עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות
  
"העיקר ההשתתפות"
העיקר ההשתתפות היה משפט שאמור להיות חצי נחמה עבור המפסידים. המשפט הזה בא להסיט את המחשבה מההפסד- ולהקהות את צריבת סרפד הכישלון- אל עצם החשיבות של ההשתתפות במשחק או בתחרות באחד מענפי הספורט. רבים מאתנו, שלא הצטיינו בתחרויות ריצה או קפיצה לגובה או למרחק שמעו לא אחת את "העיקר ההשתתפות", אבל כשצירוף המלים האלה חתם את הערכת המורה לספורט היה בו משום היפוכה של שמחה לאיד, ניסיון להמתיק גלולה מרה. בראייה לאחור, אולי דווקא צירוף המלים האלה לימד אותי שיעור, אשר לא יכולתי ללמוד משום ניצחון: יש טובים ממני, אבל גם לי יש מקום. אילו לא השתתפתי כלל במשחק או בתחרות לא הייתי יכול לדעת מה העיקר.
  
של מי העורך דין - של הקיבוץ או של חבריו?

בקיבוצים בכלל ובקיבוצים מופרטים בפרט וביתר שאת, חשים ואף יודעים מי שנזקקים לשירותיהם של עורכי דין כי "עורך הדין של הקיבוץ" מייצג את הקיבוץ אבל לא בהכרח את חבריו. זו הסיבה שחברים הנקלעים למצבים מסוימים שוכרים את שירותיו של משרד עורכי דין, כדי שייצג אותם מול, או בלשון פחות מכובסת, נגד הקיבוץ "שלהם". עיון ברשימת הנושאים שבהם מייצגים עורכי דין המספקים שירותי ייעוץ וייצוג משפטי בתחום הקיבוצים, המובאים מדי שבוע גם כאן, בשבועון זה, מגלה את מגוון התחומים שבהם מתגלעות לעתים קרובות מחלוקות ומתפתחים סכסוכים בין הקיבוץ לבין מי מחבריו: מיסים, היטלים, סכסוך בין החבר לקיבוץ, דיני מקרקעין, ירושות, ייצוג משתכנים וחברים בבנייה ב'שטח המחנה' ובהרחבות קהילתיות והסכמים מול האגודות והיזמים, גירושין, חלוקת רכוש ועוד. הביקוש והדרישה ההולכים וגדלים של מספר הולך ורב של חברי קיבוצים לשירותיהם של עורכי דין מעיד על תופעה פשוטה, טבעית ומובנת בהחלט: כולנו בני אדם, רק בני אדם.
  
על אודות דיקטטורת השבת
השבת קדושה לחילוניים המקדשים בה את מה שחשוב להם. היא אינה מקודשת על ידם באופן שבו מקדשים אותה שומריה האדוקים, אבל הם ודאי לא מחללים אותה. אמת המידה שעל פיה ניתן להבחין בין שמירת שבת לבין חילולה אינה תקפה ואינה רלוונטית עבור החילוניים. זכותנו לעשות בשבת כרצוננו, ובלבד שלא נפריע לאיש, דתי או חילוני, לעשות שבת כפי שנכון ומתאים לו. המליציות הקנאיות המנסות לכפות את שלטונה של דיקטטורת השבת על רוב תושביה של מדינת ישראל חייבות להינגף, כדי שמי שנואשו זה מכבר מששת ימי החול במדינת ישראל לא יתייאשו גם מהשבת.
  
תרומות
מוקדניות של ארגונים שונים בכלל ושל ארגוני צדקה וסיוע בפרט מטלפנות אליי "כל שני וחמישי" ומשמיעות באוזניי את משנת ארגונם. אני יודע מה ייאמר בשורה התחתונה ולכן אני מבקש, בנימוס, לדעת מה השורה התחתונה של הדברים (שאותם, כאמור, אני יודע עוד מראשיתם). אני מתבקש לתרום. לגיטימי. רק בכרטיס אשראי. לא לגיטימי. ארגונים אחדים הערימו עליי וניצלו את נדיבותי, מן הסתם גם את תמימותי, כאשר הפכו תרומה חד פעמית להוראת קבע. לכל המטלפנות אני אומר שאני מוכן לתרום אבל רק בהמחאה או במזומן, וגם זאת אני עושה לפי סדר הגעתן של הפניות. מוזר ותמוה לשמוע פעמים רבות את המשפט "אבל אין לנו מעטפות". אני מוכן לתרום אבל גם להזמין מעטפות?
  
פינת הילדים
יש ילדה אחת-
די לה בי
ודי לי בה
כדי לגעת בלבבה
ולדעת מה זאת אהבה.
  
שורה תחתונה
אדם הוא - מה? שם משתמש וסיסמה.
  
נכתב בתאריך
8/11/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו