עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים

סדרת ראיונות עם מחנכים ופעילים סוציאל דמוקרטים, בניסיון להבין מה דעתם על המצב שהם רוצים לשנות, מה עושים כדי להחזיר צבע אדום לדגלים וללחיים ואיפה הקיבוצים בסיפור הזה
  
בחיפוש אחר תשובה, פרק חמישי
  
"בשביל לבנות מחנה שמאל, הארגונים החברתיים זקוקים לגב של המוסדות הגדולים של תנועת העבודה," אומר רמי הוד מנכ"ל המכללה הכלכלית חברתית, ומצביע, מתוך קנאה, על האופן שבו מועצת יש"ע מתחזקת את ארגוני הימין, ומצר על כך שהתנועה הקיבוצית וההסתדרות לא פועלות באופן דומה. לדבריו, "התנועה הקיבוצית יכולה לשמש בית לארגונים חברתיים, לגופים הקהילתיים, למכינות הקדם צבאיות. אנחנו זקוקים לה. לנו אין גב של גופים גדולים כמו שיש לארגוני הימין. עלינו לבנות מחדש את החברה האזרחית מצד שמאל ולגופים הגדולים של תנועת העבודה, שהתנועה הקיבוצית היא אחד מהם, יש יכולת לסייע בכך, ולא רק כספית. אחרי רצח רבין הימין עשה מאמץ גדול 'להתנחל בלבבות' והצליח בכך בעוד השמאל בכה שהלכה לו המדינה וחי מהפגנה להפגנה."
  
ראיון חמישי: רמי הוד
  
רמי הוד (31, תל-אביב) הוא מנכ"ל המכללה החברתית-כלכלית. המכללה הוקמה בשנת 2004 כבית ספר לשינוי חברתי, במטרה להציב אלטרנטיבה רעיונית, חינוכית וציבורית לשליטה של הימין הכלכלי בדעת הקהל ובמדיניות הציבורית בישראל. כיום, המכללה – שהיא גוף חצי אקדמאי חצי אקטיביסטי - מפעילה תכניות חינוך והכשרה לקבוצות ומנהיגים הפועלים בזירות ציבוריות מרכזיות ומארגנת כנסים שונים: כאלפיים אנשים בשנה משתתפים בתכניות אלה. בין היתר מכשירה המכללה כלכלנים חברתיים צעירים לשירות הציבורי במסגרת "התכנית לכלכלנים חברתיים", מחנכת ומכשירה מנהיגי עובדים הפועלים לשינוי שוק העבודה ולחיזוק העבודה המאורגנת. המרצים במכללה- אנשי אקדמיה מובילים ופעילים חברתיים בולטים - פועלים בה בהתנדבות. טרם היותו מנהל המכללה, שימש רמי במשך חמש שנים כרכז הארגוני של "כוח לעובדים", והיה לעובד הראשון בארגון עם הקמתו. הוא ליווה התארגנויות עובדים מענפים שונים וסייע לבנות ולפתח את הארגון המייצג כיום כ-25,000 עובדים במשק. רמי חבר במפלגת העבודה ומזוהה עם הקו הסוציאל-דמוקרטי בה. הוא חבר בחוג יסו"ד (ישראל סוציאל-דמוקרטית). עבד בעבר עם ח"כ עמיר פרץ ושימש כמנהל מטה יום הבחירות של ח"כ שלי יחימוביץ' בפריימריז של 2015. בהשכלתו, הוא בוגר תואר שני בסוציולוגיה מאוניברסיטת בן גוריון. את התזה שלו כתב על תהליכי הפרטה ואי שוויון במערכת החינוך בישראל; רמי מרצה על מדיניות חברתית-כלכלית ושינוי חברתי, וכותב ומתראיין על כך בכלי התקשורת.
  
מאיפה השורשים הרעיוניים שלך?
"למדתי בבי"ס א.ד. גורדון בתל-אביב, מה שהיה בעבר בית חינוך לילדי עובדים. זה בית ספר עם אידיאולוגיה. בימי שישי נהגנו לבוא עם חולצות כחולות. שם ההתחלה. ב-2006 עליתי לשנה וחצי לברעם. עבדתי שם במערכת החינוך כדי לחסוך ללימודי באוניברסיטה. זאת היתה תקופה מעצבת עבורי. ההתגייסות של הקיבוץ בזמן מלחמת לבנון השנייה הרשימה אותי מאוד. למדתי מהו כוחה של סולידריות. בתחום הרעיוני, אני מניח שיש גם דברים שבאים איתם מן הבית."

בוגרי מחזור 2015-2016 של התכנית לכלכלנים חברתיים
  
הימין עבד, השמאל בכה
  
עמדתו של רמי הוד "על המצב" מורכבת. מצד אחד, הוא מצביע בדאגה על פעילות הימין והישגיו: בתקשורת, במכינות הקדם צבאיות, במוסדות הלימוד והמחקר שלהם; מצד שני, יש התפתחויות חיוביות במחנה השמאל, עיקרן תוצאה של מחאת 2011. כמו דני זמיר ממכינת רבין ("הזמן הירוק" 7.10), גם הוא מפרגן לקיבוץ שמיר על תמיכתו הרבה בארגונים הסוציאל דמוקרטיים.
.
"יש היום כניסה מסיבית של בוגרי המחאה לשירות הציבורי, אשר משנה את פניו," מסביר רמי הוד, "נערי האוצר כבר לא בדיוק הנערים של ביבי. הם לא סוציאליסטים, אבל הרבה יותר רגישים לנושאים חברתיים. בשביל לבנות מחנה, הארגונים החברתיים זקוקים לגב של המוסדות הגדולים של תנועת העבודה. אני מביט בקנאה כיצד מועצת יש"ע מתחזקת את ארגוני הימין. התנועה הקיבוצית וההסתדרות יכלו לפעול כמוה. לתנועה הקיבוצית יש יכולת לשמש בית לארגונים חברתיים, לגופים הקהילתיים, למכינות הקדם צבאיות. אנחנו זקוקים לה. לנו אין גב של גופים גדולים כמו לארגוני הימין. קיבוץ שמיר החליט לפני כמה שנים שהוא תומך ביוזמות חברתיות ובארגונים חברתיים ועושה זאת בסדרי גודל יפים. זהו מעשה חלוצי שיכול לתת דחיפה לתנועה הקיבוצית כולה."
  
איפה שורש הבעיה?
"רוב התשובות שאנחנו שומעים אחרי הבחירות הן: קמפיין כושל, הציבור ימני, ההסתה של ביבי הצליחה. בכל אמירה כזאת יש משהו נכון, אבל הדור הצעיר של השמאל הציוני ולא רק הוא, צריך להסתכל יותר לעומק, לבחון איך השמאל פעל מאז רצח רבין ואיך הימין פעל. אלה דפוסים מאוד שונים.
מאז רצח רבין, הימין יותר אפקטיבי מאתנו. מצבו אז לא היה טוב והוא החליט להתנחל בלבבות, להיכנס למיינסטרים, לבנות את הממלכתיות הישראלית לפי דרכו. הימין שם לו למטרה להיכנס לפוליטיקה ולמגזר הציבורי – לתקשורת, לצה"ל, להקים מוסדות עצמאיים המכשירים סוכני שינוי: מדובר במכון שלם, במכון לאסטרטגיה ציונית, בגרעינים תורניים ברחבי הארץ שפועלים גם בתוך הקו הירוק ובמכינות הקדם צבאיות ששיעור אנשיהם בהן גדול בהרבה משיעורם באוכלוסייה; הם הצליחו להיכנס לליכוד, להדיר משם את הזרם המתון ולחולל בתוכו תהליך של 'פייגליניזציה'.
רוב הציבור בארץ איננו ימני, אבל הימין, כמכונה פוליטית, הקים מוסדות ונכנס לתוך הממסדים הציבוריים, בעוד השמאל, לפחות עד לאחרונה, בכה שהלכה לו המדינה. הציבור הגדול הולך היום אחרי מי שנראים לו כנחושים יותר. עסקנו במחאה במקום לעצב ממלכתיות אחרת. בקרב השמאל היו מי שאמצו את הנרטיב הכלכלי חברתי של הימין. הימין עובד לטווח ארוך, בעוד אנחנו חיפשנו את ההפגנה הבאה.
הימין מצליח להטמיע בתודעת הציבור שהשמאל הוא פחות ציוני. הוא עובד על זה, בגיבוי כספי ופוליטי. הציבור רואה את השמאל כפחות לאומי, למרות שזה קשקוש."
  
איך מתקנים?
"יש להשתחרר מן הסיפור שנתניהו פועל רק ממניעי הישרדות פוליטית. הציבור מבין שמאחורי התנהלותו ישנה תפיסה שעיקרה הוא שמירה על הסטטוס קוו הקיים. יש מקום לפוליטיקה אידיאולוגית. כסוציאל דמוקרטים עלינו ללמוד לפעול בתוך מערכות גדולות, שיש בהן אנשים שתפיסתם שונה משלנו ולראות בכל מי שמשמאל למרכז שותף לעבודה פוליטית. אנחנו צריכים ללמוד לפעול בתוך מתווה של שתי מפלגות ציר גדולות. עדיף להיות מחנה סוציאל דמוקרטי בתוך גוף גדול שיש בו גם אראל מרגלית וציפי לבני שאינם שמאל כלכלי, מאשר להיות מפלגה 'נקייה' של 7 מנדטים. זכינו ב-24 מנדטים בבחירות האחרונות כי הציבור ראה גוף גדול בעל סיכוי שבו אנשים שמים מאחוריהם את האגו. נחוץ קוטב סוציאל דמוקרטי שיידע לעבוד בתוך מערכת גדולה ולדעת שגם אם המנהיג איננו העתק שלנו, ניתן להשפיע על סדר היום. נחוץ לנו מהלך השואב את השראתו מן התקופה שבה ליד מפלגות השמאל פעלו מוסדות חינוך וארגונים אזרחיים מתוך מחשבה על בניית מחנה לטווח הארוך. יש הרבה כסף פילנטרופי המוזרם לשמאל, אך הוא מופנה למחאה של כאן ועכשיו במקום לבניית תשתיות."
 
רמי הוד. מאז המחאה, ניכר שינוי לטובה
  
מקום לתקווה
  
"מאז המחאה, יש שינוי משמעותי", מסייג רמי הוד את ביקורתו, ומצביע על פעילות רצינית לבניית התשתיות של השמאל: במכינות הקדם צבאיות, בהתארגנויות עובדים. לדבריו, "מאז שנת 2008 התאגדו 180 אלף עובדים ב'כוח לעובדים' ובהסתדרות שחזרה לאגד עובדים לאחר שבמשך שנים לא עשתה כן. גם מפלגת העבודה היא יותר סוציאל דמוקרטית מאשר בעבר, אלא שאנשיה פועלים כאינדיבידואלים, כל אחד לעצמו.
יש בשנים האחרונות התעוררות שאת תוצאותיה נראה בטווח הארוך. זאת הזדמנות לגופים גדולים כמו התנועה הקיבוצית להתחבר לפעילות הזאת ולהוות לה עוגן.
זאת פעילות שנוגעת באנשים ומשנה עמדות. כך במחאת הגז, כך במחאה נגד השר"פ. אנשים מתחברים אליה, כי הדברים נוגעים בהם.
העובדה שהיום כמעט אף פוליטיקאי, גם לא בימין, לא יכריז 'אני קפיטליסט' או 'אני ניאו ליברל' היא הצלחה שלנו. הדרך שלנו היום היא במיינסטרים יותר מבעבר. מפלגת העבודה היא היום יותר סוציאל דמוקרטית משהייתה. זה מקור לתקווה. בנושאים ששלי יחימוביץ', לדוגמא, עסקה בהם בשנים האחרונות - גז, שר"פ, שכר הבכירים - יש שינוי עצום. היא לקחה נושאים שהיו בשולי השיח הציבורי והעבירה לראש סדר היום.
כשקמה המכללה ב-2004, הייתי בן 19. דיברו אז על ויקי כנפו כקורבן חד פעמי של המדיניות הכלכלית, שזה לא יגיע לפתחנו. היום זה בפתחם של בתים רבים. כרגע השיח הציבורי מתבטא יותר בצד הצרכני של יוקר המחיה. פחות עוסקים בשכר ובהתפרקות מדינת הרווחה, שהם הסיפור הגדול. האתגר שלנו הוא להסביר לציבור שזה זה לא רק המחירים, אלא שיש אידיאולוגיה ימנית מאחורי כל זה. "
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
3/11/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו