עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

נגד הרוח
  
גילוי אומץ לב אזרחי מחייב נקיטת עמדה גם כאשר היא מציבה את הנוקט בה מול הרוב החושב אחרת ואף מול סנקציות אפשריות
  
צפיתי בחלק הראשון של תכנית הטלוויזיה "עובדה" העוסקת בפרשת שחרורו מהכלא של גלעד שליט. ראש הממשלה באותה תקופה, אהוד אולמרט, קבע שגלעד שליט הוא השבוי הישראלי שישב בכלא הכי הרבה זמן וחזר חי. במהלך הכתבה תוארו התנאים הקשים בהם נאלץ גלעד שליט לשהות במהלך חמש וחצי שנים בהן היה שבוי. נרמזו עמדותיהם של אלה שחשבו שאסור היה לחתום על ההסכם הקובע שגלעד ישוחרר תמורת כ-1200 אסירים של החמאס הכלואים בבתי סוהר ישראלים. נרמז וניתן היה להבין, אבל רובם ככולם לא העזו להשמיע את עמדותיהם בזמן אמת ובגלוי, וזאת נוכח עמדת המשפחה ומאות אלפי האוהדים שיצאו לרחובות בקריאה לעשות הכול כדי להביא את השבוי הישראלי הביתה.
  
גם אני חשבתי כמו הרומזים והמגמגמים ולא העזתי להביע את עמדתי. לא שהשמעת עמדתי בגלוי היה בה כדי להשפיע על עמדות הציבור או הממשלה שנסחפה על ידי הגל ששטף את הרחובות למען שחרורו בכול מחיר של גלעד שליט. אלא שהרגשתי אז ואני מרגיש גם היום שהשתפנתי. חששתי מדעת הסובבים אותי שרובם ככולם היו משולהבים ותמכו כמעט ללא תנאי בעסקת השחרור שהלכה והתבשלה בין ישראל לארגון החמאס.
  
בדקתי את עצמי חזור ובדוק מה הייתה עמדתי אם היה מדובר בבני שלי ולא בגלעד שליט שאותו ואת הוריו איני מכיר כלל. תוצאות הבדיקה נשארו לא מובהקות גם לי. אני יודע שגילוי אומץ לב אזרחי מחייב נקיטת עמדה גם כאשר עמדה זאת מעמידה את הנוקט בה מול הרוב החושב אחרת. ולפעמים ינקטו נגדו גם סנקציות חומריות או כאלה שיפגעו במעמדו החברתי. תכנית עובדה ששודרה בערוץ עשר של הטלוויזיה הזכירה לי את אי עמידתי בנורמות שאמור הייתי לעמוד בהן, שפירושן המעשי הוא נקיטת עמדה ברורה ופומבית בנושא הרגיש והטעון שהעסיק את הציבור הישראלי במשך חודשים רבים. וזאת אם היה ברצוני להיות נאמן לעצמי ולאמונתי.
 
נכתב בתאריך
20/11/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו