עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

יהדות, בין התחשבות לכפייה
  
בנושא היהדות, כמו בנושאים אחרים, יותר חשוב מה אתה עושה ולא מה אתה אוסר על אחרים לעשות
  
אולי גם אתם שמעתם על הסערה שפרצה בקיבוץ נען בגלל העירוב. אם, במקרה, אינכם יודעים מהו עירוב, אנסה להסביר בקיצור: ליהודים שומרי מצוות אסור לצאת בשבת מ"תחום שבת". ביישובים שמוקפים גדר נכלל כל השטח המגודר ב"תחום שבת". ביישובים שאינם מוקפים גדר מציבים עמודים שביניהם מתוח חוט. החוט מערב את התחומים וכך יכול יהודי שומר מצוות להתהלך ברחבי היישוב מבלי לחלל שבת. רוב הקיבוצים מוקפים גדר ולכן אין בהם בעיה של עירוב, אבל בקיבוץ נען יש קטעים שאינם מגודרים בגלל תוואי השטח, תעלות וכו'. שני בני קיבוץ שחזרו בתשובה בקשו לסדר בקיבוץ עירוב. הנושא הובא להצבעה בקלפי, שבה השתתפו 629 חברים. הבקשה לסדר עירוב בקיבוץ נדחתה ברוב של 344 מול 285.
  
מה, בעצם, הפריע לאותם 344 חברים בקיבוץ נען שבאו לקלפי והצביעו נגד הבקשה? עמודי העירוב והחוטים המתוחים ביניהם אינם מגבילים שום אדם שאינו שומר שבת - לא בתנועה ברכב או ברגל, לא בשדה ראייה ולא בכל צורה אחרת. קשה גם להגדיר אותם כמפגע אסתטי. שני נימוקים היו למתנגדים. את הנימוקים האלה אנחנו שומעים גם בוויכוחים המתנהלים בקיבוצים בנושא הקמת בית כנסת. הנימוק הראשון הוא פגיעה באופי החילוני של היישוב והנימוק השני הוא "המדרון החלקלק" - היום תיתן להם עירוב ומחר הם ידרשו הפרדה בין נשים וגברים בחדר האוכל.
  
מה זה "אופי חילוני של יישוב?" לפי הבנתי ותפיסתי, אדם חילוני (או "אתאיסט" או "חופשי") אינו מתערב באמונתם או מנהגיהם של אחרים כל עוד אלה אינם מגבילים את חירותו. הוא הדין לגבי יישוב או קהילה. ואשר למדרון החלקלק - אני שולל את השימוש בביטוי הזה בכל מקום שבו אוסרים דבר שאין בו כל פסול בגלל חשש מהשלב הבא. אני מתנגד לאמירה הזו כשמשתמשים בה כדי להטיל איסורים על ילדים או חיילים והתנגדתי לה גם בקיבוץ הישן, בשנים שבהן ההתערבות בחיי הפרט נחשבה בטעות כחלק מהאידיאולוגיה הקיבוצית. "מדרון חלקלק" הוא מצב שבו מרגע שמתחילים, אי אפשר לעצור, אבל קהילה בהחלט ריבונית לקבל בכל שלב החלטות הנוגעות לאורח חייה.
  
אז מה הם בכל זאת הקווים האדומים שלנו כקהילה? איפה עובר הגבול בין התחשבות לבין כפייה? השאלה איננה פשוטה וגם התשובה לא. ההבחנה בין "פגיעה ממשית" ובין "פגיעה עקרונית" יכולה להועיל במקרים מסוימים, אבל לא תמיד. בואו נתאר לעצמנו מקרה היפותטי: ועדת תרבות מזמינה אמן או מרצה דתי ולאיש יש בקשה צנועה - להפריד את מקומות הישיבה במועדון (או קיי, לא קדימה ואחורה. שמאל וימין, שלא לפגוע בעיקרון השוויון). האם יש כאן "פגיעה ממשית?" אני יושב על כיסא ומסתכל על הבמה. מה זה משנה לי אם אשתי יושבת בכיסא לידי או בשורה אחרת? במקרה הזה, התשובה שלי היא שלא לכל דבר אפשר למצוא פתרונות טכניים. להדרת נשים יש משמעות שפוגעת בי, כמו שאמר פעם יאיר לפיד: "הדרת נשים זה החזיר שלנו". כלומר, לבקש מאתנו להדיר נשים מתוך התחשבות בדתיים, זה כמו לבקש מאדם דתי לאכול חזיר מתוך התחשבות בנו.
  
לעמודי עירוב, בניגוד להדרת נשים, אין משמעות עקרונית שפוגעת בי, אבל למזוזה, למשל, יש. אם יתקינו מזוזה על דלת ביתי הפרטי זה יפגע בי, למרות שפיזית זה לא ימנע ממני לבצע שום פעולה. בשורה התחתונה, אין בנושא הזה נוסחאות מתמטיות וכמו שאני כותב בטור הזה בכל עלון, אין תחליף להידברות על בסיס של חברות ורצון טוב והעיקר - בנושא היהדות, כמו בנושאים אחרים, יותר חשוב מה אתה עושה ולא מה אתה אוסר על אחרים לעשות.
  
נכתב בתאריך
7/11/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו