עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים
  
על "אופק", הבנק החברתי שיצא לדרך והחל להעניק אשראי לחבריו. ראיון עם המנכ"ל תום דרומי-חכים; ועל אמריקה ששבה והוכיחה כי היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות (והבלתי נתפסות) בהחלט
  
האופק נפתח
  
לקח ארבע שנים, אבל זה קרה. אוכל כעת לחייך בפני שלושת חבריי - אותם שכנעתי מזמן לרכוש מניה בסך 3000 ₪ בבנק החברתי "אופק", לאחר שחשבו כי הניחו כספם על קרן הצבי - ולהגיד: "אמרתי לכם, בסוף יהיה לנו בנק". טוב, בשלב זה לא בדיוק בנק, אלא אגודת אשראי, אבל התחושה היא שמדובר בתחילתה של מהפכה. מוסד פיננסי של חבריו ולמענם.
  
כדי שאפשר יהיה להתחיל במימוש הפרויקט היה צריך להתחלף שר האוצר והמפקח על הבנקים שצמצמו את הדרישה הדרקונית שתקעה את הפעילות במשך זמן רב, להון עצמי מ-75 מיליון ₪ ל-3 מיליון ₪, תוך הגבלת היקף הפעילות ל-1.5 מיליארד ₪ להלוואות ו-1.5 מיליארד ש"ח גם לפיקדונות. ההתחלה תהיה כאגודת אשראי, בציפייה שעם התרחבותה, אפשר יהיה להקים את הבנק. הסכום הזה, של 3 מיליון ₪ שכבר יש בידי "אופק" מאפשר לאגודה להתחיל לרוץ.
  
כדי להרחיב את מספר חברי האגודה הוחלט בשבוע שעבר, באסיפה כללית והצבעה אינטרנטית, להקטין את גובה עלות רכישת מניית החבר מ-3000 ₪ - סכום שהקשה מאוד על גיוס חברים נוספים - ל-1000 ש"ח. בנוסף, מי שרכש מניה ב-3000 ₪ רשאי להמירה ל-3 מניות ויוכל לחלק שתיים בין קרוביו ולצרפם לאגודה.
הקמת אגודת האשראי אופק, הזכירה לי ימים נשכחים – לפני ארבעים שנה - שבהם בהנהלה הראשית של בנק הפועלים, כשעוד היה של חברת העובדים, ישבו חברי קיבוצים, לפי מפתח תנועתי: גדי גיל מהאיחוד (גבעת חיים) ומשה אולניק מהמאוחד (רביבים). קיבוצניקים שגדלו עם הבנק. היו זמנים.

תום דרומי-חכים. אל תקראו לי בנקאי
  
בעזרת חוק ההסדרים
עו"ד תום דרומי-חכים מקיבוץ פלך (בן מצר, 34), מנכ"ל "אופק", מבקש לא להיקרא "בנקאי", אלא מנכ"ל האגודה, שבהמשך תהיה אגודת אשראי.
  
לדבריו, כבר הוחל במתן שירות פיננסי ראשון של הלוואות לחברים, או להשקעות חברתיות, המוגבלות לגובה של 50 אלף ₪ להלוואה. גובה הפקדות החברים בהשקעות החברתיות איננו מוגבל.
  
מה גובה הריביות באופק?
"הריבית השנתית למשקיעים צפויה להיות כ-4%; הריבית להלוואות למטרות חברתיות היא בטווח של 3.5%-7% ואילו להלוואות של חברי אופק הריבית תהיה 3.5%, לאחר חיתום ובדיקת יכולת החזר. משיכת ההשקעות יכולה להיעשות תוך זמן קצר, ללא קנסות יציאה."
  
אפשר לישון בשקט עם האיתנות הפיננסית שלכם?
"יש לנו שת"פ אסטרטגי עם חברת 'טָריָא' שמרחיבה את היכולות הטכנולוגיות והפיננסיות שלנו. המערכות כבר עובדות מספר שנים והגיעו להיקף פעילות של 120 מיליון ₪."
  
דרומי-חכים מסביר את היכולת להיות זולים בהרבה מן הבנקים המסחריים, בכך שהפעילות כולה נעשית כרגע בעיקר באופן טכנולוגי, דרך האינטרנט וללא סניפים, זולת משרד בתל-אביב. חבר שרוצה להפקיד כסף נכנס לאתר www.ofek.coop ומבצע את הפעולה הנדרשת.
  
לדבריו, בימים אלו נערכים דיונים בוועדות הכנסת לאישור החקיקה בנושא אגודות האשראי והקמת מוסד הפיקוח עליהן במסגרת חוק ההסדרים, שאישורו יאפשר את הרחבת הפעילות לפיקדונות, הלוואות, כרטיסי אשראי, לניהול חשבונות עובר ושב ושירותים נוספים. "משכנתאות? עוד לא". מסביר דרומי.
  
נולדתם בעצם בחטא, דרך חוק ההסדרים
"היקף החוק בעייתי אבל כל עוד הוא קיים לגיטימי להשתמש בו גם למטרות חיוביות."
  
פעם כשג'ינגלו לנו ברדיו "בנק דיסקונט, כל אחד יגיד, הוא לא רק בנק הוא גם ידיד", לא ידעו, שיום אחד זה יקום בנק שהוא לא רק "ידיד", אלא בבעלות של חבריו. מותר לומר: בשעה טובה.
  
טראמפיאדה
  
אין לי מיילג' גדול באמריקה. בסך הכול שלושה חודשים של שהות בוושינגטון הבירה, במסגרת עבודתי במכון ממרי, ועוד טיול לא ארוך בחוף המזרחי. לצד העצמה המרשימה של המעצמה, ראיתי שם לא מעט דברים אינפנטיליים: תור של קילומטר וחצי בשביל איזה סמרטפון מדור ארבע וחצי, כדי להיות הראשונים לרכוש; לינה בשקי שינה ליד קניון כדי להיות ראשונים להגיע ל-sale. פרסומות דביליות בטלוויזיה שנגמרות בציווי המאיים: !buy now. דרשות של אוונגליסטים מול אלפי עיניים דומעות על ישו; מפגינים ליד מועדון העיתונות שהם עובדי חברה קבלנית, שנשכרו כדי להפגין בלי לדעת בדיוק בשביל מה: פעם בשם בעלי הדירות, פעם נגד בעלי הדירות; פעם בשביל המעסיקים, למחרת בשביל העובדים. פעם בעד הנגד ופעם נגד הבעד. מפגינים בתשלום.
  
בבחירות הללו, מראשיתן ועד אחריתן, נראה שהצד האינפנטילי של אמריקה ניצח. סקרים, תחזיות, הערכות, הכל תעשיה של בועות שהתפוצצה באחת. אל חשש, איש לא יסיק מסקנות.
  
זו תובנה לא מספיקה בשביל לכתוב משהו מעמיק על הבחירות המטורפות לנשיאות שם. מצד שני, אחרי שכל הפרשנים והסוקרים נחשפו בקלונם אם לא באפסותם - לתחושתי הקלון הזה הוא תוצר של השיטה הגורסת "יעילות" בכל מחיר, קרי מספיק סקר טלפוני כדי לדעת מה אנשים חושבים, כי יקר מדי להושיב כתבים בשטח – אז כל אחד יכול ללהג פרשנות קטנה מטעם עצמו. במקום שאין פרשנים, היה אתה הפרשן. אז הנה כמה מחשבות על הבחירות בארה"ב.
  
לפידונאלד

יש קווי דמיון - לא בסגנון - בין אופן התנהלותם של דונלד טראמפ ויאיר לפיד; ביכולתם, כאנשי ימין אמידים ויותר מכך, לנתב לטובת האלקטורט שלהם, חוסר נחת של ציבור מקופח, שחש פגוע מן הפערים החברתיים, מעריצותו של ההון ומשלטון החזקים; ציבור שהיה מעדיף פתרון "שמאלי" למצוקותיו ומתמכר דווקא לימין.
שניהם רכבו על גל של פופולריות שהעניקה להם תכנית טלוויזיה אישית שזכתה לאחוזי צפייה נאים; שניהם השתמשו ברטוריקה של "אחיי העבדים" - כאילו סבל המקופחים הוא סבלם - כדי לעשות מזה קופה שמנה בקלפי.
  
שניהם התנהלו בטיסת סולו, המפלגות שלהם היו רק תפאורה; שניהם רצו על השם שלהם: לפיד הקים בחופזה רשימה שזכתה להישג מטאורי והפכה לשנייה בגודלה בישראל; טראמפ כבש את המפלגה הרפובליקנית וחרף התנערות של חלקים גדולים בה ממנו, הוא נבחר לנשיא. מעשה כמעט בלתי ניתפס. זה היה טראמפ לבדו נגד שאר העולם. המפלגה "לא נשאה אותו על כפיה" ונראה שלא היה באמת זקוק לה.
  
והבחנה הכי חשובה: לא שם ולא כאן רחשו המאוכזבים אמון לאלטרנטיבה "משמאל".
  
לומר "המצביעים" זאת הכללה, אבל אם להעריך מה רצו רבים מהמצביעים, זה רק לא המשך הסדר הקיים, שדפק אותם. חרף זאת, הדמוקרטים הציבו בראשם את מי שהייתה מזוהה מאוד עם הסדר הזה. וכך, המצביעים בעטו בהבטחה של הנשיא אובמה, שהילרי קלינטון תשמר את מורשתו. זה לא עשה עליהם רושם. מה זה מלמד, בעצם, על יחסם ל"מורשת אובמה"? מה זה אומר על יחסו של הציבור להילרי קלינטון אם הוא מתעלם מכך שהנשיא הטיל את כל כובד משקלו למענה?
  
הבדל אחד מצאתי בין טראמפ ללפיד. צפיתי בכמה מן הקלטות שהפיץ טראמפ לבוחרים, אלה שהרטוריקה הגזענית ומהגרים הזרים לא היו בהן העיקר, אלא תכניותיו לשיפור מצבן של שכבות הביניים. האבחנות בעיקרן היו מדויקות, כך גם ההצעות לתיקון. קל היה להסכים לרבות מהן. לפיד לא היה מנסח תכנית כזו, גם לא כתעמולה. השאלה היא האם טראמפ באמת מתכוון לכך, או שזה ספין. הכלכלן "השמאלי" הנודע פאול קרוגמן, כתב כי הכיוון הכלכלי שמציע טראמפ הוא נכון. השאלה אם קרוגמן צודק, או שגם הוא יאכל בסוף את הכובע. אם טראמפ יחתור לחיזוק "הבייס" שלו ולהיטיב עם בוחריו, לא בטוח כלל שהרפובליקנים יאהבו את זה. מה להם ולמעמד שהגלובליזציה אהובתם תקעה עמוק באדמה.
 
ברני סנדרס. אי בזה הדרך חסומה
  
סמרטוט אדום ושמו סנדרס

רבים טוענים, אולי בצדק, שלו ברני סנדרס נבחר לעמוד בראש המפלגה הדמוקרטית, הוא היה מכה את טראמפ ומכריעו. מצביעי "רק לא המשך המצב הקיים" היו מעדיפים אותו. אינני רוצה לכתוב שגם סקרים הצביעו על כך, כי אחרי מערכת הבחירות הזאת, מדבר סקר תרחק, ובכל זאת, סנדרס יכול היה להיות כתובת אותנטית בהרבה מטראמפ למצביעי המחאה נגד היש הנוכחי הדל.
  
אלא שכל זה היפותטי. לסנדרס לא היה סיכוי להיבחר למועמד המפלגה הדמוקרטית. זאת אולי מפלגה דמוקרטית, אבל לא סוציאל דמוקרטית, בטח לא סוציאליסטית. היא חסמה אותו בגופה. היא לא היתה בשלה לקלוט לראשותה מועמד שהוא כל כך נגד וול סטריט. זה לא ב-dna שלה. אולי אחרי התבוסה הזאת, ייפול שם האסימון.
  
אנדרדוג והוט דוג
בעברית של הרחוב, כשרוצים לתאר ניצחון גדול של מישהו ותבוסה של יריבו, נוהגים לומר: "הוא דחף לו את כל הנקניק"; ברוח שפתו הגסה של טראמפ ייאמר כאן: האנדרדוג דחף להם את כל ההוט דוג.
  
נ.ב. אמריקה היא אכן ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
   
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
17/11/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו