינו יודע, נזקו המצטבר עצום. אנחנו עוד נראה את הימים האחרים, שבהם יתברר עד כמה ידע, עד כמה – רחוק ועמוק- הייתה ידיעתו מגעת. וההכחשות, וההסתרות וההערמות, והכחש, והבחש, והרחקת העדות לא היו אלא רימון עשן שפוצץ עלינו כדי להסתיר, כדי להסתתר. עד שאור השמש, בסיועה של מערכת המשפט, יחטא את הזיהום ואת הזוהמה ואת כל מה שהשפך את מקומותינו לסדום ועמורה.
  
פינת הילדים
הליטוף הכי מהי והכי קצר
הופך את האצבעות לפרפר.
הוא עושה חם ונעים בכל הגוף
לפני שהפרפר ממשיך לעוף.
  
שורה תחתונה
אומרים ששתיקה זהב. אני מכיר אנשים ששותקים כמו דגים ולא מקבלים אפילו כסף.
  
נכתב בתאריך
5/12/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו